טויב... זה מתחיל בערב חנוכה. נר ראשון - ליל טבילה.
ב16:35 שקיעה, ב15:30 נסעתי לקנייה קצרה של משהו שהיה חסר לי בסופר. רבע שעה נסיעה מהבית. לקחתי איתי את הבן שלי, בערך בן שנה וחצי. אני מגיעה לסופר, ומה שהייתי צריכה היה חסר. בסביבות 16:00 מתקשרת לבעלי, ואומרת לו שאנסה לבדוק בסופר קרוב אחד נוסף, ומייד חוזרת להדלקה. בעלי פתאום מזכיר לי- אל תשכחי שלא עשית היום בדיקה..................................... תוודאי שאת מספיקה.
(בטח כאן אתן חושבות שלא צריך לחכות לרגע האחרון, ולמה היא לא עשתה בבוקר... לצערי, העומס לפעמים משאיר את הראש שלי בעננים).
טויב. כאן מתחיל הלחץ. כמובן שאני מוותרת על הסופר הנוסף, ומתחילה לנסוע לכיוון הבית. כאמור- בד"כ לוקח רבע שעה נסיעה.
אני יוצאת לצומת, ואני רואה פקק ענקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק. אוי, וי. מתקשרת לבעלי בלחץ. מה לעשות? לעשות פרסה בצומת הקרוב? לקנות עדים בסופר ולהיבדק שם? בעלי אמר שהוא מקווה שבכ"ז אספיק להגיע, ושאני לא אצליח לעשות את זה עם הבן הקטן. הרגיע שמה שיהיה- יהיה טוב. אני מנתקת, בוכה, לחוצה. הפקק לא זז. מתלבטת עם עצמי אם לעשות פרסה ולהיבדק בסופר. אני כבר מבינה שלבית אני לא אצליח להגיע בזמן.
מתקרבת עוד ועוד לצומת, ופתאום מבחינה מרחוק שא"א לעשות שם פרסה......................... אוי לא. מה אני עושה? מתחילה להספיד את הטבילה....
פתאום, בתושייה של רגע, נכנסתי לאיזושהי פנייה, והתחלתי לנסות למצוא בדרכים עקלקלות את הסופר. מתקשרת תוך כדי לעדכן את בעלי שאני חוזרת לסופר, ושה' יעזור. להגיע הבייתה לא היה סיכוי.
מנסה להגיע בלי להפעיל וייז כדי לא להפסיד זמן, בפועל רואה שאני לא מצליחה לנווט, ועוצרת בצד כדי להפעיל וייז. מגיעה תוך שתי דק'. אין לי מושג מה השעה. אין לי זמן אפילו לבדוק.
דרך אגב, באותה שעה גם לא ידעתי מתי בדיוק בדיוק השקיעה. פשוט אמרתי שאני צריכה לעשות את ההשתדלות שלי ושה' יעזור.
מחנה את הרכב איפה שמוצאת חנייה. מחנה צמוד מדיי לרכב ליד, ובקושי עצום שולפת את הבן שלי, ומתחילה לדהור לסופר. בכניסה לסופר מנסה להידחף, היה שם עובד ניקיון עם המכונה ששוטפת את הסופר, וחסם את הדרך. העיר לי איזו הערה שאני אחכה בסבלנות. אני חושבת בלבי: "אם היית יודעעעעעע".....
נכנסת לסופר פנימה במהירות, מחפשת עדים, לוקחת שקית לעד שאבדוק איתו, ורצה לשירותים. הכול עם הבן הקטן שלי. לא רואה בעיניים שאני רצה עם חבילת עדים ביד לתוך השירותיםםםם...חחח....
נכנסת, מסתירה עם החצאית כמה שאפשר, נבדקת, הבן שלי תוהה מה אני עושה איתו במקום הצפוף הזה, ומסתכלת על השעה...
בול 16:35. אח"כ בדקנו שאינטרנט בכמה אתרים - הטווח של השקיעה באותה עיר היה 16:35-16:37.
לוקחת משחק פליימוביל להדלקה ראשונה בשביל הילדים, והולכת לשלם על המשחק ועל העדים. הקופאית רואה שהקופסה של העדים פתוחה, ומנסה לסדר אותה
חסד ה' מטורף. ב"ה הייתה טבילה וחג חנוכה משמח ומקרב.
תוספת לכל הסיפור הזה - כבר כמה חודשים שאנחנו מנסים להיכנס להיריון, וב"ה היום נבדקת והיה פס חלש...
אז אני עוד רוצה להיבדק כדי לוודא שזה אכן היריון, אבל די בטוחים שזה כן.
סוף מתוק לסיפור המתוק הזה.
תודה רבה לך ה' יתברך!
ובשורות טובות לכולן בע"ה.
