מאיפה הכסף?נחשון מהרחברון

בהמשך להודעה הזאת:

סליחה על השאלה - נשואים טריים

 

לא רציתי לנצלש את השרשור של @הילושש אז פתחתי חדש.

 

היה כאן לפני שנים ארוכות מישהו שהחתימה שלו היתה "אל תאמר אין לי זמן אל תאמר אין לי כסף זמן וכסף זה עניין של סדר עדיפויות" 

 

וזה נכון במאה אחוז.

אני אברך. אשתי למדה (ושילמנו לימודים) 4 שנים (התחתנו בתחילת שנה ראשונה של התואר) בלי עזרה מההורים. ולא רק שהצלחנו לחיות גם חסכנו סכומים משמעותיים. קנינו דירה  (זה עם עזרה בהון עצמי של 100K) המשכנו לחסוך ואנחנו היום 5 שנים נשואים, היא עובדת ולא רק שחיים ב"ה בשפע אלא גם חוסכים הרבה, כן, לילדים שלי אני בעז"ה אוכל לעזור בעשרות אלפי שקלים.

 

איך עושים את זה? סדר עדיפויות. גרים בחור, בקרוואן מעפן עם שכר דירה נמוך. (היום לא אבל בשנתיים וחצי הראשונות ככה עשינו) בלי רכב (אחרי שנתיים וחצי שהילדה היתה בת חצי שנה קנינו רכב כי עברנו ליישוב בהקמה שהיה חייב רכב) לא נסענו הרבה להורים, אני עבדתי בערב אחרי הכולל ב2 עבודות, יום שישי עוד עבודה. אשתי חלק מהזמן עבדה בסופר (בשכר מינימום, לא הרבה שעות, גירדה 1500 בחודש תוך כדי הריונות לידות ולימודים) כן הגעתי עם קצת חסכונות לפני החתונה אבל לא נגענו בהם (קנינו איתם ועם מה שהמשכנו לחסוך דירה)

לא קנינו כל דבר. ממתקים ונישנושים לא היה בכלל בבית (מטעמי בריאות אבל זה חוסך) אוכל מוכן לא היה (פתיתים פסטה גבנ"צ פיצות בורקסים וכו וכו') רק חומרי גלם בסיסיים וזולים שאיתם מכינים תפריט מזין גם אם לא מגוון מידי. קינוח (דבר שעולה בין כמה עשרות לכמה מאות שקלים בחודש אפילו אם זה רק לשבת.) לא היה בלקסיקון. מנות עיקריות היו בשרים זולים ומנופחים (עוף טחון עם הרבה ירקות חזה עוף עם מג'דרה וכדו', היה כאן על זה כמה שרשורים איך לחסוך) לקחנו הרבה דברים לתינוקת מהמשפחה או מכל מיני גמחים יד שניה. מה שהיה צריך לקנות היינו עושים השוואות באינטרנט וקונים הכי זול או מאלי אקספרס או מהארץ.

לא כל דבר שרוצים ו'בא לנו' קונים. הצלחנו לחסוך די הרבה כיום אנחנו במקום יותר איתן מבחינה כלכלית ומתפנקים הרבה יותר ולא חושבים על כל הוצאה. אבל זה בהחלט אפשרי.

 

כותב את זה כאן כדי שתדעו שאפשר בהחלט להיות אברך ולחסוך. (יש לזה מחיר אבל שוב, סדר עדיפויות)

 

בהצלחה!

כל הכבודלמה לא123

את האמת שידברתי על השנים המאוחרות יותר

איך גם חיים את היומיום עם כל ההוצאות הכרוכות בבית עם ילדים

פלוס,מחתנים ילדים

פלוס,תומכים בילדים אברכים

 

כזוג צעיר ורענן עם כוחות,(למרות שנהיה לי קוצר נשימה מלשמוע איך חייתם) עוד אני מבינה שאפשר לחיות כך

אבל כשיש ילדים ויש הוצאות צפויות ולא צפויות. זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי

 

ושוב,מצדיעה לכם

בשלב הזה כבר האשה מסיימת תואר ומתחילה לעבודנחשון מהרחברון

אנחנו חוסכים לכל ילד שנולד  את המתנות של הלידה ועוד סכום נחמד כל חודש, כל זה מושקע ככה שאפשר לחתן ברווח וישאר עוד סכום משמעותי לתמוך בילד.

 

עיקר ההוצאה על ילדים היא מעונות ובגדים. מעונות כשמכניסים קצת יש הנחות משמעותיות ובגדים לקחנו כמעט תמיד מיד שניה ממשפחה חברים או גמחים.

 

היום (5 שנות נישואים, הגדולה כבר בת 3) אנחנו מרוויחים יותר (שנינו, למרות שאני יום מלא בכולל) הרבה פחות מחושבים, יש רכב, חוסכים הרבה יותר נותנים מעשרות משמעותיות יותר וקונים יותר דברים חדשים יותר פינוקים יותר יציאות זוגיות ובכללי מוציאים על נוחות ופינוקים יותר ועדיין יש.

שוב, אין לי באמת ניסיון לחתן ילדים אבל בואו נגיד שב"ה חוסכים יפה שכבר עכשיו אני יכול לחתן ילד או שניים.

איפה זה מושקע?אנייי88
אני חוסכת בבנק לילדים. והאמת נראלי קצת בזבוז.
קופת גמל להשקעה עוקבת מדדנחשון מהרחברון

וקרנות השתלמות

שם אתם משקיעים את הכסף שאתם חוסכים?כמה טוב שבאת
תוכל לפרט בנוגע לזה?
אני יכול לפרט והאמת שאפילו כתבתי פירוט מסודרנחשון מהרחברון

בפורום השקעה וחיסכון של איזה 40 עמודים על הבסיס של הבסיס של השקעה פסיבית ואיך עובדת הבורסה יכול לחפש את זה אם את מעוניינת.

אבל בגדול אצלי הרוב בקרן השתלמות מחקה מדד ולא בגמל להשקעה (אני עצמאי אז אני יכול להפקיד לעצמי לקרן השתלמות ולקבל פטור מס) אבל זה אותו עיקרון מלבד ההבדל במיסוי, יש לי עוד סכום נחמד באלטשולר מסלול כללי לשימוש בשנים הקרובות ועוד סכום בפיקדון בבנק למקרי חירום. אבל כן, בגדול רוב מוחלט של הכסף מושקע בקרן מחקה S&P500 הרי זה לחתונות של הילדים ולפנסיה שלי (כאמור אני סופר סתם עצמאי אז אני מפריש לעצמי לחיסכון לפנסיה) אז אין לי בעיה עם 100% מנייתי

 

אני אשמח אם תוכל למצוא לי את מה שכתבת.כמה טוב שבאת
אנחנו שכירים ככה שלא יודעת אם רלוונטי קרן השתלמות (מפרישים לנו רק פנסיה) והבנתי שלא כדאי לשים בפק"ם בבנק.
קרן השתלמות המעסיק יכול לפתוח לכםספק

אם זה חלק מתנאי ההעסקה. (למורים יש תמיד, בהייטק זה נחשב לסטנדרט ובעוד מקומות עבודה נותנים את ההטבה הזאת). 

יש לו תקרה של כמה שהוא יכול להפקיד לשם בחודש עם פטור ממס על ריווחי הון. 

אם המעסיק לא רוצה בגלל העלות (אני לא יודע אם זה תמיד כך, אבל ממה שאני מכיר, על כל שקל שיורד מהמשכורת שלכם לקרן ההשתלמות, המעסיק שם שלושה שקלים), אולי המעסיק יסכים לקחת חלק מהשכר שלכם ולשים בקרן השתלמות כך שבעצם זה יהיה לחלוטין עליכם. (אם אתם מתכוונים להשקיע, אז קרן השתלמות עד תקרת ההפקדה זה הכי משתלם). 

 

*אם אחד מכם אזרח אמריקאי, הוא יכול לפתוח "קרן השתלמות" בארה"ב ולהפקיד שם עד תקרה שנתית של 5500 או 6000 דולר בשנה והרווחים טורים ממס.

לגבי אזרחי ארה"ב -כמה טוב שבאת
זה דורש למלא דו"ח הכנסות כל חודש?
דו"ח שנתי. לא חודשי.ספק
אבל יש לזה גם יתרונות - למשל, מענק הקורונה שקיבלו כל אזרחי ארה"ב. (ואם הילדים אזרחים, מקבלים גם קצבה עבורם מהביטוח הלאומי).
אגב, מילוי דו"ח שנתי היא חובה חוקית של כל אזרח ארה"בספק

והבנקים בארץ מעבירים מידע לרשויות המס האמריקאיות אם הם מתבקשים לעשות זאת. 

כלומר, בתיאוריה, אם אזרח ארה"ב שגר במדינה אחרת לא מגיש את דו"חות המס השנתיים שלו - הוא יכול למצוא את עצמו במעצר עם הירידה מהמטוס בגין העלמת מס. (הסיכוי שזה יקרה הוא לא גדול, אבל חוקית, זה יכול לקרות). 

איך ממלאים את הדוח? צריך רו"ח לשם כך?כמה טוב שבאת
תודה!
עקרונית, לא.ספק
בפועל, כדאי.

אני ממליץ לך לחפש בגוגל את "המתורגמן הפיננסי".
הוא מסביר שם הכל.
אם זה נראה לך כמו משהו שאת יכולה לעשות לבד, אז מעולה.
אם לא, אז קחי רו"ח. (אני עושה דרך רו"ח בעיקר כי אני עצלן ואין לי כח להתעסק עם זה או להסתכן).
בהצלחהבת 30
שים לב לכמה נקודות
א. אתם חוסכים מתנות שקיבלתם ללידה. וואלה, מעולם לא קיבלתי מתנות כאלה ללידה...אולי בגד לתינוק ועוד משהו מינורי. לא משהו שאפשר לשים בצד...
ב. הגדולה שלכם בת שלוש. כשהילדים גדלים הצרכים גדלים. וגם ככל שיש יותר ילדים ככה כמובן ההוצאות גדלות. ממש לא רק בגדים ומעונות. אח''כ יש חוגים, וספרי לימוד, ובגדים ונעליים לבנות בוגרות יותר זה בכלל עסק יקר, ואח''כ ישיבות ואולפנות, ובכלל- סל קניות. נראה לי שקניות שבועיות עם 2-3 ילדים קטנים, לא מגרד רבע מקניות שבועיות עם 5-6 ילדים כבר גדולים. וגם הגדולים כבר מבקשים, וצריך לגוון...קצת גבנ''צ, יותר בשר או עוף, יותר ביצים, וכו' וכו'.
שלא לדבר על אופניים...וספרים...ומשחקים...בקיצור. החיים יקרים. זה לא סתם שאנשים אומרים ''מאיפה הכסף'. ממש לא כל זוג עם 6 ילדים מצליח להכניס 20 אלף בחודש, שזה בערך מה שצריך כדי לחיות ברווחה סבירה.

אז הלוואי, מאחלת לכם שיהיה שפע תמיד וה' ישלח לכם כל צרככם תמיד.
אבל באמת, לחיות ברווחה כלכלית במדינת ישראל של היום זה לא דבר שלכולם פשוט כ''כ.
בלי לדבר עכשיו על נזקי הקורונה...
קודם כל, נכון!נחשון מהרחברון

לגופו של עניין אני מדבר על מתנות של מאות שקלים בסך הכללי לא על מתנות משמעותיות, פשווט מה שנכנס בגלל הילד לא נכנס לעוש.

 

ב וודאי לי. דיברתי על השלב שבוא אני נמצא היום. כן אני יודע שבחסכונות של הילדים אני לא נוגע לא משנה מה. יהיו יותר הוצאות זה נכון, יהיו בעזה גם יותר הכנסות ולא ברור לי שאני רוצה להשאר אברך כשאני בגיל שיש לי ילדים בישיבה ואולפנה. דיברתי על ללמוד תורה בתחילת החיים, בעז"ה בהמשך עוד כמה שנים טובות אולי אשלב במקביל ללימוד גם ללמד או להשקיע יותר זמן בעבודה (אני סופר סתם) או ללמוד מקצוע אחר.

רק לגבי העתיד...44444
אחת הבעיות הנפוצות אצל אברכים שנמצאים הרבה זמן בישיבה ומתחתנים צעירים שהם יוצאים מהישיבה בדר"כ שיש לחץ כלכלי גדול מאד עם כמה ילדים ואז הם עובדים בעבודות שכר מינימום וכבר אין להם יכולת כלכלית לממן לימודים לתואר אקדמי.
ב"ה אני רכשתי מקצוענחשון מהרחברון

לא תואר אקדמי אבל מקצוע טוב (סופר סתם כמו שכתבתי) ככה שהיום אני במקום שאני כבר לא מרוויח מינימום

כתבתי בכלליות.44444
ואני לא יודעת כמה סופר סתם מרוויח אבל לרוב יש קורולציה בין כמות ההשקעה בלימודים ואורכם ולגובה המשכורת אח"כ.

אצל אברכים העיקר דת"ל הבעיה נפוצה יותר. למה?
כי אצל דת"ל מי שאברך לרוב זה מישהו שמוכשר לכך ולא כולם (שזה מצויין).
לכן רוב האברכים הם אנשים עם יכולות קוגנטיביות מצויונות ויכולות למידה טובות.
דווקא בתחומים האלה נדרשים לימודים ארוכים.
דווקא המקצועות שיש בהם משכורות טובות עם לימודים קצרים פחות יתאימו למי שאברכות התאימה להם כמו למשל עבודה בכוחות הביטחון, מד"א, כבאות וכד'.....
אני לא מסכיםנחשון מהרחברון

בגדול זה נכון אבל יש המון מקצועות שזה לא ככה. בכללי מקצועות פיננסים (ייעוץ משכנתאות קורס בדיחה של 3 חודשים ייעוץ פנסיוני קורס של שנה לימודי ערב פעם פעמיים בשבוע ייעוץ השקעות, סוכני ביטוח) מקצועות טכניים (חשמל - שנה-שנתיים לימודי ערב, התקנת מזגנים חצי שנה לימודי ערב, איסטלציה, משתנה אבל אפשר יחסית בקלות ובפחות משנתיים, טכנאי מחשבים/טלפונים שנה לימודים ועוד) כל המקצועות כאן מכניסים כבר בהתחלה (גם אם לא ממש ממש בהתחלה) משכרות מעל 10K  (כתבתי דווקא מקצועות שאני מכיר אנשים שעוסקים בזה ומרוויחים ככה.)

נכון לא כולם עבודות אינטילנגטיות אבל מפרנסות בכבוד ומהר. הגיוני מאד בעיני ללמוד אחד מהמקצועות האלה, להתחיל לעבוד ואז במקביל ללמוד תואר "מכובד"

כל עוד שמחים בזה, זה נהדרבת 30
אבל אם אחד מבני הזוג מרגיש חנוק ולא שמח, זאת בעיה.
ברור. זה חלק מהסדר עדיפויותנחשון מהרחברון

אם התורה חשובה יותר מהנוחות אז ישמחו למרות החנק ואם לא אז לא.

לא לזה התכוונתיבת 30
אם יש שמחה לא מרגישים חנק.
אם מרגישים חנק, כבר אין שמחה.
ושמחה שקשורה לשלום בית יותר חשובה בעיני מלימוד תורה אינטנסיבי.
שוב, כל הכבוד לכם.
אתם שמחים בזה.
מסכימה ולא מסכימהבוקר אור
בעיקרון זה נכון שאפשר בהחלט לחיות,ואנחנו גם ככה וחיים ככה וטוב לנו מאוד, אבל זה שלכם זה עבד לא אומר שלאנשים אחרים זה יעבוד (סתם דוגמא, גרתם בקראוון בחור בלי רכב? יש אנשים שמקום הלימודים והישיבה שלהם יחייבו או רכב או לא לגור בחור), ומשם וכסף זה לא רק עניין של סדרי עדיפויות
תורה זה לא דווקא ישיבה ספציפית. זו בחירה ללמוד בישיבה במקוםנחשון מהרחברון
עבר עריכה על ידי נחשון מהצפון בתאריך כ"ו בכסלו תשפ"א 19:59

יקרר. כנ"ל עבודה. שוב, זה הקרבה גדולה אבל זה כן סדר עדיפויות.

 

מה שאני בא לומר זה שאם מגיעים עם החלטה אני גר קרוב לישיבת תל אביב/רמת גן וכדו' אז כן, זה יהיה די לתי אפשרי. אבל אם אומרים מה שחשוב לי זה תורה ותורה אפשר ללמוד גם בישיבות חארות במקום שיותר זול לגור.

או נכון שאני עובדת במקום איקס ויש לי אחלה משרה נוחה אבל אם אני בוחרת שבעלי ילמד תורה אני מוכנה לעבוד במשרה פחות מתגמלת/יותר דורשת/פחות נוחה בשביל זה. ואז אפשר לגור בחור, אפשר בלי רכב. אין סיבה אמיתית לא להצליח להרוויח 5000 שח כזוג (גם אם בעל אברך ואשה סטודנטית) ועם 5000 שח בצמצום אפשר בהחלט לחיות ואפילו קצת לחסוך.

טוב, אין לי עניין להתווכחבוקר אור
אבל חשוב מאוד הישיבה והדרך לימוד שלה. ואם לומדים באוניברסיטה, כל עוד הלימודים הם לא בזום זה לא עניין של משרה פחות נוחה אלא צריך להגיע לאוניברסיטה, שלרוב נמצאת בערים. אז אם מישהי לומדת במכללה בחור ובעלה לומד בישיבה בחור וטוב להם ככה סבבה. אבל לא לכל הזוגות זה יעבוד בלי קשר לסדרי עדיפויות. ולעבוד זה בא על חשבון הלימוד, ואם האישה לומדת מקצוע מאוד אינטנסיבי וצריכה גם להוציא בו ציונים טובים לא תמיד זה יהיה אפשרי
אין כאן וויכוח. אבל בחירה של מקום לימודים ואפילו תחוםנחשון מהרחברון

לימודים זו בחירה וחלק מסדר עדיפויות, כנ"ל הישיבה (זו בחירה אם ללמוד חצי יום ולעבוד חצי יום כדי להשאר בישיבה הספציפית הזאת או לעבור לישיבה אחרת ליום שלם, נכון זה משמעותי. מאד. אבל זו בחירה.)

אז כל דבר בחיים זה בחירהבוקר אור
נכון. זו הנקודה שאמרתי מהתחלה. זמן וכסף זה עניין של סדרנחשון מהרחברון

עדיפויות.

נכון זה אומר לפעמים הקרבה משמעותית אבל זה כן עניין של בחירה.

 

בתאוריה זה נכוןלמה לא123

אבל תמיד יש דברים לא צפויים

כמו:טיפולי פוריות שצריך קופת חולים צמודה

ח"ו ילד לא בריא שנולד וצריך טיפולים צמודים

הורים שחייבים לגור קרוב אליהם,כי הם זקוקים להמון עזרה

 

אז ברור שהכל זה בחירה,אבל החיים הם לא שחור ולבן

נכון יש בלתמים אבל מדובר על השגרה והשוטף.נחשון מהרחברון

הדיבר בשרשור ההוא היה על זוג סטנדרטי שלא ידוע אצלם לפחות על שיקולים כאלו

בוא נדבר על שיגרה ושוטףשירוש16
אני התחלתי תואר קשה ביותר שמחייב קירבה סבירה ללימודים וזמינות.
מבחינה רפואית אין לי אפשרות לעשות נסיעות ארוכות כך שהיינו חייבים לגור קרוב ללימודים.
ההריון לגמרי השבית אותי למרות שהמשכתי לעבוד זה לא היה פשוט והצריך ממני להפסיק לעבוד לגמרי אחרי הלידה כדי להשתקם.

אתה מדבר על דברים לא צפויים אבל בשוטף הכל טוב.
זה
לא
נכון
יש אנשים שחיים עם בלתמים. שכל הריון זה מאבק ואישפוזים ולידות מוקדמות והפסקת עבודה.
יש אנשים שחיים עם ילדים חולים או אפילו כאלה עם פיגור גדילה שמחייב קירבה למכונים (שנמצאים בערים).

אתה בעצם אומר -
אם הכל זורם לכם בטוב, בחרתם במקצוע שניתן ללמוד מרחוק, הגעתם עם הון עצמי גדול, לשניכם יש רשיונות על חשבון ההורים, איכשהו שילמתם 2 תארים במשכורת מתחת למינימום או קיבלתם אחלה מילגות.
אם ואם ואם...
אז..

זה קצת בדיחה.

היה לכם חיים טובים. הצלחתם לעבור הריונות בקלות, לידות, לגור בחור ולימודים שמאפשרים גמישות.
זה לא כל אחד יכול לעשות.

אני ב"ה הצלחתי לסיים תואר ולקבל רישיון עבודה שלא קל לקבל אותו אחרי מרתון של 3 שבועות של לימודים 4 שעות ביום (במקרה הטוב...) כשחברות שלי ישבו 10 שעות ביום למשך חודשים כדי לעבור את מבחן הרישוי.

ב"ה הצלחתי ועברתי את המבחן. עברתי את כל התואר עם מועד ב' אחד.
ברוך השם!
זה לא אומר שכולם יכולים לעשות את זה
זה לא אומר שאני הצלחתי כי אני רציתי
זה כן עמד בסדר עדיפויות שלי
אבל גם משפחה, בעל וילד עמדו לי בראש סדר עדיפויות
הצלחתי כי השם רצה. כי אני עשיתי את שלי והקב"ה עשה את שלו.

עם כל הכבוד לסדר עדיפויות - הקב"ה מומחה בלשבש את התכניות שלנו. ובצדק.

אם אתם הצלחתם זה לא אומר שכולם יכולים ושכולם צריכים.
זה קצת בדיחה מה שאת אומרת בלי לדעת מה יש לנונחשון מהרחברון

אז א אנשים שיש להם בעיה רפואית קבועה כמו שאת מתארת זה לא שגרה ולא שוטף זה חריג.

 

ב בחרת תואר קשה זו בחירה שלא היית מוכרחת לעשות אלא בחרת בה. לגיטימי אבל ברור שזה מסבך את החיים.

 

ספציפית לגבי מה שאמרת עלינו. אז אני שילמתי רוב מוחלט של הרישיון לפני החתונה, אשתי הוציאה רישיון אחרי החתונה שרק אנחנו שילמנו. ההון העצמי שהגענו אליו מהחתונה היה מינוס בחשבון של אשתי חיסכון של קתצ פחות מ20 אלף שלי ומתנות מהחתונה הלכו לכסות את ההוצאות קיבלנו כ2500 שח. אני בלי תואר כי כרגע לא אפשרי לעשות תואר ואני רוצה ללמוד תורה. על התואר של אשתי שילמנו וקיבלנו מלגות מצטברות של 2000 שח (כן אלפיים שנתיים קיבלנו כל שנה אלף שאר השנים לא קיבלנו) כל השאר שילמנו. ולא, היא לא למדה מרחוק, היא נסעה בהסעה או טרמפים ללימודים, סחבה בלימודים 2 הריונות לא פשוטים ו2 לידות (חזרה מהמכללה בטרמפים עם צירים הביתה) אז אל תגידי ואם ואם ואם וזה בדיחה.

 

ולגבי הסוף אני מסכים לא כולם צריכים לעשות את זה אבל מי שזה בנפשו ואין לו בעיות מיוחדות יכול לעשות את זה.

אבל אתה יכול להתייחס לכל דבר כאל חריגבוקר אור
ספציפית גם אני נסעתי באוטובוסים ללימודים עד היום דילגתי וזה היה לי די סבבה. אבל נשים עם היפרמאזיס? נשים בשמירת היריון? וכו' וכו' ואין לדבר סוף
ואחר כך יש ילדים, ולחזור להוציא ילדים בטרמפים יכול להיות מאוד בעייתי
היא דיברה על בעיה רפואית שיש להנחשון מהרחברון

על זה דיברתי לא יודע מה יש לה וזה גם לא העניין, אדם שיש לו בעיה רפואית שמגבילה אותו לגור במקום מסויים הוא לא מדד. פשוט לא.

 

כנ"ל שמירת הריון, זה אולי נפוץ יותר אבל זה חריג. אשתי נסעה עם התינוקת למכללה היה שם מעון. שילמנו על הסעה ועל המעון שם. (מגיל חודש וחצי של התינוקת) ואח"כ שמנו אצל מטפלת כשהיה זמן לחזור בטרמפים/אוטובוס ולקחת אותה. נכון זה קשה זה לוחץ זה גומר כוחות אבל זה אפשרי.

 

 

ושוב יש לצערינו הרבה אנשים עם התמודדות רפואית פוריות נפשית זוגית משפחתית אבל בגדול זה לא המציאות הרגילה. (ואני לא אומר שאז אי אפשר בכלל בכלל לחיות כאברך אלא שלא בטוח שזו לא הדרך)

אז זה העניין, שלא לכולם זה אפשריבוקר אור
הסתדר לכם מעולה. יופי, אבל לא בכל מקום לימודים יש מעון טוב, בטח לא מגיל חודש וחצי, שמסכים לקבל את כל התינוקות, ולא תמיד אפשר לסמוך על טרמפים בשביל להגיע בזמן ללימודים ולחזור מהם. אז לא תמיד זה לא מצליח בגלל סדר עדיפויות, אלא בגלל שהתנאים החיצוניים לא מאפשרים ואת זה
אמממשירוש16
אתה טועה.

יש כל כך הרבה נשים בשמירת הריון. הריון בסיכון. היפרמאזיס. זוגות עם אתגרי פוריות וכו.
שאי אפשר להחריג אותם ולהגיד שבאופן כללי ונורמטיבי זה לא קורה.
זה קורה ועוד איך. להמון המון אנשים.
גם אם זה רק 40% מההריונות. זה המון.
זה אומר שבכל רגע נתון 40% מהנשים בעולם עוברות סיבוך כלשהו שקשור להריון ולידה והן לא מתאימות לאידאולוגיה הכלכלית שלך.

חריג זה 1 ל1000 או ל100,000. לא 40% ומעלה.
זה להגיד: התיאוריה שלי עובדת ב60% מהמקרים.

אגב, אני לא יודעת איפה אתם גרים שמטפלת יוצא לכם כל כך זול. מטפלת ממוצעת לוקחת כמעת משכורת שלימה, אלא אם כן מדובר במשפחתון ולא מטפלת פרטית. וגם זה - מאוד יקר.
שילמנו למעלה מ1000 שח בחודש למטפלת במשפחתוןנחשון מהרחברון

בנוסף לעוד איזה 700 ליומיים במעון במכללה שאשתי למדה עד אחה"צ למה את אומרת שיצא לנו זול?

כישירוש16
אנחנו משלמים יותר.

והתינוק שלנו במעון. שזה יותר זול ממטפלת.
זה לא היה כל הימים...נחשון מהרחברון

יומיים עד 5 ויומיים עד 2

אצלינושירוש16
זה 5 ימים עד 3:45. ושישי עד 12.

לא יודעת אם זה מתקזז...
מתקזז בוודאותנחשון מהרחברון
יומיים עד 5 מתקזזים עם יומיים עד 2 ואפילו נשאר עודף של שעה. ועוד יום מלא ועוד שישי זה אומר ששילמנו 1700 על בערך 70 אחוז.זה אומר בערך 2500 לשבוע מלא. אולי שילמת יותר אבל זה מה שיוצא...
אני מגיבהשירוש16
לפי מה שאתה כתבת. לא לפי מה שלא..

המון אנשים חיים עם בעיה רפואית כזו או אחרת שמגבילה אותם נפשית, כלכלית, תעסוקתית.
הבעיה הזו יכולה להיות הריון שמתעכב או מסובך או בעיות גב ואפילו צורך בתיקון שיניים.
זה חורים כלכליים לא פשוטים.
אתה יודע כמה עולה סבב אחד של טיפולי IVF? אני בעצמי לא יודעת איך זוגות בטיפולי פוריות יכולים לממן לעצמם את כל הטיפולים. זה הון.

אתה חי באופוריה שכל הריון הוא: יחסים, הריון, לידה וביקורים פה ושם אצל רופא שאומר שהכל בסדר.
אתה לא לוקח בחשבון מאות אלפי נשים עם היפרמזיס שמושבתות בתחילת ההריון, או נשים עם סקירה לא טובה שצריכות לשלם הון לבדיקות סקירה נוספות חלקן פרטיות. אישפוזים בהריון או אפילו הריון בסיכון שמאוד מקשה על בדיקות צמודות במרפאות + לימודים + נסיעות ארוכות לכל מקום.
אתה לא מתייחס לנשים שמושבתות משבוע 37 בגלל צירים שבאים והולכים.
אתה לא מתייחס לנשים שעוברות לידה קיסרית וממש לא יכולות לקום 3 שבועות אחרי לידה ולחזור ללימודים.
ותאומים? ותינוק עם ריפלוקס או דלקות אוזניים חוזרות שמשאיר את ההורים ערים כל הלילה למשך שנה?

אנחנו אישית חיים בצמצום וחוסכים כמה שרק אפשר. אבל יש בלתמים לא צפויים והם ממש לא חריגים או נדירים. (לידה קיסרי, תאונת עבודה, מקרר שנשבר, מוניות למיון עם תינוק באמצע הלילה,)
זה
חלק
מהחיים
בחיים הרגילים יש פאנצ'רים ודברים לא צפויים.
אנשים חיים עם בעיות כאלה ואחרות שמגבילות אותם. זה לא אומר שהם לא יכולים להצליח כלכלית. זה פשוט אומר שיש להם אתגר נוסף.

אגב, נשמע מההודעה שלך שהייתם נשואים כשנתיים לפני שילדתם בת ראשונה.
זה הבדל שמיים וארץ לזוג צעיר שרק עכשיו התחתנו ותוך שנה נולד להם ילד.
שנה ראשונה של תינוק זה חתיכת הוצאה.
גם אם מקבלים מתנות (שלא כולם מקבלים) או לוקחים יד2 מחברים (לא לכולם יש חברים שכבר ילדו 2/3 ילדים ולא מתכננים עוד ומוכנים למסור).

להגיד: ככה אני הצלחתי, אם תעשו ככה אז גם אתם תצליחו (אם רק תרצו) - זה בפירוש לא נכון.
תראי אני אומר שמי שיש לו בעיות רפואיותנחשון מהרחברון

זמצריכות טיפולים יקרים או חוסר יכולת לתפקד זה לא עובד.

מה לעשות? ואת זה אמרתי מהתחלה. את צודקת שיש אחוזים גבוהים השאלה האמיתית היא לא האם זה מתאים לכלל האוכלוסיה (רמז: זה לא) אלא האם שהחיים במהלך סביר ונורמלי זה יכול להצליח? ולזה התשובה היא כן.

לא יודע מה היה לך בהיריון וזה לא העניין, אני יודע שעם אשתי בהריון ראשון בילינו לילות שלמים במיון נשים, עם כאבים ובעיות שהתבררו בסוף כאבנים בכיס מרה, היה ניתוח אחרי הלידה, לגדולה שלנו דווקא כן היה ריפלוקס שהשאיר אותנו ערים לילות שלמים למשך חודשים גם אנחנו חטפנו טיפולי שיניים בלמעלה מעשרת אלפים שקל במכה גם לי היתה תאונה (לא תאונת עבודה) והתפוצץ עלי תנור של מצות ושרף לי את הפנים ולא יכלתי לעבוד כחודשיים. אז בבקשה אל תגידי שאני חי באופוריה. יש פנצ'רים ויש בלתמים אבל את זה תמיד יש ומתכוננים לזה, כשאני בונה לעצמי תקציב אני משאיר מאות שקלים בחודש לבלתמים כאלו ואם החודש לא היה כלום - אז זה נשמר לבלתמם הבא. זה ש"התאוריה הכלכלית שלי" כפי שאת מכנה אותה לא מתאימה לך זה בסדר. זה לא הופך אותה לפחות נכונה.

 

(אני רק אשאל אותך מה עשו לפני מאה שנה נשים עם קשיים וסיבוכי בריאות, עבדו בצורה הזויה. יש לי ספר על ההתיישבות במוצא ואחת הנשים שם אשכרה יצאה לעבוד בשדה פיזית עם תינוק בן שבוע עליה אחרי לידה מטורפת ומסובכת. אני לא אומר שצריך לעשות ככה היום וב"ה אנחנו לא שם אבל לא כל מה שאנחנו אומריםם עליו א"א הוא באמת א"א.)

וכן נולדה לנו ילדה ממש שנתיים אחרי החתונה, זה היה בחירה שלנו? לא! ככה ה' החליט וככה התייחסנו לזה. ה' רצה לתת לנו זמן להתבסס בזוגיות בלימוד לפני שיש ילדים. זה מה שאמרנו לעצמינו אחרי שניסינו להכנס להריון ולא הצלחנו. ב"ה זה קרה בסוף אחרי שנה וקצת ולא נמשך יותר.

 

 

אני בסך הכלשירוש16
אומרת שמה שכתבת זה לא מתכון בדוק להצלחה.
לכם זה הצליח - מעולה.
אנחנו גם חוסכים ומצליחים ב"ה.

להכריז בראש חוצות: אנחנו הגעתי לרווחה כלכלית תוך 5 שנים. גם אתם יכולים אם רק תרצו - זה לא נכון.
זה כמו להגיד: אנחנו נשואים 5 שנים עם 4 ילדים - אם רק תרצו מאוד הרבה ילדים ויהיו מוכנים לקשיים בגידול ילדים צפופים- תצליחו. זה לא נכון.

אתה הוצאת מהמשוואה המון חלקים קטנים שמאוד חשובים.
אתם הצלחתם לחסוך במשך שנתיים לפני ילד ראשון. גם אם לא מתוך רצון - זה קרה.
הגעתם לילד ראשון עם חסכנות. זה שמים וארץ לעומת זוגות שהביאו ילד בשנה הראשונה.

אנחנו ב"ה הגענו עם חסכונות ומטבענו אנחנו אנשים חסכנים ומשתדלים לקנות רק מה שצריך.
זה לא אומר שכולם יכולים להצליח.
לכל אחד יש את החיים שלו, בעיות משלו ודרך חיים שאותו הוא צריך לעבור וכילים מאת הקב"ה כדי להתמודד.

למה אישה לא אמורה לצאת לשדה לעבוד שבוע אחרי לידה? כי זה מסוכן. מאוד.
גם אם אין סיבוכים בטווח הקצר יש לאישה 6 שבועות של משכב לידה שמוכח שאם תעבוד ותתאמץ יתר על המידה יש סיבוכים לטווח הארוך.
לפני מאה שנה, אגב, לא היה קיסרי.
נשים עם סיבוכים אמתיים אחרי הלידה (PPH, אנמיה 6/7, שילייה נעוצה, שאריות שיליה, זיהום אגני/ויגנלי, HELP, רעלת וכו) היו.. פשוט.. מתות.
לגבי מה שאמרת שאנשים חיים עם התמודדות וזהנחשון מהרחברון

לא אומר שהם לא יכולים להצליח אני הכי מאמין בזה, כאן רציתי לכתוב על היכולת להיות אברך ועדיין לשרוד כלכלית. ברור שאפשר להצליח ואנשים מצליחים. הנקודה היתה אחרת לגמרי.

אני מודה על זה שכתבתטוב גדול

זה מחזק ונותן כח וכיוון.

 

ומי שלא מתאים לו- זו לא תורה מסיני ולא מחייב את אף אחד.

 

אפשר לשאול באיזה אזור בצפון (?) קניתם דירה?

גרים בה או משכירים?

לא בצפון אני באיזור הר חברוןנחשון מהרחברון

משכירים

הכי אהבתי אתאפונה
"לא לכולם יש יש חברים שמוכנים למסור בגדים"
אתר אגורה פתוח לכולם, למי שיש לו חברים ולמי שלא.

"שנה ראשונה של התינוק זאת חתיכת הוצאה" - את מספרת לו? יש לו ילדים.
(גם לי. בשנה הראשונה של הבן שלי שילמנו למעון תמ"ת 835₪ ונניח כולל טיטולים מגבונים ושונות הגענו ל1000₪ בחודש. לא אסון בכלל. היום אנחנו משלמים פי 3 כמעט)

מי שיש לו יותר הוצאות מוכרחות צריך להכניס יותר. זה לא אומר שאין טעם להצטמצם או לנסות לחסוך.
לא אמרתי שאת טועהשירוש16
תסתכלי על כל השירשור ותביני את ההקשר.
קשה להיכנס לשיחה באמצע ולהבין את ההקשר.

אגב, אני ביליתי שעות, ימים, חודשים שלמים באתר אגורה כשהייתי בחופשת לידה. אחרי אינספור ניסיונות ובקשות קיבלתי שקית מלאה בבגדים קרועים ומוכתמים ושק שינה אחד שעד היום משתמשים בו.

אחרי שבילתי שעות באתר וכיליתי את זמני לשווא בעלי העדיף שאקנה מהחנות ואבלה את זמני בדברים יותר יעילים.
לי יש חוויה אחרת מהאתרחדשה לשאלה
לקחתי רהיטים במצב מצוין, סט צלחות חדש ועוד דברים.. ב"ה זה מבורא עולם..
בשבילשירוש16
רהיטים צריך רכב.
סט צלחות לא אקח כי אין לי מושג מה הכשרות של האוכל שנגע בכלים.

בעיקרון צריך עם זה רכב.
להסתובב באוטובוסים זה לא קל.
עשיתי את זה, אבל זה לא קל.
במיוחד כשמישהי מתארת שקית שלימה מלאה בבגדים לתינוק ולתינוקת. ובפועל מדובר בשקית מכולת עם גג 10 בגדים ש8 מתוכם מוכתמים ברמה שהם מתאימים לפח ולא לגוף של ילד...
עשיתי הובלותחדשה לשאלה
הסט צלחות היה חדש..
זה ממש מבאס לקבל שקית עם בגדים לא טובים..
רק רציתי לכתוב לתועלת הרבים שיש שם גם דברים טובים ושימושים.
גם כל דבר שמוסרים צריך לסמן אם הוא במצב טוב או לא..
אפשר גם לבקש תמונהאפונה
איזה לימודים אקדמאיים אפשר ללמוד בחור?44444
וחור שגרים בו בקראוון.....

והמעט שיש זה לא מתאים לכולן....
אני לא רוצה להכנס לוויכוח על פרטיםנחשון מהרחברון

אבל הנקודה העקרונית היא שאם רוצים ומוכנים להקריב בשביל זה אז אפשר.

להתפשר על לימודים מסויימים (למרות שבעוטף ירושלים יש הרבה מקומות ואני מכיר אנשים שגרים באיזור שלי שנוסעים ללמוד בירושלים/באר שבע ושגרים ב"חורים" אחרים ונוסעים ללמוד במרכז. זה דורש, נכון! אבל זה אפשרי.

זה אפשרי, אבל 'רצון' לבד לא מספיקrivki
צריך המון סיעתא דשמייא ועוד כמה תנאים מקדימים שלא לכולם יש.
ולמה חשוב לי להדגיש את זה?
גם בשבילך - שלא תחשוב שמי שלא הצליח במה שאתם כן, פחות טוב ממך.
ובעיקר בשביל מי שאולי יקרא ויתכנן את העתיד שלו. כדי לא להגיע לשירשורים על בור כלכלי כמו שיש כאן למטה, ועוד הרבה שירשורים נואשים בפורומים הסגורים.
זה לא עניין של רצון כמו של סדר עדיפויותנחשון מהרחברון

אני לא חושב שמי שלא הצליח פחות טוב ממני, אני חושב שיש לו כנראה דברים שהוא לא מוכן לוותר עליהם.

 

ולגבי אנשים אחרים, א כפי שראית בשרשור שם לא מדובר על בעל אברך אלא על בעל עובד. ב כמו שכתבתי שם, לדעתי זה אפשרי לגמרי גם שם צריך להכיר את הנתונים. ג היא מראש נכנסה ללמוד תחום שמצד אחד דורש ומצד שני לא רווחי. לגיטימי לגמרי שזו בחירה של בן אדם אבל אם במקרה דומה התורה היתה הערך העליון הגיוני שהיתה בוחרתת לימודים יותר משוחררים שתוכל לעבוד במקביל או יותר רווחיים שתוכל לקחת הלוואה כלשהיא ואחרי התואר להרוויח יפה ולהחזיר את ההלוואה.

 

הבחירה איזה תחום ללמוד ובמה לעסוק צריכה לקחת בחשבון שיקולים כלכליים וערכיים ולא רק מיצוי עצמי וסיפוק.

 

לא יודע על איזה תנאים מקדימים את מדברת. סיעתא דשמיא? צריך המון! וממה שאני מכיר לאברכים יש המון מזה. מכיר אנשים עובדים שמכניסים פחות ממני או מכניסים יותר אבל חיים ברמת חיים פחותה משלי. 

דווקא תחום הלימודים אצל המון אנשים44444
הוא לא 100% בחירה... וגם לא 50%....

קודם כל יש עניין הכישורים (הייתי ממש שמחה לכישורים להוראה- זה היה פותר לי הרבה בעיות....), לאחר מכן ציון פסיכומטרי ואצל נשים שיקול שעות העבודה הוא גם משמעותי.....

כל הנ"ל הוא לא בחירה.....

ז"א לרוב זו בחירה אבל בין מס' אפשרויות מצומצם. לא באמת הכל פתוח.....
^^^^44444
אבל זה לא פרטים זה העיקר....44444
בגדול יש 3 הוצאות עקריות למשפחה עם ילדים קטנים שתלויות אחת בשניה:
דיור, נסיעות, בייביסיטרים (מעון/ צהרון/ קייטנות/ נערה וכד'... ).

אנחנו למשל החלטנו בתור סטודנטים לגור במקום יחסית יקר ולהיות קרובים לאוניברסיטה אבל היינו בלי רכב וחסכנו הרבה בנסיעות ובייביסיטרים.
העדפנו שכירות גבוהה שיודעים איפה זה נגמר ולא נסחעות ובייביסיטרים וגם בלי העניין הזה היה יותר זול שכירות יקרה בלי רכב ופחות הוצאות על בייביסיטרים.
מי שיש לה ילד וצריכה עוד גם לעבוד, גם ללמוד וגם להיות איתו זה בלתי אפשרי בלי רכב אם גרים בחור גם בעוטף ירושלים או בשומרון ליד גוש דן....
אפילו הוראה אין כמעט איפה ללמוד בממש חורים.
וספציפית הוראה זה תואר שמחייבים להגיע בזמן ולא לאחר...
קודם כל אחלה.נחשון מהרחברון

דבר שני אפשר ללמוד הוראה באלקנה ולגור בשומרון בחורים אפשר ללמוד בהרצוג ויש הסעות מכל הארץ אפשר ללמוד באפרתה אפשר לגור בצפון וללמוד בתל חי או בצפת יש איפה.

 

ולגבי לגור בעיר זה גם אפשר בדירת 2 חדרים שזולה יותר בקומה גבוהה יותר וכו

סטודנטים שגרים בעיר בדר"כ גרים בדירות ישנות44444
בקומה גבוהה וכד'....
עדיין השכירות גבוהה ומינימום 2000 בקרבת מוסדות השכלה גבוהה.

ואלקנה זה מקום יקר ואסור לאחר לשיעורים שם. זה בעייתי לבנות על טרמפים כשיש תינוק.
כשאין ילדים זה אפשרי יותר כי אפדר לצאת מורדם מאד ולחזור מאוחר מאד.

ומי שלא לומדת הוראה אז בכלל כבר אין אופציות....
עונהבת 30
א. טוב, היום הכל ב''זום'' אז אפשר...
ב. יש חורים, זולים, עם קרוואנים, שהם די נגישים. גרתי באחד כזה...רבע שעה נסיעה לעיר סמוכה ומשם נסיעה של חצי שעה באוטובוס לבר אילן כל חצי שעה בערך.
גם במזרח גוש עציון אפשר למצוא מגורים בזול, וללמוד בכיף בירושלים או בהרצוג.
בטוח יש עוד המון מקומות כאלה, עם נגישות סבירה לירושלים, לבאר שבע, למכללת אריאל, למכללה בצפת, בכנרת ועוד.
בסך הכל הארץ שלנו לא כזאת גדולה..
ואיך מגיעים תוך רבע שעה לעיר הסמוכה?44444
עכשיו תקחי בחשבון שמעון ב"חור" יכול להתחיל ב-7:30 וצריך להגיע לאוניברסיטה ב-8:30. תקחי בחשבון פקקים....
ואיך מגיעים בכלל....
מסתמכים על טרמפים?
זה גם לוקח זמן.....
טרמפים.בת 30
לא אומרת שזה קל. רק שזה אפשרי ולא בשמיים
השאלה זו לא הקלות אלא טכנית אם מגיעים44444
בזמן ללימודים ולעבודה ואם אפשר לסמוך עליהם....
וזה בלי לדון בשאלה הבטיחותית בעיקר בחזור....44444
זה תלוי במקוםבת 30
אצלינו יש מלא טרמפים , ואין בעיה בלילה.
בכל אופן. יש הרבה מקומות שבהם התחבורה הציבורת שואפת לאפס וממילא טרמפים זו התחבורה הציבורית..
הבעיה בטרמפים שאי אפשר לסמוך עליהם.44444
שאין ילדים זה פחות נורא.
הבעיה שיש ילדים וצריך להגיע למעון ב-16:00 על הדקה.
אז אם מסיימים ב-13:00 אפשר לסמוך על טרמפים.
אם מסיימים ב-15:00 זה כבר גבולי מידי....
ולתפוס טרמפים בכל צומת בארץ זה לא כזה בטיחותי...... בטח לא לאישה.
אגב, לא רק בגלל חטיפות אלא גם בגלל הטרדות מיניות ברמות שונות.
תלוי.בת 30
יש בדר''כ שעות שלגמרי אפשר לסמוך על טרמפים.
ולגבי הטרדות מיניות - טוב, זה לא רק בטרמפים. זה הכל מקום.
ובכל מקום צריך לדעת איך למנוע ואיך להגיב.
רק תזכרי שבישובים, טרמפים זה אחרת מאשר בעיר. גם כי ממילא מכירים הרבה, ולפעמים מתאמים מראש, וגם כי לפעמים זו ברירת המחדל.
גם אני יוצאת וחוזרת לעבודה בטרמפים מידי פעם. לא נורא בכלל.
הבעיה בחזור שלא תמיד עוצרים אנשים שמכירים..44444
ובטרמפ הטרדות מיניות יכולות להגיע בקלות למצבים חמורים יותר לעומת גבר במשרד שאומר משהו שכל רגע יכול לעבור מישהו ...

ואם כבר מדברים על הטווח הרחוק.... אז הבעיה גדלה שיש בני נוער. כבר בלתי אפשרי להיות בלי רכב.....
כנראה שזה מאוד תלויבת 30
אני מאז כיתה ט נוסעת בטרמפים. ויש כללי התנהגות וזהירות שאם מקפידים עליהם אז אפשר להישמר.
בואי נגיד שמראים לא נעימים קרו לי כולם לא בטרמפ...
את מה זה לא צודקתלמה לא123

בטרמפ כשמשהו קורה,אין לך לאן לברוח.

מה שלא יקרה ברחוב או במשרד הומה

זה שלך זה ב"ה לא קרה,לא הופך טרמפים לדבר בטוח

מה שאני אומרתבת 30
זה שהסכנה קיימת בכל מקום.
ואם יש מקומות שבהם אין ברירה אלא לנסוע בטרמפים, אז עושים את זה, בצורה הכי בטוחה שיש.
יש כללים מאוד בסיסיים וברורים.

לא אמרתי להסתובב בחוצות הארץ בחצות הלילה בטרמפים. בחיים לא.
אבל כשאין ברירה, ואני גרה במקום כזה שבו אין ברירה, אז עושים את זה באופן הכי בטוח שאפשא
^^^^^44444
כללי בטיחות בטרמפים- בעיקר אצל נערות הן סוג של בדיעבד.
אם צריך לקחת טרמפ אז עדיף לעמוד בכללים מסוימים.
חוץ מזה אחד הכללים הם לא לקחת טרמפ לבד- זה כבר פוגע מאד בנגישות.
אם אין מישהו נוסף שצריך טרמפ לאותו מקום?
מקווה שהתכוונת לכתובאברך בנשמה
ישיבות אחרות ולא ישיבות חאר** כמו שכתבת.
אופס וודאינחשון מהרחברון
דנתי לכף זכות צדיקאברך בנשמה
כל הישועות!
סליחה על השאלהנסיכה יפה
ומה עם זוגיות? מתי היה לכם זמןן?
מהמם זה הברכה של התורה,רויטל.

ובעזרת יהיה עוד הרבה שפע אמן.

הרבה דברים קשורים גם למזלה-מיוחד

קח לדוגמא רכב. רכב יכול להיות בור כלכלי כתוצאה מתקלות. היה לי רכב שכל טיפול סטנדרטי הייתי יוצא בנזק של מאות שקלים, הייתי משלם בתשלומים (נגיד 4) ומתי שהתשלום האחרון היה מסתיים חודש לאחר מכן עוד תקלה ששוחטת אותי בעוד מאוד שקלים. מזל נאחס.

גם אישה קשורה למזל, אם אשתך תימניה עוגת גבינה זה גבינת סקי, חמאה וחבילת ביסקיוטים קטנה אם היא אירופאית עוגת גבינה סטנדרטית זה עניין של עשרות שקלים

 

רק אומר, היינו בלי רכב. ואשתי אירופאית אבל הבנו שמסתפקיםנחשון מהרחברון

במועט.

שוב, ברור שיש סטנדרטים. אבל אפשר לוותר עליהם אם חשוב. לזה התכוונתי סדר עדיפויות. לא מתאים לכל אחד זה נכון אבל באמת  זה אפשרי אם רוצים.

ברור שיש סטנדרטיםה-מיוחד

ויש סדרי עדיפות אבל אני חושב שלמזל יש חלק גדול בחיים. יש אדם שכל מה שנוגע בו הוא מצליח ויש בנאדם שאם הוא פותח בית קברות אנשים מפסיקים למות.

כמובן בין לבין יש טווח רחב 

נ.ב. בנימה אישית אני קורא את שאר התגובות ואתה חוטף קצת "ריקושטים" אל תתבאס מזה.

לא מתבאס, אני יודע שאני עושה את מה שנכוןנחשון מהרחברון

לי ולמשפחה שלי חושב שיש עוד אנשים שזה יכול לעזור להם ולכן אני כן משתדל להגיב כאן לכל התגובות.

ריקושטים על זה קיבלתי מספיק וזה לא הזיז אותי.

 

והדבר הכי חשוב בעיני הוא הסיעתא דשמיא שיש למי שבוחר ללמוד תורה גם שקשה.

יש לי הרבה חברים שנדחקו כלכלית עזבו את הכולל והלכו לעבוד ווואלה עובדים כל היום והמצב הכלכלי לא משתפר. ברכה בכסף זה לא תאוריה זו מציאות.

מי שעוזב את הכולל לרוב מרוויח שכר מינימום.44444
אני גם לא מבינה איך אפשר לחיות גם מזה עם כמה ילדים....
יש בזה משהונחשון מהרחברון
חלקם גם עבדו ביותר ממינימום אבל לא הרבה יותר. (סביבות 45 לשעה)
על עצם השיתוףה-מיוחד


פותח בית קברות - מפסיקים למות די שרוט
שיתוף פעולה ברמות האלה מצריך אשה שמאוד אוהבת את בעלהכוחה של מילה
מקווה שאתה מבין, ומעריך.
מבין מעריך ויותר מזה אשה שחשוב לה התורהנחשון מהרחברון

ואת זה אני אפילו יותר מעריך

מעניין מה יותר נדיר-כוחה של מילה
אשה שאוהבת את בעלה ברמות האלה או אשה שחשובה לה התורה.
אצלי ב''ה גם וגםנחשון מהרחברון
אז ב"ה אתה איש עשיר באמתכוחה של מילה
^^^נכון, וגם אישה שיש לה המון כוחות, פיזית ונפשיתrivki
שלא לכולם יש. ולא תמיד זה עניין של בחירה.
עד איזה שעה אתה לומד?זית1
כשבעלי היה אברך הוא היה חוזר רק ב19:30-20:00 ואין מצב להשחיל בזמן הזה עבודה.
כך שאני לא בטוחה שאתה אברך סטנדרטי.
לא לכל אחד מתאים לגור בחור.
נראה אפילו שיש הרבה יותר אברכים בירושלים ובאיזור המרכז, כך שרוב הציבור מעדיפים ישיבות מוכרות ומפורסמות ולא ישיבה לא ידועה.

הסיפור שלכם השראה אבל מעטים שבמעטים מוכנים לחיות כך.

כמו שריבקי אמרה, לא חסר פרסומים על אברכים שנפטרו ובני המשפחה נשארו בחובות כבדים...
עד 6. בערך ב6 וחצי אני בביתנחשון מהרחברון
בלי הפסקת צהרים.

וודאי שיש פרסומים כאלו. אני לא אומר שכולם עושים נכון אלא שאפשר לעשות נכון
גם בעלי סיים ב-19:30 שהיה אברך.... ולמד גם בשישי...44444
ממליץ להתייחס בכובד ראש לדברי שירוש 16העני ממעש
מסכימה ולא מסכימה.תיתי2
נראה שיש לכם הרבה מזל וברכה.
וגם מקצוע מכניס מאוד וכוחות פיזיים ונפשיים.

לא כל זוג שיחסוך מאוד ויעבוד קשה מאוד - גם יגיע למצב רווחה שלכם תוך 5 שנים.
מניסיון.
לא כל זוג מסוגל גם להרות ולגדל ולסיים תואר ולעבוד בערבים וליסוע בתחבורה ציבורית.
חלק נכבד מהזוגות מתמודדים עם אתגרים נוספים מלבד השגרתיים (אתגרים בזוגיות, אתגרים במצב נפשי, אתגרים משמעותיים בהריון או פוריות, אתגרים ייחודיים בגידול ילדים, אתגרים במציאת תעסוקה...).
אל תשפוט אנשים שעוד נאבקים להשאיר את הראש מעל למים.
החיים יותר מורכבים מ"תעבוד קשה ותצליח" ו"זה עניין של סדרי עדיפויות"...
מסכימה עם הנאמר במשפט האחרון^^נפש חיה.
כ''כ נכון.בת 30
מסכימה איתךצפורה
כנראה שלהרבה אנשים זה לא מתאים.
ועם זאת, יש הרבה מן האמת במה שהוא אומר.

קצת פחות פינוק ואפשר לחסוך יפה. לצאת מאזור הנוחות ולחשוב קדימה.
יש זוגות שהתרגלו לחיות באופן מסוים ומתקשים לרדת ברמת החיים.
(סתם דוגמא, לצאת לצימר פעם בשנה, מי אמר שזה מאסט?, מעדנים? ועוד הרבה דברים קטנים שמצטברים)
באופן אישי חושבת שעדיף להתרגל לרמת חיים די פשוטה ובהמשך כשהעבודה יציבה לעלות מעט לפי רמת ההכנסה אחרי ההפרשות לחסכון.
מספיק שינוי בחלק מהפרמטרים כדי לשפר חסכון ועדיין לחיות ברמת חיים מספקת ונעימה.
מצחיקבת 30
צימר? זה משהו שמעולם לא העלינו על דעתנו לפחות תשע, עשר שנים אחרי החתונה.
בשביל זה יש אוהל...
ויחד עם זה, החיים, כמו שאמרו הם מורכבים יותר עבור חלק מהאנשים.
יש הבדל בין לוותר על פינוקים44444
לבין "לוותר" על לימודים- זה לא אותו דבר בכלל....
אני לא שופט אף אחדנחשון מהרחברון

אני יודע שזה בחירות קשות וכואבות לפעמים. (לראות בקושי את ההורים כי אנחנו עם ילד בלי רכב. לחסוך באוכל, לא לצאת עם חברים למקומות שעולים כסף וכו') אני אומר שמי שזה בנפשו ומוכן לוותר על דברים חשובים ולהתמקד בלימוד תורה - זה אפשרי

מה שנקראבת 30
לכל בחירה יש מחיר.
מחיר של לא לראות את ההורים הוא מחיר כבד מידי לדעתי.
לא לא לראות אלא לראות פחותנחשון מהרחברון

כי אם אחים שלי היו מגיעים פעם פעמיים בחודש אנחנו היינו מגיעים פעם בחדשיים.

טובבת 30
אנחנו במקום אחר כבר.
יש שלב שבו ההורים כבר מבוגרים יותר, וצריכים אותנו. ואז, אני לא עושה שום חישובי דלק או רכב. כיבוד הורים מעל להכל.
וודאי שזה משהו אחר.נחשון מהרחברון

רק אומר שההורים שלי עוד עם ילדים קטנים בבית. הקטן היה בן 3 חדשים שהתחתנתי. כרגע יש בבית ילד בן 5 ילדה בת 7 ילדה בת 9 ילד בן 14 וילד בן 19. בקטע הזה אנחנו בסדר כרגע

ומה תעשו שהם יזדקקו לכם?44444
ולא לראות הורים חודשיים באופן קבוע זה מוגזם בעיני למעט מקרי קיצון.... או הורים שגרים בחו"ל....
מכיר הרבה שסתם בגלל נוחותנחשון מהרחברון
לא רואים חדשיים. גם אנחנו וגם ההורים עסוקים. אפילו כשהייתי רווק היו חדשיים בלי לראות את ההורים. כשיזדקקו בעז''ה נוכל לעבור קרוב אליהם. או אפילו אם יצטרכו נוכל לגור אצלם בבית הוא מספיק גדול.

לא יודע. אני מבין שזה נראה קיצוני. אנחנו ספציפית אוהבים להיות בבית. וגם היום כשיש רכב ולא עובדים/לומדים בשישי התדירות היא בערך אחת לחודש וחצי
אני מבינה שהילדים שלך עוד יחסית קטנים....44444
בגדול לעבור דירה עם ילדים גדולים זה די סרט.....
זה לא ילד בן שנה שמחליפים מעון ואחרי שבועיים הןא סיים להסתגל....
להכנס לחברה שכבר מגובשת זה מאתגר ולא כולם צולחים את זה....


מה שאני באה להגיד שבשביל שזה יצליח צריכים להתקיים הרבה תנאים שאצל הרבה הם לא רלוונטים. שמציגים את הדרך כדאי להדגיש את זה. בערך כמו שרופאה תספר שלהיות רופאה זה קשה וזה רק עניין של סדר עדיפויות.... נכון שזה *גם* עניין של סדר עדיפויות אבל לא רק אלא גם יכולות קוגנטיביות וכד'...
זה ממש לא מוגזם לא לראות הורים חודשיים!אמא12

"על כן יעזוב.."

לא כולם זקוקים למפגשים תכופים. לא כל ההורים ולא כל הילדים.

אנחנו נוסעים פעם בחודשים וחצי.

אנחנו אוהבים להיות בבית, שבתות בבית מחזקים את הזוגיות ואת המשפחתיות,

ונסיעות זה משבש את הילדים ליומיים לפחות

(שלא נדבר על זה שלא ישנים שם כמו שצריך)

לפעמים הם קופצים אלינו באמצע שבוע,

וזה ממש בסדר לנו ולהם.

בקיצור, ממש לא מקרה קיצון.

 

(וכשיום אחד הם יזדקקו לנו, בע"ה לאורך ימים טובים ושנים- ברור שהמצב ישתנה. אני מדברת על מצב של בריאות פיזית ונפשית)

אם הם קופצים פעם בשבוע אז זה כבר לא חודשיים.44444
לא כתבתי פעם בשבוע....אמא12

המרחק ממש לא מאפשר.

אם אנחנו לא מגיעים חודשים וחצי- הם מגיעים. בערך פעם בחודש-חודש וחצי

ממש לא מתאים לרוב האנשיםLia
מי שנקלע לסיטואציה הזו אז ברור שהוא יצטרך למצוא את כל הפיתרונות היצירתיים שיש כדי לשרוד.

השאלה למה להכניס את עצמך למקום הזה בכלל? למה לא לתכנן את החיים בצורה יותר בוגרת ואחראית עוד לפני החתונה?

במקום לעודד אנשים לחיות ככה עדיף ללמד אותם איך לא לעשות טעויות נפוצות..
מרשים ממשמשה


מה מרשים בדיוק?ה' אלוקינו

יש אנשים שבוחרים לחיות ככה. כי ככה הם רוצים .
ז"א = רוצים ללמוד תורה ומוכנים לחיות בצימצום לזמן מה. 
כל עוד זה לא על חשבון הילדים (שאין שום סיבה שהם יסבלו בגלל החלטות של הורים בסיבה של ללמוד תורה) וזה בשמחה . אז למה לא ?
 

את יכולה לחכות לתשובה ממשה אבל אני אענה לךנחשון מהרחברון

מההיכרות שלי איתו.

משה דוגל בתפיסת עולם תצטמצם, תחיה ממינימום ותעבוד קשה ותרוויח הרבה כדי שתוכל לחסוך סכומים משמעותיים. 

הגישה של להיות בצמצום לזמן מה כדי למנף את עצמךמשה

זה הגישה הכי גאונית בעיניי, וכ"כ נוגדת את הגישה של העולם המערבי.

רק שאלה-אורח/ת
לבחירה של הורים ללכת ללמוד מקצוע תובעני לא גורעת מהילדים?
ובחירה של ההורים לגור ביישוב בלי חוגים לא גועת מהילדים?
ובחירה של הורים לגור בעיר בלי נחת ובלי מרחב לא גורעת מהילדים?
למה דווקא ערך של לימוד תורה זה לא בא בחשבון בשביל לגרוע מהילדים?
התכוונתי לצרכים פיזיים של ילד.ה' אלוקינו

וברור שגם צרכים נפשיים , לאו דווקא לימוד תורה.
סליחה אבל כל מה שכתבת זה לא גורע מהילד באופן גורף.
לגור ביישוב ממש לא אומר שאין חוגים , ובטח שחוג זה לא *נצרך* לילד
לגור בעיר - זה הנורמלי היום . רוב המדינה היא ערים. בטח שיש מרחב לא יודעת מאיפה הבאת את זה.
ללמוד מקצוע תובעני איפה זה גורע לילד ? אם זה גורע עד כדי פגיעה בילד בוודאי שאין מקום לזה
ערך של לימוד תורה הוא ענק !!!!!!! אבל שלא יבוא על חשבון אוכל לילדים וכו'

להרגיע אותךנחשון מהרחברון
הילדים שלי אוכלים אוכל יותר טוב ומזין וטעים ואיכותי לדעתי מרוב הילדים של אנשים כאן. (מוזמנת להתרשם בשירשורים לשל בישול לשבת בפורום בישול)
גם כשהצטמצמנו לא חסכנו על מה שנצרך. ולא על כמות. כן על מפרט. יחד יכול לשבוע ממג'דרה וחזה עוף שעולה 10 שח לסיר או מבורקסים קנויים/פיצות/קציצות קפואות/ וואט אבר. הם אוכלים טוב ובריא אולי לא תמיד היה מאד מגוון אבל אף פעם לא על חשבון אוכל לילדים
גם האווירה מאוד משנהלמה לא123

אם נותנים לילד הרגשה שלא קונים דברים בגלל לימוד התורה,הוא מרגיש הפסד

ילד יכול לחיות במגדל בתל אביב ושיהיה לו הכל,אבל ירגיש שלחבר שלו יש יותר,ויחיה במסכנות

ואפשר לחיות בכפר בלי מים בברז ולהיות מאושרים

הכל עניין של גישה,הרגשה וחינוך

 

כל הכבוד לכם

זה נכון ועובדים על זה הרבהנחשון מהרחברון
אם הייתם יכולים לראות איזה התלהבות י ש לילדים לשלנו מכל דבר קטן...
אני מאוד מאוד מעריכה אתכם על כל דרך החיים בה בחרתםנגמרו לי השמות

ואיתה התנהלתם.

 

וחשוב לי להוסיף עוד פן מסוים לנושא של סדרי העדיפויות שעלית -

אני חושבת שבתוך זה כלולים באמת הרבה מאוד סדרי עדיפויות וערכים, והם יכולים להשתנות מאדם לאדם.

 

למשל, אצלנו אישית היה לנו ערך/סדר עדיפות/איך שאפשר לקרוא לזה של להיות עם הילדים בבית עד שהם בני שנתיים, שזה כולל לא להכניס אותם למשפחתון/מעון/מטפלת אלא הם היו איתי עד גיל שנתיים-שנתיים וחצי. ועל הערך הזה הצטרכנו לתאם את כל השאר. וזה כולל בתוכו הרבה מאוד דברים...

 

כמו שהזכירו כאן

יש גם ערך של תורה

ערך של ביקור הורים וכיבוד הורים

ערך של פשטות

ערך של חיים ברווח

ערך של צימצום

ערך של איכות חיים

ערך של פרנסה בכל מחיר כי חייבים

ערך של הילדים בבית

ועוד ועוד ערכים.

 

והרבה פעמים הערכים יכולים להתנגש אחד עם השני - וכאן בדיוק אתה צודק שכל אחד וסדרי העדיפויות שלו.

אבל בעניין הפרנסה עצמה ויכולת ההשתכרות - יכול להיות זוג אחר שיבחר בערך אחר שלצערו לא כולל בתוכו פרנסה בשפע באותה נקודת זמן - וזה גם יהיה בסדר גמור, כי הם *בחרו* בכך.

 

לא מנסה חלילה לחלוק על מה שאמרת או לומר שלא עשיתם טוב, להיפך, כמו שציינתי בהתחלה אני מאוד מאוד מעריכה את כל ההתנהלות שלכם, גם של אשתך שהיא מדהימה בעיניי בכל מה שתיארת שעשתה, גם שלך וגם שלכם כמשפחה/זוג.

רק באה לציין שיש עוד מרחב ומענד שלם של ערכים ואנשים שונים שאצלם זה לא יכול להתממש בדיוק בגלל סדרי העדיפויות הזה שמתךנגש להם בערכים אחרים שלהם... וזה לא פחות טוב, וגם לא יותר טוב, אלא פשוט שונה, זה הכל

 

ישר כוחכם וב"ה תמשיכו לראות ברכה בכל מעשי ידיכם!

אני מבין שכנראה לא הובנתינחשון מהרחברון

לא אמרתי שכך צריך להיות.

אמרתי שאם מישהו בוחר בזה - זה אפשרי

אני רוצה להצטרף לדברים החכמים שאמרתמישהי אחרת????
ואפילו מהנקודה הכלכלית, סדר עדיפויות משפיע מאוד על הסיבולת של אדם לעמוד בדיאטה בתקציב כדי להגשים מטרה.

אחד האתגרים שיש למשפחות וזוגות צעירים זה איך לשלב את הרצונות של 2 בני הזוג עם השאיפות לעתיד (שבדרך כלל איפשהו בשמיים) ועם המציאות (שבדרך כלל לא בשמיים).
נשמע שהצלחתם למצוא את האיזון של ההוצאות עם הצורך שלכם בחיסכון והוויתורים שהתאימו לכם שזה מעולה. יש מקרים שצריך ממש להיות יצירתי ומחושב כדי לארגן תוכנית להתחלת החיים אצל זוג, אבל אין ספק שאם זה נעשה בחוכמה זו מקפצה לחיים.
אבל דרך שמתאימה לאחד יכולה להיות ממש לא מתאימה ואפילו הרסנית לאחר, אם חייבים למצוא משהו כללי אני הייתי דווקא ממליצה לכמת את המחיר הכלכלי של כל הוצאה, נגיד אם המטרה היא רכישת דירה כמה כסף אני אשלם במשכנתא על כל 1,000 שח שאחסוך, על כל 5,000? וכך הלאה. זה מאפשר לראות את הערך של הכסף ולתת עדיפות מתאימה להוצאות.

מעבר לזה שנשמע שיש לכם שלום בית טוב וזו ברכה בדוקה בפרנסה, כל הכבוד לכם ממש
קיבלתם עזרה מההורים של 100,000 ש''ח?סופי123
זה מסביר מהיכן חסכתם 100,000 ש''ח לא...? האמת החיים שאתה מתאר נשמעים לי עצובים. לא בגלל שאין קינוח לשבת וקונים הכל יד 2, זה נשמע לי ממש סבבה. בגלל התודעה הזאת של הישרדות.
מודל אחר: אנחנו התחתנו צעירים למדי, למדנו תואר במקביל ובשנים האלה חיינו מאד בצמצום כי לא רצינו להוציא יותר ממה שמכניסים. לא חסכנו שקל ולא חלמנו על דירה, אבל גם לא היינו כל הזמן בתודעת חיסכון. כשסיימנו ללמוד התחלנו לעבוד ולהרוויח והיום משלמים משכנתא וחוסכים סכום נאה כל חודש.
לא בדיוק מההורים, מסבא וסבתאנחשון מהרחברון

אבל זה היה כסף שמיועד לדירה לא היינו מקבלים אותו אם לא היינו קונים. ומקסימום היינו עכשיו בלי דירה אבל עם עוד כמעט 200 אלף שלא היינו משלמים על דירה ועכשיו היינו יכולים לקנות לבד.

 

לגבי התודעה, זה ממש לא ככה, לא חסכנו לדירה חסכנו לעתיד כי כרגע אנחנו יכולים לחסוךך ולחיות בצמצום אין סיבה להשתולל עכשיו ואח"כ כשקשה לא יהיה מאיפה. חיינו טוב, בשמחה, לא היה כמעט הרגשה של חיסרון. אשתי גדלה בלי רכב בבית וזה לא הרגיש לה מוזר (רישיון היא הוציאה רק אחרי שקנינו רכב) והחיים היו פשוטים וטובים.

יופי. בהצלחה. אל תיקח ללב תגובות שתוקפותסודית
ואוווו, כל הכבוד!!חולת שוקולד
אם חשבתי שאני נחשבת למסתפקת במועט😬

לגור בחור בלי אוטו זה ממש ההיפך מ'לחיות בשפע'ארץטרופיתיפה
כל הכבוד על ההסתדרות במועט
גרתי בחור בלי אוטו כמה שנים , הקראוון עלה לי 600₪ ונסעתי בטרמפים
אחר כך עברתי למרכז והיום יש לי אוטו
אני יכולה להגיד שהחיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה
באמת חסכנו הרבה וב'ה שהיתה לנו אפשרות לחסוך, והאמת אז זה היה נראה נחמד דווקא.
אבל בדיעבד, בחיים לא הייתי עושה זאת שוב, וגם לא ממליצה או מרשה לילדים שלי לעשות את זה.
עכשיו אני עם רכב ולא בקראווןנחשון מהרחברון
עכשיו אני חי בשפע.
כשאשתי למדה ולא עבדה או עבדה קצת ויכלנו - הסתדרנו בקראוון בלי רכב
ובדיעבד הייתי עושה זאת שוב וממליץ לילדים שלינחשון מהרחברון
לעשות זאת.
לא מבינה את התגובות התוקפותאפונה
נראה כאילו אנשים אוהבים לחשוב שההוצאות שלהם הכרחיות ובלתי נמנעות.

יש שתי שאלות מנחות:
כמה המינימום שאני צריך בשביל לחיות?
כמה המקסימום שאני יכול להרוויח?
וההפרש ביניהם הולך לחיסכון.

כל שקל שמוציאים מעבר למינימום בא על חשבון החיסכון. יש מותרות שחשובים יותר מחיסכון, אבל זה צריך להיות במודעות ולהגיד לעצמנו: אני לא חייב את זה, אני בוחר את זה.

גם אנחנו חסכנו בתוך אברך וסטודנטית. ברור שסכומים קטנים ביחס למה שאנחנו חוסכים היום, אבל הרווחנו בעיקר את תפיסת העולם המינימליסטית. וכן, למרות ששנינו עובדים ומרוויחים ב"ה יפה רואים ברכה בכסף, אנחנו עדיין משווים מחירים בסופר ולוקחים בגדים למסירה ונוסעים בתח"צ וטרמפים כשאפשר (למרות שיש רכב).
כסף זה דבר יקר ואנחנו בוחרים לשמור אותו לדברים אחרים.
תקפו אותו כי הוא טעןלמה לא123

שכולם יכולים,אם התורה רק היתה חשובה להם

וזה קצת מרתיח,כי לא לכולם תנאי הפתיחה שווים לשלו

וא"א באופן כללי להשוות חיים של אנשים

יחד עם זאת אני ממש מעריכה את ההתאמצות שלהם למען ערך כ"כ חשוב,זה ממש לא מובן מאליו בדור שלנו

לא ראיתיאפונה
שהיו לו תנאי פתיחה מיוחדים?! אשמח שתאירי את עיני.
(גם תנאי פתיחה הם עניין של סדרי עדיפויות - למשל חיסכון מתקופת הרווקות, הוצאות על חתונה ואבזור הבית)

ואגב לימוד תורה. גם לימודים אקדמאיים הם תקופה שפוגעת בכושר ההשתכרות. אין הבדל (חוץ מהצפי להכנסות בסוף התקופה). האם אפשר לצלוח תקופה כזאת ואפילו לחסוך תוך כדי? התשובה היא שזה כמעט תמיד אפשרי, תלוי בהתגייסות של בני הזוג ובנכונות שלהם לעבוד קשה ולהסתפק במועט.
כמולמה לא123

עזרה בקניית דירה

ילדים שהתאחרו מעט להגיע

בכלל א"א להשוות חיים של אנשים ולומר בכזו נחרצות שזה אפשרי

אצלי למשל זו בכלל לא היתה אופציה

לא בא לי לפרט,אבל דוגמא אחת:אם לא הייתי מגיעה להורי בעלי לבקר לעיתים תכופות,הם כמעט היו גוררים אותנו אליהם

זו פשוט לא היתה אופציה מבחינתם.

ואני מחויבת בכבודם,וזה ערך עליון אצלי

סבבה מעולהאפונה
העזרה של ההורים נקודתית לקניית דירה, היא לא רלוונטית לחיים בשוטף. (מי שחוסך יקנה שערך גם בלי עזרה מההורים, שנה-שנתיים מאוחר יותר)
אפשר לחסוך גם אחרי שהילדים נולדים

זה בסדר שיש לכל אחד סדרי עדיפויות אחרים, כל עוד ערים למחיר הכלכלי שלהם.
זהולמה לא123

שזה מה שניסו להסביר לו,ואני מסכימה שהתקיפו אותו יותר מידי

ובגדול הוא צודק

אבל ברור שיש סדרי עדיפויות ויש לכל אחד מהם מחיר כלכלי

אבל לא,לא כולם יכולים

ומי שלא יכול,זה לא תמיד בגלל שהתורה לא חשובה לו

 

לא כולם יכולים לחיות בדיוק כמוהואפונה
אבל כמעט כולם יכולים לחסוך סכומים יפים.

זה כמובן דורש ויתורים:
אולי הם יצטרכו לוותר על רכב,
אולי לגור בדירה קטנה
או בחור
או להצטמצם בהוצאות סופר
או להוסיף שעות בעבודה
או בכלל להחליף מקצוע.

אבל כמעט כולם *יכולים* להגיע למצב שהם מסיימים את החודש בפלוס משמעותי שמצטבר לחיסכון.

(והוא מוסיף שאפילו אברכים)
מסכימה לגמרי עללמה לא123

עניין הצמצומים והויתורים

אבל לא על עניין הערכים

הוא דיבר על אברך לסטודנטים באופן ספציפיבוקר אור
וכמה שהם יצטמצמו, יש הוצאות קריטיות
אנחנו גם חוסכים
לא היה לנו רכב כל עוד אנחנו לא חייבים
בסופר קונים רק מה שחייבים
בגדים קנינו רק מה שהיה קריטי וכו'
לבת שלי לא קנינו כמעט בכלל
אבל זהה לא נכון להשוות את החיים של כולם לחיים שלהם ולהגיד אם אנחנו יכולים להיות אברך וסטודנטית כולם יכולים
נתחיל בזה שהיה להם 100,000 ש"ח....44444
אבל....
תנאי פתיחה זה ממש לא רק כסף.
נשמע שיחסית משאב שלא היה להם ממנו הרבה.
יכולות קוגנטיביות, יכולת טקטקנות וכוחות נפש הם משאבים משמעותיים שלא לכולם יש מהם אותו דבר.
לי זה בלט בתואר.
לא פעם זו שעבדה לשלם על התואר הצליחה יותא אבל היו לה משאבים שכיפו על העניין הכלכלי +. קליטה מהירה ויכולות קוגנטיביות מצוינות הן המשאבים שעזרו לה ולא פעם זה עוזר יותר מהכסף לתואר.
אני מסכימה איתךאפונה
שמשאבים פנימיים משתנים מאדם לאדם והם מאד משמעותיים ליכולת להתנהל כלכלית בצורה נכונה.

אני חושב שלקחתם את זה לא נכון בכללנחשון מהרחברון
לא טענתי שכולם יכולים. אמרתי שאנשים שאין להם בעיות מיוחדות ומוכנים להקריב הרבה יכולים.

לגבי התנאי פתיחה לא חושב שהעזרה בקניית דירה רלוונטית לשוטף. להיפך לולי שקניתי ורוקנתי את כל מה שהיה לי מלבד העזרה היה לי יותר לשוטף ולא היה לי התחייבות של משכנתא יותר יקרה מהשכירות כדי לגמור מהר. הקנית דירה פגעה בשוטף אם כבר.

לגבי ילדים מאוחר יותר. נכון יש כאן פער של שנה ו3 חדשים אם היינו נכנסים להריון ביום החתונה. וואלה לא סגור בכלל שזה היה משפיע על התפיסה ועל היכולת לחיות בצמצום/לחסוך. גם אחרי שנולדו הילדים המשכנו לחסוך ואפילו איכשהו הסכומים לא ירדו. יש ברכה.
לגבי ההורים גם ההורים שלי רצו שנגיע יותר אבל הסברנו להם בצורה מכובדת שהם העריכו אני לומד עכשיו. א''א להגיע כל הזמן. וזה מסתדר.

נכון שיש ערכים נוספים וזה בדיוק מה שאמרתי. אפשר הכל אבל זה עניין של סדר עדיפויות. אם יש ערכים נוספים חשובים זה בסדר לגמרי ומובן שא''א הכל. וזה לא אומר שהתורה לא חשובה. זה אוצר שיש ערך נוסף שווה ערך/גדול יותר מללמוד תורה (לא מהתורה אלא מהקדשת היום כולו ללימוד תורה) וזה ממש בסדר. מי שהערך העליון והמוחלט שלו זה לשבת ללמוד מוותר על ערכים אחרים חשובים. וזה כל מה שאמרתי
נהיה לך שרשורים ענק תוך גג יומייםנפש חיה.
איכהשהונחשון מהרחברון
אני חושב שזה נקודה שבוערת לאנשים כי זה כסף...
לא רק . לדעתי זה גם פרמטרים נוספיםנפש חיה.
אני לא חושבת שלחצת למישהו על נקודה כואבת , רק שהיחס שלך למציאות שהשם זימן לך
עורר אנשים פה להגיב.
כי לא אצל כולם יש את אותו מתכון / אותם המצרכים ואותו חוש להכנת מתכון בסגנון הספציפי הזה.



אישית
אני חושבת
שהצדק לא בכיס של אף אחד.



יחד עם זאת
הזכירה-
יוצר
מידו עושר וריש

משמעותית.
אני חושבת שמה שלא נלקח בחשבון בתוכנית כזו44444
זה בלת"מים שאחד מהם יהיה זה לא מופרך בכלל....
אגב, בחברה החרדית רואים את זה המון כי שמה זו חברה שלמה שמתנהלת ככה.

הכל טוב ויפה עד ש.....

והאפשרויות של "עד ש....." לא מעטות ומגוונות:
מחלה של אחד ההורים, מחלה/ תאונה שמונעת מאחד ההורים לעבוד תקופה ארוכה, טיפולים רפואיים שפתאום צריך לאחד מבני המשפחה, תיקון בבית או בבניין (שאז חייבים לשלם- אצלינו בבניין נוצר מצב שפתאום נפל על כל משפחה תשלום של 1000 ש"ח) וכו'......
איכשהו נשמע ליאפונה
שזור שיודע לחיות בצמצום ולעבוד קשה, יוכל להתמודד עם בלת"מים טוב יותר מאשר זוג שחי מכל הכסף שיש לו.
בפועל, את רואה את המצב בחברה החרדית....44444
ובלת"ם מקרר 5,000 ש"ח זה לא בלת"ם של אחד מבני המשפחה חולה או משכורת חסרה מסיבות שונות....

ואני דווקא מדברת על החברה החרדית כי שמה זו חברה שלמה שמתנהלת ככה אז רואים יותר טוב את ההשלכות גם כי יש פחות יכולת להעזר במשפחה מבחינה כלכלית.

מסתדרים עד ש.......
ויש מקרים שהחיסכון כבר לא משמעותי כי ההוצאה היא בגובה כמה שנות הכנסה..
א אכן מסתדרים עד ש..נחשון מהרחברון
ב למה ההנחת יסוד שמשפחה עובדת שמכניסה נניח 15000 בחודש כן תעבור את זה חלק? להיפך היכולת להצטמצם עוזרת ב''ה למקרים כאלו יש ביטוח בריאות שב''ה יש לנו. מלבד זאת, לא הבנתי מה ניסית להגיד. קחי משפחה חילונית/דתית (לא חרדית) ממוצעת שנופלת עליה הוצאה רפואית בגודל של כמה שנות הכנסה. מאיפה הם יתמודדו איתה?
ההכנסה שונה אז זה צלם זה לאכמה שנות הכנסה...44444
ההכנסה שלכם לצורך העניין נגיד היתה 4,500 (לא זוכרת אם נתת את נתון ההכנסה או לא....)כשאשתך היתה סטודנטית.
עם אורח חיים חסכני באותה מידה יכולתם לחסוך הרבה יותר ממשפחה שמרוויחה 15,000. אפשר להתמודד עם יותר בלתמים.

אם נגיד חסכתם 500 מ-4,500. הייתם חוסכים 11,000 מ-15,000 (זה לא בדיוק בגלל הדרגה במעון אבל לצורך העניין...).

אז אם לא מקבלים חודש משכורת מסיבה כלשהיא במקרה הראשון זה חסכון של 9 חודשים ובמקרה השני זה חסכון של פחות מחודשיים.
וזה על חודש אחד ובן אדם אחד מנוטרל ולא עובד....
עכשיו תחשוב על אדם שלא עובד שנה או 2 בני הזוג לא עובדים.....
תאורתית את צודקת. בפועל אני לא מכיר אףנחשון מהרחברון
אחד שמרוויח 15 וחי מ4. באמת. גם אנחנו היום מרוויחים יותר באיזור ה10 וחוסכים באיזור ה2000. מה נעשה גם יש יותר הוצאות (בחרנו לגור במקום שמחייב רכב) וגם יש פחות הנחה במעון וגם אנחנו בוחרים להתפנק הרבה יותר.

וזה בסדר כי זה לא 'על חשבון' הלימוד. וזה בסדר כי אפשר.
^^^^44444
זה לא מה שאנשים אמרובוקר אור
חבל שזה לא מובן
כמה דברים לי אליךאברך בנשמה
1) מה הלחץ לקנות בית?! אפשר לחיות בשכירות עד 120. כמו כן אתה לחוץ לחסוך לילדים תסביר לי למה? אם אתה בעצמך מסתדר בלי שחסכו לך אז למה אתה חוסך לילדיך?
כמו כן לשיטתך אתה לא חושב שזה יפתח אצליהם עצלות שהם לא יעריכו את זה כי זה כסף שלא טרחו בשבילו?

2)מרגיש לי קצת במחילה ממך חוסר אמונה ואסביר:
אם אתה מתקמצן על דברים לשבת(כמו שכתבת על הקינוחים) וזה משיקולים כלכליים ולא בריאותיים אז יש לך חוסר לדעתי באמונה "לוו עליי ואני פורע".

כמו כן לעניות דעתי אתה יותר מדי שיכלי בקטע של החישובים הכלכליים תתן משו גם לה' יתברך.

3)מחזק את ידך שאפשר להיות אברך וזה אפשרי אבל לדעתי היסוד טמון באמונה שלנו אם נאמין ש"כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה" "שהאדם אוכל מפרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא" בסוף המשנה מובא שתלמוד תורה הוא כנגד כולם.
יש עוד מלא הוכחות לדבריי (וגם כמובן לדבריך) ואין לי כוח לחפור פה.
אענה לך נקודתיתנחשון מהרחברון
1 מסכים. היה כסף שיועד לדירה לא היינו מקבלים בלי לקנות. כרגע משכירים אותה ולא גרים בה ככה שאכן אנחנו בשכירות. לגבי הילדים אני חושב שאפשר להסתדר וזה מורכב, למה לא לפשט את החיים? מלבד זאת, את החתונות שלהם מישהו צריך לממן? בר מצוות? לימודים? אפשר להגיד שהם יעשו הכל אבל לדעתי זה לא נכון. לא אומר יקבלו כל דבר בכל צורה הם לומדים לעבוד על מה שמקבלים. אני קיבלתי כפי שכתבתי כאן סכום יפה ואני לא חושב שאני לא מעריך.

2 לא חושב שיש כאן חוסר באמונה קנינו אוכל טוב לשבת על קינוח וויתרנו דווקא כל המקורות על עונג שבת דיברו על בשר דגים ירקות ולא עם מגדנות. מלבד זאת ולוו עלי ואני פורע נאמר א על מי שאין לו כל לא על מי שיש לו ורוצה עוד. ב כפי הרגילות של אותו אדם ככה שאין שום קשר. אני שכלי בהכל גם בכסף גם בלימוד וגם באמונה. יעידו עלי מי שמכירים אותי כאן. ככה ה' ברא אותי. האמירה הזאת של תשאיר משהו לה' היא אמירה בעיניי של אדם עצלן שלא רוצה לקחת אחריות ומחפש תירוץ טוב. אין לה שום מקום וזכר בשס ובראשונים.

3 וודאי שהכל אמונה. אם תסתכל בכל השרשור הדגשתי פעמים רבות שיש סייעתא דשמיא מיוחדת וברכה בכסף ללומדי תורה.
אענה רק על 2אברך בנשמה
כי כל השאר זה איש איש ושיטתו.

לגבי מגדנות עיין שו"ע רנ סעיף ב.
אני לא מדבר על הצורך לענג שוודאי יצאת ידי חובה אלא על השיקול לא להביא קינוח כלכלית כדי לחסוך ולא חלילה בגלל מינוס שעל זה הדעות חלוקות.
לגבי מה שאמרת על לוו עליי ואני פורע מופיע הסבר מעט אחר ואתמצת את מסקנתו: אם היית נכנס לחובות מכך אז הצדק איתך אבל אם זה שיקול אחר אז זה שונה.(לוו עליי ואני פורע מבואר כמו כן ההפך שזה על מי שיש לו ולא על מי שאין לו שזה בחינת עשה שבתך חול וכו' עיין סימן רמ"ב)

לגבי האמירה של לסמוך על ה' ידידי היקר היא כן מופיעה בשס ובראשונים ובלא מעט ספרים(אביא לך מקורות אם תרצה אבל עיין לדוגמה בגישת רשב"י עם מחלוקתו עם רבי ישמעאל בברכות לה
אני גם לא מסכים שזה עצלות וחוסר אחריות כי הדאגה שלך היא לא למה הילדים שלך יאכלו היום אלא לאיך אני מחתן אותם ועוזר לכל אחד לקנות דירה ורכב וכו' למרות שגם במקרה קיצון שאדם חי את היום יום מה' וזה נעשה מתוך תמימות ואמונה שלימה ברור ולא מעצלות ברור שה' ידאג לו (גם על כך יש מקורות)

אסיים במשפט יפה ששמעתי שלפי גודל האמונה של האדם נידרשת ממנו ההשתדלות.

שנזכה בע"ה לימות המשיח בקרוב ולאיש תחת גפנו ותחת תאנתו.
אתה יודע צריך גם השתדלות ולא להחליט להקב"ה איזה ניסים44444
הוא עושה לך בלי שום מאמץ.

איכשהוא בחברה החרדית יש משפחות שמתעקשות לטבוע בים בלי להשתמש בגלגלי ההצלה....
החישובים שהוא עושה זה מינימום של השתדלות.
כל הכבוד, נחשון. מהרבה בחינות - גם מידותית.ד.


תורה זה ליגה אחרת.שוקולד פרה.

מנסיון שלשנים רבות - כשהייתי אברך הייתה ברכה כזו , שעם כל מה שחיים בצמצום יש רווחה. 
דברי הרמב"ם שמי שלוקח על עצמו עול תורה הקב"ה "מזכה לו דבר המספיק לו" הם מדוייקים ורק מי שבאמת דבוק בתורה רואה אותם עין בעין ממש. 

 

ועדיין - זוג די צעיר, נשואים חמש שנים, זה לא בדיוק המדד. 
כשיש ילדים בגיל גדול יותר ההוצאות גדלות משמעותית, 
וזה בלי לדבר על הוצאות שכר לימוד לישיבות ואולפנות. 

 

בכלל - יש בסגנון הדברים קצת יותר מידי שיפוטיות. 
כל אחד עם המסלול שלו, והנסיון לומר ש'אם לי הצליח- אז בואו אני יראה לכם' הוא יומרני. 
החיים הרבה הרבה יותר מורכבים...

(בעלה של שוקולד פרה) 

^^^^44444
יפה מאוד! אבל מסייגת את דבריךרננה 11
גם אנחנו חיינו כך. אמנם אין לנו עזרה בכלל מההורים אז לא היה 100 אשח לקניית דירה אבל חסכנו המון. כ150 אשח במהלך 8 שנות נישואינו. בעלי היה אברך עד השנה שעברה ואני עוס"ית.
אממה... בתהליך שהבשיל אצלו, הוא ראה שעתידו אינו טמון בישיבה אלא מתאים לו מקצוע ריאלי (ומכניס). אז החלטנו למרות שאנו כבר עם 3 ילדים והרביעי בדרך ללכת על מסלול לימודי תואר ראשון במקצוע ריאלי. זה סיוט! כמה ששמחנו על הישיבה עכשיו מאוד קשה לנו. בעלי משלב עבודות כדי לממן ולימודים תובעניים עד השעות הקטנות של הלילה ואני נקרעת בין העבודה במשרה מלאה לילדים. כל זה כשאני רואה איך כל החברות שלי כבר מתחילות את שלב ההתבססות בחיים. עוד משהו זה שבעלי יתחיל לעבוד בגיל מאוחר מאוד יחסית להייטק (בתקווה שימצא עבודה). בקיצור, אברך זה מצויין בתנאי שיש אופק תעסוקתי בזה או במשהו דומה כגון הוראה או ריכוז. אחרת-צריך לחשב מסלול פעמיים. לא מתחרטת על שנות הישיבה כי מאוד תרם לנו אז, אבל מציינת שמאוד קשה אחכ לעשוץ הסבה אם רוצים. בהצלחה!
אני חושבת שזה תלוי באיזה גיל ואחרי כמה שנות אברכות יוצאיםסודית
ללמוד מקצוע.
ויש גם את היכולת האישית.
בכל אופן מה שהפותח ניסה להגיד זה שיש ממה לחיות גם כאברכים.
המודל הוא אשה שמסיימת למעשה את הלימודים ומתחילה לעבוד, פלוס מגורים זולים ביותר, פלוס מלגה מהישיבה, וחיים בצניעות.
איך הגדרת את זה כ''כ קצר וקולענחשון מהרחברון


תוך כלום זמן שרשור בסדר גודל כזה....נפש חיה.
נחשון!!!! אוהב אותך בכל ליבי ונפשי כמה טוב לקרוא משו ממךיהדות=דרך חיים


תתקשר, מה אתה זורק הודעה ובורחנחשון מהרחברון


נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מה הכוונה יותר מקיף?נקדימון
כרגע adblock חוסם לי ממש כמעט הכל, ומה שלא אז סימנתי לבד את האזור במסך וחסמתי. זה גם עובד לא רק על פרסומות.

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...


אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

זכורני שיש דברים ש-uBlock חוסם ו־adblock לאחתול זמניאחרונה

אבל לא זוכר מהם

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

כן, לגמרינקדימון
אני משתמש בזה לא רק בגלל צניעות. למעשה הסיבה המרכזית היא הזמן, ההטרדה, המתח והפיזור שזה חוסך לי. צניעות זה עוד בונוס ענק בהקשר הזה, כמובן.
בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגול

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

שאלת המאורסים החופרת😅אוי טאטע!

רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?

בלוד יש כמה קהילות שיכולות להתאיםפשוט אני..
אתה יכול לפרט טיפה?אוי טאטע!

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

לודז'חתול זמני

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

מזל טובהסטורי
איפה שיש ערבים, זה מועיל לשכר הדירהמשה
למשל,לוד.
קולולוש - נחלת יצחק?נתקהאחרונה

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אולי יעניין אותך