וזה מצחיק כי כל כך הרבה טקסטים ושירים נכתבים בעקבות חנוכה וכולם על אש ואור וגבורה ונצחון וטוב ולהקשיב לנרות.
אני לא אוהבת להקשיב לנרות.
הלוואי שבעתיד לא אשנא ככה את החג.
וזה עצוב שכל שנה זה מתעצם יותר ויותר וגם שלא באלי להגיד לה שקשה לי עם להיות איתם..היא תחבק ותנסה לשלב אותי ולנסות לתת לי הרגשה טובה.
זה יותר עמוק מימה שזה.
ודיברתי איתו ובקושי נשמתי אבל אכשהו לחצתי על עצמי רק עוד קצת לספר ולא לרעוד ורק עוד קצת לחשוף פרטים והיה לי קשה ותודה שהדמעות לא יצאו בסוף וזה מצחיק אבל הוא אמר שהוא מעריך ושלכל דבר הוא פה ושהוא אוהב
(אבל אבל)
ואני צריכה להזמין שמלות ולצאת לקניות ולהזמין אותה אלי ולעשות מלא רשימות של מה צריך ולהכין את עצמי נפשית ולהחליט(,) ולא להיות הרבה במיטה למרות שכל כך באלי להיקבר קצת
(אני מפחדת משינויים ועוד יותר,מפחדת מלהבין שגיליתי מה עושה לי טוב וזה יגרום לי לצאת מהשקיעות ומהדיכאון.
אשכרה זה מפחיד לצאת מתחושת דיכאון ולחיות טוב.
זה מפחיד לחיות)
חח והיום הם צחקו מהשם תחיה.
אבל אני אוהבת את השם הזה.
וגם את השם ליבי.
וגם הכל,אני פשוט אוהבת הכל,אני רוצה ילדים דחוף וזה רחוק מימני עדיין,רחוק כשנות אור.
ובאלי לבד עכשיו ואי אפשר ואני לא יודעת מה עושים.
שנים לא הייתי בים.
