את האמת שידברתי על השנים המאוחרות יותר

איך גם חיים את היומיום עם כל ההוצאות הכרוכות בבית עם ילדים

פלוס,מחתנים ילדים

פלוס,תומכים בילדים אברכים

כזוג צעיר ורענן עם כוחות,(למרות שנהיה לי קוצר נשימה מלשמוע איך חייתם) עוד אני מבינה שאפשר לחיות כך

אבל כשיש ילדים ויש הוצאות צפויות ולא צפויות. זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי

ושוב,מצדיעה לכם

אנחנו חוסכים לכל ילד שנולד  את המתנות של הלידה ועוד סכום נחמד כל חודש, כל זה מושקע ככה שאפשר לחתן ברווח וישאר עוד סכום משמעותי לתמוך בילד.

עיקר ההוצאה על ילדים היא מעונות ובגדים. מעונות כשמכניסים קצת יש הנחות משמעותיות ובגדים לקחנו כמעט תמיד מיד שניה ממשפחה חברים או גמחים.

היום (5 שנות נישואים, הגדולה כבר בת 3) אנחנו מרוויחים יותר (שנינו, למרות שאני יום מלא בכולל) הרבה פחות מחושבים, יש רכב, חוסכים הרבה יותר נותנים מעשרות משמעותיות יותר וקונים יותר דברים חדשים יותר פינוקים יותר יציאות זוגיות ובכללי מוציאים על נוחות ופינוקים יותר ועדיין יש.

שוב, אין לי באמת ניסיון לחתן ילדים אבל בואו נגיד שב"ה חוסכים יפה שכבר עכשיו אני יכול לחתן ילד או שניים.

וקרנות השתלמות

בפורום השקעה וחיסכון של איזה 40 עמודים על הבסיס של הבסיס של השקעה פסיבית ואיך עובדת הבורסה יכול לחפש את זה אם את מעוניינת.

אבל בגדול אצלי הרוב בקרן השתלמות מחקה מדד ולא בגמל להשקעה (אני עצמאי אז אני יכול להפקיד לעצמי לקרן השתלמות ולקבל פטור מס) אבל זה אותו עיקרון מלבד ההבדל במיסוי, יש לי עוד סכום נחמד באלטשולר מסלול כללי לשימוש בשנים הקרובות ועוד סכום בפיקדון בבנק למקרי חירום. אבל כן, בגדול רוב מוחלט של הכסף מושקע בקרן מחקה S&P500 הרי זה לחתונות של הילדים ולפנסיה שלי (כאמור אני סופר סתם עצמאי אז אני מפריש לעצמי לחיסכון לפנסיה) אז אין לי בעיה עם 100% מנייתי

אם זה חלק מתנאי ההעסקה. (למורים יש תמיד, בהייטק זה נחשב לסטנדרט ובעוד מקומות עבודה נותנים את ההטבה הזאת). 

יש לו תקרה של כמה שהוא יכול להפקיד לשם בחודש עם פטור ממס על ריווחי הון. 

אם המעסיק לא רוצה בגלל העלות (אני לא יודע אם זה תמיד כך, אבל ממה שאני מכיר, על כל שקל שיורד מהמשכורת שלכם לקרן ההשתלמות, המעסיק שם שלושה שקלים), אולי המעסיק יסכים לקחת חלק מהשכר שלכם ולשים בקרן השתלמות כך שבעצם זה יהיה לחלוטין עליכם. (אם אתם מתכוונים להשקיע, אז קרן השתלמות עד תקרת ההפקדה זה הכי משתלם). 

*אם אחד מכם אזרח אמריקאי, הוא יכול לפתוח "קרן השתלמות" בארה"ב ולהפקיד שם עד תקרה שנתית של 5500 או 6000 דולר בשנה והרווחים טורים ממס.

והבנקים בארץ מעבירים מידע לרשויות המס האמריקאיות אם הם מתבקשים לעשות זאת. 

כלומר, בתיאוריה, אם אזרח ארה"ב שגר במדינה אחרת לא מגיש את דו"חות המס השנתיים שלו - הוא יכול למצוא את עצמו במעצר עם הירידה מהמטוס בגין העלמת מס. (הסיכוי שזה יקרה הוא לא גדול, אבל חוקית, זה יכול לקרות). 

לגופו של עניין אני מדבר על מתנות של מאות שקלים בסך הכללי לא על מתנות משמעותיות, פשווט מה שנכנס בגלל הילד לא נכנס לעוש.

ב וודאי לי. דיברתי על השלב שבוא אני נמצא היום. כן אני יודע שבחסכונות של הילדים אני לא נוגע לא משנה מה. יהיו יותר הוצאות זה נכון, יהיו בעזה גם יותר הכנסות ולא ברור לי שאני רוצה להשאר אברך כשאני בגיל שיש לי ילדים בישיבה ואולפנה. דיברתי על ללמוד תורה בתחילת החיים, בעז"ה בהמשך עוד כמה שנים טובות אולי אשלב במקביל ללימוד גם ללמד או להשקיע יותר זמן בעבודה (אני סופר סתם) או ללמוד מקצוע אחר.

לא תואר אקדמי אבל מקצוע טוב (סופר סתם כמו שכתבתי) ככה שהיום אני במקום שאני כבר לא מרוויח מינימום

בגדול זה נכון אבל יש המון מקצועות שזה לא ככה. בכללי מקצועות פיננסים (ייעוץ משכנתאות קורס בדיחה של 3 חודשים ייעוץ פנסיוני קורס של שנה לימודי ערב פעם פעמיים בשבוע ייעוץ השקעות, סוכני ביטוח) מקצועות טכניים (חשמל - שנה-שנתיים לימודי ערב, התקנת מזגנים חצי שנה לימודי ערב, איסטלציה, משתנה אבל אפשר יחסית בקלות ובפחות משנתיים, טכנאי מחשבים/טלפונים שנה לימודים ועוד) כל המקצועות כאן מכניסים כבר בהתחלה (גם אם לא ממש ממש בהתחלה) משכרות מעל 10K  (כתבתי דווקא מקצועות שאני מכיר אנשים שעוסקים בזה ומרוויחים ככה.)

נכון לא כולם עבודות אינטילנגטיות אבל מפרנסות בכבוד ומהר. הגיוני מאד בעיני ללמוד אחד מהמקצועות האלה, להתחיל לעבוד ואז במקביל ללמוד תואר "מכובד"

אם התורה חשובה יותר מהנוחות אז ישמחו למרות החנק ואם לא אז לא.

יקרר. כנ"ל עבודה. שוב, זה הקרבה גדולה אבל זה כן סדר עדיפויות.

מה שאני בא לומר זה שאם מגיעים עם החלטה אני גר קרוב לישיבת תל אביב/רמת גן וכדו' אז כן, זה יהיה די לתי אפשרי. אבל אם אומרים מה שחשוב לי זה תורה ותורה אפשר ללמוד גם בישיבות חארות במקום שיותר זול לגור.

או נכון שאני עובדת במקום איקס ויש לי אחלה משרה נוחה אבל אם אני בוחרת שבעלי ילמד תורה אני מוכנה לעבוד במשרה פחות מתגמלת/יותר דורשת/פחות נוחה בשביל זה. ואז אפשר לגור בחור, אפשר בלי רכב. אין סיבה אמיתית לא להצליח להרוויח 5000 שח כזוג (גם אם בעל אברך ואשה סטודנטית) ועם 5000 שח בצמצום אפשר בהחלט לחיות ואפילו קצת לחסוך.

לימודים זו בחירה וחלק מסדר עדיפויות, כנ"ל הישיבה (זו בחירה אם ללמוד חצי יום ולעבוד חצי יום כדי להשאר בישיבה הספציפית הזאת או לעבור לישיבה אחרת ליום שלם, נכון זה משמעותי. מאד. אבל זו בחירה.)

עדיפויות.

נכון זה אומר לפעמים הקרבה משמעותית אבל זה כן עניין של בחירה.

אבל תמיד יש דברים לא צפויים

כמו:טיפולי פוריות שצריך קופת חולים צמודה

ח"ו ילד לא בריא שנולד וצריך טיפולים צמודים

הורים שחייבים לגור קרוב אליהם,כי הם זקוקים להמון עזרה

אז ברור שהכל זה בחירה,אבל החיים הם לא שחור ולבן

הדיבר בשרשור ההוא היה על זוג סטנדרטי שלא ידוע אצלם לפחות על שיקולים כאלו

אז א אנשים שיש להם בעיה רפואית קבועה כמו שאת מתארת זה לא שגרה ולא שוטף זה חריג.

ב בחרת תואר קשה זו בחירה שלא היית מוכרחת לעשות אלא בחרת בה. לגיטימי אבל ברור שזה מסבך את החיים.

ספציפית לגבי מה שאמרת עלינו. אז אני שילמתי רוב מוחלט של הרישיון לפני החתונה, אשתי הוציאה רישיון אחרי החתונה שרק אנחנו שילמנו. ההון העצמי שהגענו אליו מהחתונה היה מינוס בחשבון של אשתי חיסכון של קתצ פחות מ20 אלף שלי ומתנות מהחתונה הלכו לכסות את ההוצאות קיבלנו כ2500 שח. אני בלי תואר כי כרגע לא אפשרי לעשות תואר ואני רוצה ללמוד תורה. על התואר של אשתי שילמנו וקיבלנו מלגות מצטברות של 2000 שח (כן אלפיים שנתיים קיבלנו כל שנה אלף שאר השנים לא קיבלנו) כל השאר שילמנו. ולא, היא לא למדה מרחוק, היא נסעה בהסעה או טרמפים ללימודים, סחבה בלימודים 2 הריונות לא פשוטים ו2 לידות (חזרה מהמכללה בטרמפים עם צירים הביתה) אז אל תגידי ואם ואם ואם וזה בדיחה.

ולגבי הסוף אני מסכים לא כולם צריכים לעשות את זה אבל מי שזה בנפשו ואין לו בעיות מיוחדות יכול לעשות את זה.

על זה דיברתי לא יודע מה יש לה וזה גם לא העניין, אדם שיש לו בעיה רפואית שמגבילה אותו לגור במקום מסויים הוא לא מדד. פשוט לא.

כנ"ל שמירת הריון, זה אולי נפוץ יותר אבל זה חריג. אשתי נסעה עם התינוקת למכללה היה שם מעון. שילמנו על הסעה ועל המעון שם. (מגיל חודש וחצי של התינוקת) ואח"כ שמנו אצל מטפלת כשהיה זמן לחזור בטרמפים/אוטובוס ולקחת אותה. נכון זה קשה זה לוחץ זה גומר כוחות אבל זה אפשרי.

ושוב יש לצערינו הרבה אנשים עם התמודדות רפואית פוריות נפשית זוגית משפחתית אבל בגדול זה לא המציאות הרגילה. (ואני לא אומר שאז אי אפשר בכלל בכלל לחיות כאברך אלא שלא בטוח שזו לא הדרך)

בנוסף לעוד איזה 700 ליומיים במעון במכללה שאשתי למדה עד אחה"צ למה את אומרת שיצא לנו זול?

יומיים עד 5 ויומיים עד 2

זמצריכות טיפולים יקרים או חוסר יכולת לתפקד זה לא עובד.

מה לעשות? ואת זה אמרתי מהתחלה. את צודקת שיש אחוזים גבוהים השאלה האמיתית היא לא האם זה מתאים לכלל האוכלוסיה (רמז: זה לא) אלא האם שהחיים במהלך סביר ונורמלי זה יכול להצליח? ולזה התשובה היא כן.

לא יודע מה היה לך בהיריון וזה לא העניין, אני יודע שעם אשתי בהריון ראשון בילינו לילות שלמים במיון נשים, עם כאבים ובעיות שהתבררו בסוף כאבנים בכיס מרה, היה ניתוח אחרי הלידה, לגדולה שלנו דווקא כן היה ריפלוקס שהשאיר אותנו ערים לילות שלמים למשך חודשים גם אנחנו חטפנו טיפולי שיניים בלמעלה מעשרת אלפים שקל במכה גם לי היתה תאונה (לא תאונת עבודה) והתפוצץ עלי תנור של מצות ושרף לי את הפנים ולא יכלתי לעבוד כחודשיים. אז בבקשה אל תגידי שאני חי באופוריה. יש פנצ'רים ויש בלתמים אבל את זה תמיד יש ומתכוננים לזה, כשאני בונה לעצמי תקציב אני משאיר מאות שקלים בחודש לבלתמים כאלו ואם החודש לא היה כלום - אז זה נשמר לבלתמם הבא. זה ש"התאוריה הכלכלית שלי" כפי שאת מכנה אותה לא מתאימה לך זה בסדר. זה לא הופך אותה לפחות נכונה.

(אני רק אשאל אותך מה עשו לפני מאה שנה נשים עם קשיים וסיבוכי בריאות, עבדו בצורה הזויה. יש לי ספר על ההתיישבות במוצא ואחת הנשים שם אשכרה יצאה לעבוד בשדה פיזית עם תינוק בן שבוע עליה אחרי לידה מטורפת ומסובכת. אני לא אומר שצריך לעשות ככה היום וב"ה אנחנו לא שם אבל לא כל מה שאנחנו אומריםם עליו א"א הוא באמת א"א.)

וכן נולדה לנו ילדה ממש שנתיים אחרי החתונה, זה היה בחירה שלנו? לא! ככה ה' החליט וככה התייחסנו לזה. ה' רצה לתת לנו זמן להתבסס בזוגיות בלימוד לפני שיש ילדים. זה מה שאמרנו לעצמינו אחרי שניסינו להכנס להריון ולא הצלחנו. ב"ה זה קרה בסוף אחרי שנה וקצת ולא נמשך יותר.

לא אומר שהם לא יכולים להצליח אני הכי מאמין בזה, כאן רציתי לכתוב על היכולת להיות אברך ועדיין לשרוד כלכלית. ברור שאפשר להצליח ואנשים מצליחים. הנקודה היתה אחרת לגמרי.

זה מחזק ונותן כח וכיוון.

ומי שלא מתאים לו- זו לא תורה מסיני ולא מחייב את אף אחד.

אפשר לשאול באיזה אזור בצפון (?) קניתם דירה?

גרים בה או משכירים?

משכירים

אבל הנקודה העקרונית היא שאם רוצים ומוכנים להקריב בשביל זה אז אפשר.

להתפשר על לימודים מסויימים (למרות שבעוטף ירושלים יש הרבה מקומות ואני מכיר אנשים שגרים באיזור שלי שנוסעים ללמוד בירושלים/באר שבע ושגרים ב"חורים" אחרים ונוסעים ללמוד במרכז. זה דורש, נכון! אבל זה אפשרי.

אני לא חושב שמי שלא הצליח פחות טוב ממני, אני חושב שיש לו כנראה דברים שהוא לא מוכן לוותר עליהם.

ולגבי אנשים אחרים, א כפי שראית בשרשור שם לא מדובר על בעל אברך אלא על בעל עובד. ב כמו שכתבתי שם, לדעתי זה אפשרי לגמרי גם שם צריך להכיר את הנתונים. ג היא מראש נכנסה ללמוד תחום שמצד אחד דורש ומצד שני לא רווחי. לגיטימי לגמרי שזו בחירה של בן אדם אבל אם במקרה דומה התורה היתה הערך העליון הגיוני שהיתה בוחרתת לימודים יותר משוחררים שתוכל לעבוד במקביל או יותר רווחיים שתוכל לקחת הלוואה כלשהיא ואחרי התואר להרוויח יפה ולהחזיר את ההלוואה.

הבחירה איזה תחום ללמוד ובמה לעסוק צריכה לקחת בחשבון שיקולים כלכליים וערכיים ולא רק מיצוי עצמי וסיפוק.

לא יודע על איזה תנאים מקדימים את מדברת. סיעתא דשמיא? צריך המון! וממה שאני מכיר לאברכים יש המון מזה. מכיר אנשים עובדים שמכניסים פחות ממני או מכניסים יותר אבל חיים ברמת חיים פחותה משלי. 

דבר שני אפשר ללמוד הוראה באלקנה ולגור בשומרון בחורים אפשר ללמוד בהרצוג ויש הסעות מכל הארץ אפשר ללמוד באפרתה אפשר לגור בצפון וללמוד בתל חי או בצפת יש איפה.

ולגבי לגור בעיר זה גם אפשר בדירת 2 חדרים שזולה יותר בקומה גבוהה יותר וכו

בטרמפ כשמשהו קורה,אין לך לאן לברוח.

מה שלא יקרה ברחוב או במשרד הומה

זה שלך זה ב"ה לא קרה,לא הופך טרמפים לדבר בטוח

ובעזרת יהיה עוד הרבה שפע אמן.

קח לדוגמא רכב. רכב יכול להיות בור כלכלי כתוצאה מתקלות. היה לי רכב שכל טיפול סטנדרטי הייתי יוצא בנזק של מאות שקלים, הייתי משלם בתשלומים (נגיד 4) ומתי שהתשלום האחרון היה מסתיים חודש לאחר מכן עוד תקלה ששוחטת אותי בעוד מאוד שקלים. מזל נאחס.

גם אישה קשורה למזל, אם אשתך תימניה עוגת גבינה זה גבינת סקי, חמאה וחבילת ביסקיוטים קטנה אם היא אירופאית עוגת גבינה סטנדרטית זה עניין של עשרות שקלים

במועט.

שוב, ברור שיש סטנדרטים. אבל אפשר לוותר עליהם אם חשוב. לזה התכוונתי סדר עדיפויות. לא מתאים לכל אחד זה נכון אבל באמת  זה אפשרי אם רוצים.

ויש סדרי עדיפות אבל אני חושב שלמזל יש חלק גדול בחיים. יש אדם שכל מה שנוגע בו הוא מצליח ויש בנאדם שאם הוא פותח בית קברות אנשים מפסיקים למות.

כמובן בין לבין יש טווח רחב 

נ.ב. בנימה אישית אני קורא את שאר התגובות ואתה חוטף קצת "ריקושטים" אל תתבאס מזה.

לי ולמשפחה שלי חושב שיש עוד אנשים שזה יכול לעזור להם ולכן אני כן משתדל להגיב כאן לכל התגובות.

ריקושטים על זה קיבלתי מספיק וזה לא הזיז אותי.

והדבר הכי חשוב בעיני הוא הסיעתא דשמיא שיש למי שבוחר ללמוד תורה גם שקשה.

יש לי הרבה חברים שנדחקו כלכלית עזבו את הכולל והלכו לעבוד ווואלה עובדים כל היום והמצב הכלכלי לא משתפר. ברכה בכסף זה לא תאוריה זו מציאות.

ואת זה אני אפילו יותר מעריך

אני יודע שזה בחירות קשות וכואבות לפעמים. (לראות בקושי את ההורים כי אנחנו עם ילד בלי רכב. לחסוך באוכל, לא לצאת עם חברים למקומות שעולים כסף וכו') אני אומר שמי שזה בנפשו ומוכן לוותר על דברים חשובים ולהתמקד בלימוד תורה - זה אפשרי

כי אם אחים שלי היו מגיעים פעם פעמיים בחודש אנחנו היינו מגיעים פעם בחדשיים.

רק אומר שההורים שלי עוד עם ילדים קטנים בבית. הקטן היה בן 3 חדשים שהתחתנתי. כרגע יש בבית ילד בן 5 ילדה בת 7 ילדה בת 9 ילד בן 14 וילד בן 19. בקטע הזה אנחנו בסדר כרגע

"על כן יעזוב.."

לא כולם זקוקים למפגשים תכופים. לא כל ההורים ולא כל הילדים.

אנחנו נוסעים פעם בחודשים וחצי.

אנחנו אוהבים להיות בבית, שבתות בבית מחזקים את הזוגיות ואת המשפחתיות,

ונסיעות זה משבש את הילדים ליומיים לפחות

(שלא נדבר על זה שלא ישנים שם כמו שצריך)

לפעמים הם קופצים אלינו באמצע שבוע,

וזה ממש בסדר לנו ולהם.

בקיצור, ממש לא מקרה קיצון.

(וכשיום אחד הם יזדקקו לנו, בע"ה לאורך ימים טובים ושנים- ברור שהמצב ישתנה. אני מדברת על מצב של בריאות פיזית ונפשית)

המרחק ממש לא מאפשר.

אם אנחנו לא מגיעים חודשים וחצי- הם מגיעים. בערך פעם בחודש-חודש וחצי

יש אנשים שבוחרים לחיות ככה. כי ככה הם רוצים .
ז"א = רוצים ללמוד תורה ומוכנים לחיות בצימצום לזמן מה. 
כל עוד זה לא על חשבון הילדים (שאין שום סיבה שהם יסבלו בגלל החלטות של הורים בסיבה של ללמוד תורה) וזה בשמחה . אז למה לא ?
 

מההיכרות שלי איתו.

משה דוגל בתפיסת עולם תצטמצם, תחיה ממינימום ותעבוד קשה ותרוויח הרבה כדי שתוכל לחסוך סכומים משמעותיים. 

זה הגישה הכי גאונית בעיניי, וכ"כ נוגדת את הגישה של העולם המערבי.

וברור שגם צרכים נפשיים , לאו דווקא לימוד תורה.
סליחה אבל כל מה שכתבת זה לא גורע מהילד באופן גורף.
לגור ביישוב ממש לא אומר שאין חוגים , ובטח שחוג זה לא *נצרך* לילד
לגור בעיר - זה הנורמלי היום . רוב המדינה היא ערים. בטח שיש מרחב לא יודעת מאיפה הבאת את זה.
ללמוד מקצוע תובעני איפה זה גורע לילד ? אם זה גורע עד כדי פגיעה בילד בוודאי שאין מקום לזה
ערך של לימוד תורה הוא ענק !!!!!!! אבל שלא יבוא על חשבון אוכל לילדים וכו'

אם נותנים לילד הרגשה שלא קונים דברים בגלל לימוד התורה,הוא מרגיש הפסד

ילד יכול לחיות במגדל בתל אביב ושיהיה לו הכל,אבל ירגיש שלחבר שלו יש יותר,ויחיה במסכנות

ואפשר לחיות בכפר בלי מים בברז ולהיות מאושרים

הכל עניין של גישה,הרגשה וחינוך

כל הכבוד לכם

ואיתה התנהלתם.

וחשוב לי להוסיף עוד פן מסוים לנושא של סדרי העדיפויות שעלית -

אני חושבת שבתוך זה כלולים באמת הרבה מאוד סדרי עדיפויות וערכים, והם יכולים להשתנות מאדם לאדם.

למשל, אצלנו אישית היה לנו ערך/סדר עדיפות/איך שאפשר לקרוא לזה של להיות עם הילדים בבית עד שהם בני שנתיים, שזה כולל לא להכניס אותם למשפחתון/מעון/מטפלת אלא הם היו איתי עד גיל שנתיים-שנתיים וחצי. ועל הערך הזה הצטרכנו לתאם את כל השאר. וזה כולל בתוכו הרבה מאוד דברים...

כמו שהזכירו כאן

יש גם ערך של תורה

ערך של ביקור הורים וכיבוד הורים

ערך של פשטות

ערך של חיים ברווח

ערך של צימצום

ערך של איכות חיים

ערך של פרנסה בכל מחיר כי חייבים

ערך של הילדים בבית

ועוד ועוד ערכים.

והרבה פעמים הערכים יכולים להתנגש אחד עם השני - וכאן בדיוק אתה צודק שכל אחד וסדרי העדיפויות שלו.

אבל בעניין הפרנסה עצמה ויכולת ההשתכרות - יכול להיות זוג אחר שיבחר בערך אחר שלצערו לא כולל בתוכו פרנסה בשפע באותה נקודת זמן - וזה גם יהיה בסדר גמור, כי הם *בחרו* בכך.

לא מנסה חלילה לחלוק על מה שאמרת או לומר שלא עשיתם טוב, להיפך, כמו שציינתי בהתחלה אני מאוד מאוד מעריכה את כל ההתנהלות שלכם, גם של אשתך שהיא מדהימה בעיניי בכל מה שתיארת שעשתה, גם שלך וגם שלכם כמשפחה/זוג.

רק באה לציין שיש עוד מרחב ומענד שלם של ערכים ואנשים שונים שאצלם זה לא יכול להתממש בדיוק בגלל סדרי העדיפויות הזה שמתךנגש להם בערכים אחרים שלהם... וזה לא פחות טוב, וגם לא יותר טוב, אלא פשוט שונה, זה הכל

ישר כוחכם וב"ה תמשיכו לראות ברכה בכל מעשי ידיכם!

לא אמרתי שכך צריך להיות.

אמרתי שאם מישהו בוחר בזה - זה אפשרי

אבל זה היה כסף שמיועד לדירה לא היינו מקבלים אותו אם לא היינו קונים. ומקסימום היינו עכשיו בלי דירה אבל עם עוד כמעט 200 אלף שלא היינו משלמים על דירה ועכשיו היינו יכולים לקנות לבד.

לגבי התודעה, זה ממש לא ככה, לא חסכנו לדירה חסכנו לעתיד כי כרגע אנחנו יכולים לחסוךך ולחיות בצמצום אין סיבה להשתולל עכשיו ואח"כ כשקשה לא יהיה מאיפה. חיינו טוב, בשמחה, לא היה כמעט הרגשה של חיסרון. אשתי גדלה בלי רכב בבית וזה לא הרגיש לה מוזר (רישיון היא הוציאה רק אחרי שקנינו רכב) והחיים היו פשוטים וטובים.

שכולם יכולים,אם התורה רק היתה חשובה להם

וזה קצת מרתיח,כי לא לכולם תנאי הפתיחה שווים לשלו

וא"א באופן כללי להשוות חיים של אנשים

יחד עם זאת אני ממש מעריכה את ההתאמצות שלהם למען ערך כ"כ חשוב,זה ממש לא מובן מאליו בדור שלנו

עזרה בקניית דירה

ילדים שהתאחרו מעט להגיע

בכלל א"א להשוות חיים של אנשים ולומר בכזו נחרצות שזה אפשרי

אצלי למשל זו בכלל לא היתה אופציה

לא בא לי לפרט,אבל דוגמא אחת:אם לא הייתי מגיעה להורי בעלי לבקר לעיתים תכופות,הם כמעט היו גוררים אותנו אליהם

זו פשוט לא היתה אופציה מבחינתם.

ואני מחויבת בכבודם,וזה ערך עליון אצלי

שזה מה שניסו להסביר לו,ואני מסכימה שהתקיפו אותו יותר מידי

ובגדול הוא צודק

אבל ברור שיש סדרי עדיפויות ויש לכל אחד מהם מחיר כלכלי

אבל לא,לא כולם יכולים

ומי שלא יכול,זה לא תמיד בגלל שהתורה לא חשובה לו

עניין הצמצומים והויתורים

אבל לא על עניין הערכים

מנסיון שלשנים רבות - כשהייתי אברך הייתה ברכה כזו , שעם כל מה שחיים בצמצום יש רווחה. 
דברי הרמב"ם שמי שלוקח על עצמו עול תורה הקב"ה "מזכה לו דבר המספיק לו" הם מדוייקים ורק מי שבאמת דבוק בתורה רואה אותם עין בעין ממש. 

ועדיין - זוג די צעיר, נשואים חמש שנים, זה לא בדיוק המדד. 
כשיש ילדים בגיל גדול יותר ההוצאות גדלות משמעותית, 
וזה בלי לדבר על הוצאות שכר לימוד לישיבות ואולפנות. 

בכלל - יש בסגנון הדברים קצת יותר מידי שיפוטיות. 
כל אחד עם המסלול שלו, והנסיון לומר ש'אם לי הצליח- אז בואו אני יראה לכם' הוא יומרני. 
החיים הרבה הרבה יותר מורכבים...

(בעלה של שוקולד פרה) 

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!