המ,פף זה נגע בי.
המשפטיםהאחרונים

(❤️)

עריכה. בטעות הגבתי לתגובה שלך
אבל אין דבר

אני זוכרת את ההרגשה הזאת כשהיא הסתכלה עליי ואמרה,."את כל כך יפה"
מעולם לא חשבתי שאני יפה, להפך. הייתי חסרת ביטחון ותקועה בפגמים שלי
אירוני להגיד שהיא פתחה בי פתח למשהו שונה, לאהבה עצמית.


כי היא לא
היא הרסה אותי


(אז תודה שנתת לי להבין כמה אני יפה. אבל אני לא סולחת)

לפעמים אני מגיעה בבוקר וחושבת על כל קשר שנבנה לאיטו
אח"כ אני חושבת על תאונות ואנשים מתים, על פרידות שבהן אף אחד לא בוחר להגיד שלום. ואין חיבוק, רק דממה צועקת.

ואז אני חושבת שכדאי להיות לבד. וזהו
ולא לאהוב, לא לרצות, לא להכיל
לא להקשר

באיזשהו שלב היקום יפריד ביננו ואני אתרסק אל המיטה ולא אקום ממנה


אז בבקשה אל תחבקו אותי. אל

מבינה?
מבינה שחשוב שתדאגי לבריאות הנפשית שלך?

בטח שנאווה הבינה. נאווה חכמה
רק שמישהו יגיד לגברת הזאת שיושבת עם פול כסף בבנק, בית ברובע העשיר ותיק של פראדה ביד,
שמישהו יגיד לה שנאווה צריכה כסף
כסף בשביל הכריך בבוקר
בשביל המעיל האדום
בשביל המצעים
בשביל האוויר לנשימה
אין לה זמן לפסיכולוגים
אין לה כסף

אז היא עובדת ועובדת ונעלמת ונעלמת
ועוד מעט נאווה לא תהיה.
אבל יהיה לה כסף

אין דבר מתוק יותר מבכי של הקלה
איך הכל פורץ החוצה בלי שליטה. כמה שזה נעים
לרגעים אני אוהבת לחשוב איך אייצר בכי שכזה. סתם בלי סיבה

(תמיד יש סיבה)

כל כך קשה להיות בשמחה. איך יושבים אנשים שעובדים קשה וחוזרים הביתה לילדים ולארוחת ערב של מלפפון עגבניה וביצה וחובות ודאגות וצריך כסף צריך כסף
איך אתה רוצה שהם ישמחו. איך

היה מפחיד להסתכל עליה ולהבין שהיא כ"כ מבוגרת ומי יודע אם היא בכלל הגשימה חלום או חצי

אולי טוב לה ככה. אבל מה הסיכויים
אני לא רוצה לגמור ככה

אני לא מצליחה לכתוב. כלום.

הלוואי ותהיה מציאות כזאת של אי שפיטה
הלוואי ויכולנו לאהוב. סתם ככה בלי סיבה
הלוואי ויכולתי לאהוב את עצמי.

החורף איחר קצת ועשה בעיות. עכשיו נראה שהוא עומד להגיע בחתיכה אחת גדולה וסוערת.

החורף עומד להגיע ואני לא. אני תקועה
זה עצוב