באור פניך תבהיקם

אני רוצה אור וברק על עצמי ורוצה משיח.
כמה טוב שהשבת עברה אכשהו בסוף.
אני יוצאת.וזה רע לי וטוב לי.איזה רגשות מעורבים.
קשה לי עם זה שאמא לבד.
אוף שזה מרגיש ככה אבל,זה מרגיש שאני משחררת פה משהו של חינוך.
זה חבל שנהייה שבכזה גיל אני אחראית על הרוחניות בבית אבל המציאות יצרה את זה.זה קשה.

וקשה לי עוד יותר שאמא מתפרקת מ,..ואיך אני יכולה לבקש מהן שישימו לב יותר מה קורה סביבן ושיקפידו שהאווירה בבית תהייה קדושה?

תמיד אמרו לי שזה לא התפקיד שלי לחנך ושאני לוקחת עלי מלא אחריות.
מצחיק כמה שזה נכון.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת