יש לי רעש עצום במחשבות,לא נותן לי מנוחה בכלל.
שש שש תרפי את עצמך אכשהו,תתעלמי לרגע מהגשם ומכל השמיכות שיש לך בחדר ומהשקיעה שכבר הייתה..תנסי להתרכז ותכניסי רק שכל.
כשכואב הלב אתה לא יכול להכניס שכל,זה לא קשור.
אני נלחמת,מידי.
צריכים להרפות לפעמים.
איך מרפים אבל,איך.
מה עובר עליו ומה עובר עליה ומה עם אמא ו,אני רוצה לצרוח מאוד חזק אבל אני מפחדת.פשוט מפחדת.
אני לא מפסיקה לבכות ודי כבר עם הרעמים האלו,זה לא מוסיף לאווירה.
לא רוצה את זה נו.
אני מפחדת.מאוד.
מפחדת מהמחשבות של עצמי.
די נו,אני עושה את זה יותר מימה שזה(ואולי לא.?)
לא באלי ליסוע לשם שבת,אני רוצה להיקבר עוד במיטה שלי.
אין לי כוח.
אני רוצה לבכות חזק חזק בחיבוק של מישהו ולא לעזוב.


אנחנו צריכים לבקש בריאות רוחנית.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת