שמשהו מסוים הוא ממש בתודעה שלהם?

יש מציאות כזאת של תודעה שמכוונת למקום מסוים 

ששם מושקעת רוב המחשבה והכוחות והאנרגיה והרצונות....

זה לא סותר את זה שיהיו דברים שנלווים אליה, דברים שאוהבים לעשות, דברים שהחיים מאלצים לעשות, סתם שגרה וכו'

אני גם תוהה לעצמי אם לכל אדם יש גרעין כזה של איזה מטרת על שמכוונת אותו בחיים שלו ומעסיקה אותו.

יש מצב שלא... 

אפשר להיכנס לזה עוד ולדון, פשוט נראה לי סתם מיותר חח

אדם יש לו תחום כולל שחובק עולמות והמון תתי תחומים זה הכי הרחבת החיים שאפשר.

אם זה בקטע הדתי - זה נראה לי יכול להיות ממש מרחיב.

אם אתה אומר שתחום העיסוק שלך הוא החיים שלך אז לא אמרת כלום בהקשר לדיון כי זה כולל את הכל, אותו דבר כלפי עבודת ה'.

ניקח את הדוגמא 'אידיאליסט' - אידיאל זה לא חלק מסויים בחיים אלא במידה מסויימת שמשהו מכוין את כל החיים.

עכשיו כשאתה אומר את מה שאתה אומר אשמח שתחדד יותר את מה שאתה טוען כי כעת זה לא נשמע לי תואם לשאלה הראשונה שהעלת.

האמת שדי תמהתי מה כל כך מבלבל פה ועכשיו אני קולט את הנקודה, תודה לך על הנחישות!

אז ככה, יש אנשים שהם עובדי ה', אידיאליסטיים וכו', זה ברמה הכללית, שאיפות, רצונות, רמת המימוש בחיי היומיום וכו'.

לעומתם יש כאלה שייתכן והם כמו הקבוצה הקודמת, אבל המאפיין המייחד אותם הוא שהם טוענים שזה בוער בהם, כל מחשבותיהם ועיסוקם בתחום הזה וכו'. להבדיל אם נקביל למקצועות חול, אז זה אדם שמתלהב מאוד ממתמטיקה לדוגמה, או ניקח דוגמה ילדותית יותר אז ילד שכל מה שמעניין אותו זה קבוצת כדורגל.

הקבוצה הראשונה לא חושבת כל היום על עבודת ה', כחלק מעבודת ה' היא מתמקדת במשהו מסויים כמה שעות, וכמה שעות במשהו אחר. לעומתה הקבוצה השנייה טוענת שכל מחשבותיהם זה בתחום אחד מצומצם ולא כולל. (לדוגמה בעבודת ה' זה יהיה רק מה שקשור ללימוד על עבודת ה', בלי לימוד תורה רגיל)

לעניות דעתי אנשים מהסוג השני לא באמת קיימים, לכן אני לא מבין למה אנשים ממשיכים לשאול איפה למוצאם כאילו הם כאלה בעצמם.

זה לא דומה בעיניי לקבוצה השנייה, אנשים כמו שאתה מתאר לא עוסקים כל היום בדבר אחד (וגם לומדי תורה לצורך העניין), זה נכנס תחת כותרת כללית של עשיית חסד, בפועל הם עוסקים כל פעם בדבר אחר, פעם עוזרים לפלוני, פעם לאלמוני, מקדמים אירוע X וכו'.

זה דפוס חשיבה מסויים שמטעה אותם להתבטא בצורה לא נכונה.

עכשיו הסתכלתי בהודעה בפתיחה שוב ונתת שלושה דוגמאות (אקדמאים, חסידים, אידיאליסטיים) שאני יכול להבין מהם שמדובר בביטוי של דברים יותר מהותיים מאשר הדבר כשעלצמו. ז"א פחות אכפת לאדם העובדה שבן הזוג הוא אקדמאי אלא יותר אכפת לו מה זה אומר מעבר..

נראה לי שמדובר בניסוח לא מוצלח. זאת תחושה אישית שלי.

אכן, קשה להתנסח בנושא הזה

אולי יכולה לנבוע גם מהצמדות לטייטל.

אני צריך להכניס את עצמי לתוך קופסא כדי להציג לאנשים מי אני.

אפילו לפעמים כדי להציג לעצמי מי אני.

יכולים להיות שני התמודדויות נוגדות (שלטעמי הם טועות) - 

או בכלל לא להשתמש בהגדרות

או ללהצמד להגדרות

נראה לי שהדרך היעילה היא להשתמש בהגדרות אבל לדעת את מוקמם

אפשר לכנות את אותם מאפיינים בהגדרות ומילים אבל בסופו של דבר - הם יהיו הרבה יותר ממה שמספרים עליהם

שבנאדם מיצג את עצמו זה נושא.

לפעמים לא פשוט

אמרתי שזה מרוכב.

לא פשוט תמיד לעשות את זה בצורה נכונה.

אני חושב שאנחנו מסכימים.

אך אשמח לאיזה סיכום קצר על עמדתך לגבי אותם אנשים (ממה זה נובע, האם יש בזה יתרון וכו') על מנת לוודא שהבנתי נכון.

אנשים מתנסחים בצורה לא מיטבית. קורה לכולם.

אתה כנראה תופס את המילים עבודת ה' באמת כנתונות בעולם מאוד צר.. גם אני הייתי חושבת כך אם הייתי מייחסת אותם רק ללימוד... 

אבל בשבילי המילים האלה מתייחסות גם לאופן שבו אני הולכת למכולת/ בוחרת איפה/ איך לחיות/ את החברה שלי /תחומי ענין/ לימוד מקצוע/... נראלי שבשניה שהקב"ה והתורה הופכים להיות יקרים וגדולים בעיניך אתה כבר רוצה אותם בכל רובד בחיים, ובינתיים לא מצאתי רובד שהקב"ה לא משתייך בחיים, לא כי אני צדיקה, כי אני לא (אבל שואפת), ולא כי אני יושבת ולומדת תורה כל היום (לא התפקיד שלי וזה לא הענין), אני בנאדם עם המון צבע וענין וזה לא סותר קשר ישיר ורצון אמיתי לעבוד את ה' בכל פינה בחיים (אני רחוקה מאוד מהמטרה הזאת, זאת לא הטפה, אלא שאיפה שהיא מאוד אפשרית)

אני יודעת שלבנאדם שלא מכיר את מה שאני מדברת עליו זה סתם נשמע תאוריה מוגזמת אבל אני באמת מכירה אנשים כאלה שאצלם כל החיים בלי גוזמא זה עבודת ה', ומברכת אותך שתזכה להכיר.. (ושתדע להעריך את הגודל שבזה). 

אני רוצה את זה כי אני יודעת שזה הכי אמיתי ונכון ואני בטוחה שהרבה פה מרגישים כמוני ומכירים את מה שאני מדברת עליו... אני מכירה אנשים קרובים אלי ויודעת כמה זה מתוק ואמתתת.. וב"ה זכיתי להכיר כדי לדעת שזה קיים.. כל מי שמזדהה שיצביע!!

הקבוצה הראשונה הם עובדי ה' לא רק בלימוד, בסגנון מה שאמרת, אבל לא עליהם באתי לדבר...

אם הבנתי נכון -

זה לא מופרח שמישהו תופס את עצמו כאידיאליסט(/וואטאבר) וזה חלק בלתי נפרד ממנו והוא מחפש עוד אחד כזה.

נראה לי שאתה רוצה להעביר מסר נכון ואמיתי, רק צריך לחדד אותו..

לא יודע אם חסיד/צדיק/אידיאליסט

אבל בנאדם יכול להגדיר בכנות שעולם הערכים שלו זה מה שמעסיק אותו בעיקר בחיים.

ברור שאין אנשים שכל החיים שלהם הם עוסקים רק בתחום אחד.

אבל יש אנשים שעוסקים בהמון תחומים ובהם יהיה אפשר למצוא מניע משותף לכל התחומים (או לרוב, לכל הפחות לתחומים המרכזיים).

אדם שהעניין שלו בחיים זה חסד אז הוא יוכל להביע את זה בהמון צורות והמון תחומים לנתב אותם לחסד בחיים שלו.

בדר"כ הדת היא מאוד כזאתי. הרבה פעמים הדת נתפסת כדורשת התמסרות מוחלטת בכל מרחבי החיים וממילא  מניע דתי יכול להיות בסיס להמון התעסקויות שונות

מה הכוונה חיים של עבודת ה'?

נניח ואתה עכשיו בן 32 עם 3 ילדים - איך החיים היומיומים שלך מצהירים בפנינו שזו עבודת ה'?

זה בעצם לא משהו מיוחד. לחיות לאור התורה וההלכה, לקבוע עיתים ויותר, לחפש למלא את הייעוד שלך בעולם.

מילים גבוהות גבוהות שבעולם האמיתי לא באמת מתנהגות מיוחד במיוחד.

בכל מקרה, אני אשמח אשמח להסבר שלו על המילים שלו

זה אכן ניסוח מעמיק של יראת שמיים. אני לא מבין מהי הדרישה המיוחדת לעבודת ה'.

לחטוב עצים תוך כדי מלמול פסוקים? הפסקה כל כמה דקות כי שכחתי לכוון לחפש את ה' בתוך החטיבה?
הבחור ב"ה אוהב ללמוד תורה בעיון, מתפלל בדביקות, מברך בעיניים עצומות, אומר לשם ייחוד לפני מצוות מיוחדות (תפילים, סוכה, לולב, חנוכיה, הלל בראש חודש), מסיט את המבט ממראות אסורות, משתדל לא לדבר לשון הרע, מקפיד על כשרות מהדרין, לובש ציצית תכלת אבל לא עולה להר הבית, מוציא מעשר כספים, לא סומך על מכירת חמץ - זוהי עבודת ה' המיוחלת? האמת היא שזה פשוט יראת שמיים, ולדעתי יש המון בחורים כאלה.

שש מצוות תמידיות - ספר החינוך מונה שש מצוות (מתוך תרי"ג המצוות) שחיובן תמידי ולא יפסק מעל האדם אפילו רגע אחד בכל ימיו. ואלו הן : 

1) להאמין בה’, 

2) שלא להאמין לזולתו, 

3) ליחדו (הידיעה שה’ אחד), 

4) לאהבה אותו, 

5) ליראה אותו, 

6) שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים. (וסימנן : "שש ערי מקלט תהיינה לכם").

כל המצוות האלה משתייכות לכל החיים, בלי רגע אחד מיותר, ולא סתם יש דיבור על תשובה אם חלם חלום שלילי- כי מתוך זה ניתן להבין שהחלום נולד מהלך מחשבתו ביום. גם כשאתה בדרך למוסך אתה אמור לעסוק ב6 המצוות האלה ולהתקדם בהשתלמות הזו- וזה אף פעם לא הסוף.

להגיד שזה קל?? מאוד לא. אהיה כנה- לי מאוד לא קל כי המחשבות שלי טסות יותר מהר ממני.

אבל זה בטוח לא משעמם, בטוח לא נגמר, וכמה שאתה יותר נאמן ל6 המצוות האלה אתה יותר מחובר לעצמך באופן מפתיע (או שלא ממש מפתיע).

לכן כל העולם של תרבות ה"פנאי" מוצא את עצמו סותר את הלך הרוח היהודי- כי ליהודי שדורש את ה' באידיאל ובאופן הכי פרקטי שאפשר (אבל גם דורש עבודה ואומץ)- לא אמור להיות פנאי... (הכוונה לפנאי שאין לו קשר ישיר למטרתי בחיים- כביכול "סיימתי את חובותי האזרחיות להיום בעולמו של הקב"ה", ועכשיו תורי..). זה כמובן ענין של בחירה- כמה אתה בוחר להתמסר לזה. ואח"כ יש את השלב של הדיוק שלאחר הבחירה- התאמת ההתמסרות ל6 המצוות התמידיות עפ"י ארגז הכלים האישי שלי- ופשוט (כמובן לא פשוט) ליצוק אותן לתוך כל תחום ענין שלי... והלוואי שנזכה!!

בשם ה' נעשה ונצליח!!

בכל מקרה, 2 מצוות מתוך אלה שציינת הן לא תעשה, השאר הן מצוות כלליות שלא שייכות דווקא במחשבה על עבודה ה', לדוגמה אדם מקיים את מצוות אהבת ה' גם בלי לחשוב על טוב ה' באופן ישיר. מלבד זאת שלשיטת חלק ממוני המצוות חלק מאלה שמנית אינן מצוות אלא יש להם הגדרה שונה.

בכל מקרה גם בן אדם בקבוצה הראשונה שהגדרתי מקיים את המצוות האלה כך שזה לא סותר... 

לנקדימון

אבל זה ענין של איך לגזור את הדברים. כמו שעפ"י הרמבם יש 13 עיקרי אמונה ולעומתו בעל העיקרים מונה 3. בפשטות אין הבדל ביניהם ואת 13 העיקרים של הרמבם אפשר לחלק ל3 קטגוריות שהן בעצם 3 העיקרים של בעל העיקרים.

ולענינינו- לא באתי לתת פירוט מדויק ולפרוש את סוגיית המצוות התמידיות ואלו הן... כל מה שאמרתי זה שאין דבר כזה להתמקד במצוות זמן x ביום כאילו יש לך חבילת שוקולד ואתה אמור לתרום לה' חתיכה... 

עבודת ה' אחרי שאתה מקיים את המצוות וחי אותם

עיקר העבודה זה בלב ובמחשבה לדעתי.

שיויתי ה' לנגדי תמיד

מחשבות של קדושה וטהרה

לרצות את ה' 

כל הזמן.

שכל הזמן הקב"ה בראש שלך

וכל הזמן אתה חושב איך אני מתעלה יותר.

אפילו שבפועל הכל כרגיל. החיים כרגיל, המצוות כרגיל. 

אבל הראש עובד. וחושב. ורוקם איך לדבוק בה' ולהשיג אהבתו ויראתו... 

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."