מה ההמשך?

אתה מתכוון ל"מי שאמר עלי שנשמתי קרועה"?

"שהנשמה יורדת אז ערפילי הטוהר" משהו כזה

"מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה - יפה אמר. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם .אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה פנימית תמיד בקרבו, וכל עבודת האדם הוא לאחד את הקרעים שבנפשו על-ידי רעיון כללי, שבגדלותו וברוממותו הכל נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה"

'חפץ אני להיטיב וחפץ אני בטובת הבריות, וחפץ אני בבירור – לחפוץ באמת להיות טוב'

"דורנו הוא דור נפלא, דור שכולו תמהון. קשה מאוד למצוא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בעירבוביה. הוא שפל וירוד, אך גם רם ונישא, הוא כולו חייב, וגם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו... הבה נכין לו את הדרך, נראה לו את מבוא העיר... נודיע לו שימצא מה שהוא מבקש, דווקא בגבול ישראל..."

אריאל ברבאק

"סוף כל סוף ינצח הקודש את העולם. החשבונות הפשוטים, שגם לבבות של ילדים מרגישים באמתתם, הם הם יהיו יסודות החיים, ומפי עוללים ויונקים יוסד עוז"

שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש."

עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה, שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות." ~ אורות, המלחמה ג'

"יסוד האושר הוא: אהבת האמת בשכל, אהבת היושר בחיים, אהבת היופי ברגש, אהבת הטוב במעשה."

"האדם הישר צריך להאמין בחייו.

כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו

ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו,

שהם טובים וישרים

ושהם מוליכים בדרך ישרה"

(אורות התורה יא ב כמדומני)

ככל שהאדם יותר גדול, יותר מסתתרת נשמתו, וצריך יותר לחפש את עצמו, להרבות בהתבודדות, בהתעמקות ובהשתחררות הדעה, עד שסוף סוף תתגלה אליו נשמתו"

שרשור מעיף!!! גבוה מאוד...😁

צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות
את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו.

כנראה זה לא של הרב,

לא ידוע בברור מי אמר זאת וייחסו את זה לרב קוק אך אין מקור אצלו שמצאו את זה.

לדעתי קראתי שזה מתוך כתי"ק, אבדוק

גם פירוש רש"י של דברי הימים הוא לא של רש"י...

וכנראה שרשב"י לא כתב את הזהר.

 

אמרה המיוחסת לרב קוק זצ״ל אך לא מצאתי מקורה | שאל את הרב | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

מאיפה הנחת שאנחנו חושבים שרשבי כתב את הזוהר?
ב. לא הסברת למה זה לא טוב...

לא הנחתי שאתם חושבים ככה... אבל ככה רוב האנשים חושבים.

ב. זה לא טוב כי הרבה פעמים דברים שמיוחסים לאנשים הם לא באמת שלהם. כמו הציטוט הזה של הרב קוק...

רגע מאיפה הינך יודע שזה לא של הרב?

בכותרת זה סמך ולא אפס אל תדאג

אתה צודק... לא בטוח שזה לא של הרב קוק, אבל הרבה פעמים דברים שמיוחסים לאנשים כלשהם, הם לא באמת שלהם, ואולי גם האמרה הזאת...

 

מקורה של אמרה | שאל את הרב

אמרה המיוחסת לרב קוק זצ״ל אך לא מצאתי מקורה | שאל את הרב | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

בסדר, אבל זה לא מחייב...
שבת שלום!

למה 42? בגלל מדריך הטרמפיסט לגלסיה?

החכימונו בציטוטים!

"ולא ידועים"...

אני בתוך הגולה", האני הפנימי אינו מתגלה לאדם, רק לפי מדת הטהרה והקדושה שלו, לפי המידה שבה הנשמה מאירה באדם. חטא האדם הראשון בכך שהתנכר לעצמו, בכך שהקשיב לדעתו של הנחש ואיבד את קולו הפנימי. חטא כשלא ידע להשיב תשובה ברורה לשאלה "איכה!?". חטא עם ישראל כשהלך אחרי אל זר מפני ששכח את עצמיותו. חטאה הלבנה כשקנאה בשמש איבדה את שמחת חלקה כשהשוותה את עצמה אל זולתה. וכה הולך העולם וצולל באובדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל. באים מחנכים מלומדים מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח. וכיוון שאין אני, אין הוא, וודאי וודאי שאין אתה.

כל הגדרה של אלוהים מביאה לידי כפירה. ההגדרה של אלוהים היא מעין פסל רוחני. כל התכונות שאנחנו מייחסים לאלוהים הן נכונות, רק כאשר אנחנו זוכרים, שאלו הם רק ניצוצות שמתגלים מתוך האור העליון שאינו יכול להתגלות.

האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עיננו מלראות את כל מומיה, אך גם אחרי הביקורת היותר חופשית נקייה היא מכל מום. כולך יפה רעייתי ומום אין בך!

 

"אבל התשוקה להרחיב את האידיאלים האלוקיים ולחיות בהם בחיי הפרט והכלל,

לראות בתפארת עוזם באומה ובעולם, בכל עוזה לתקפה,

עד כדי שתהא ראויה להייות נשמה נצחית לעם שלם, וממנה לעולם כולו עדי עד, בכל צדדי החיים ההוויים והנצחיים,

 זאת היא נשמת התורה הפנימית, תורת אמת ותורת חיים."

 

עקבי הצאן.

על ידי כפירה ללא שום הגבלה

דרכנו בחיים הלאומיים וצדודם כלפי היחש האנושי הכללי ארוכה היא מאד. ארוכים הם חיינו וארוכים הם, ע"כ, דרכינו. גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים גם תנחומותינו.

מהחזקים

אבל אני ממשיך לשלוח לפה כאלה טובים...

"שלא בטובתי הנני מוכרח להיות משורר - אבל משורר חפשי. לא אוכל להיות קשור לנחושתים של המשקל והחרוז. הנני בורח מן הפרוזה הפשוטה מפני הכובד שיש בה, מפני צמצומה..."

אשכרה.