כשאנחנו רואים דם נדלקות לנו הצקלקות של הלב והאוזניים, אז אני אכתוב מהדם שבלב, גם ככה הוא יוצא בכמויות.
היה איזה בית מדרש אחד ששם לימדו אותי בשם הבעשט הקדוש שכשרואים משהן רע תייחס את זה לעצמך. אי אפשר לתקן אחרים. כשאתה בא בשביל לתקן אחרים זה לא יעבוד.
תתקן את עצמך, תבוא בענווה. ככה זה יפעל. ככה תתקן עולמות ותעלה אותם למעלה.
כואב. כואב חזק מידי. והשנאה הזאת.. שורפת את החלקים האחרונים שנשארו בריאים בלב.
כואב לנו ואנחנו מחפשים אשמים כדי שיהיה לנו על מה להוציא את הכאב.
כואב לנו ואנחנו צריכים למחות ולצעוק את הכאב שלנו.
אך כמה שכואב. חזק. חזק מידי.
תראה מה עשית לנו.. קרעת אותנו לגזרים.
הנסיונות שלך לעורר אותנו רק מעייפים לנו את הנשמה וסוגרים לנו את העיניים.
אנחנו רודפים אחרי אמת וצדק. אנחנו מצליחים להגיע אליהם. אבל רק לחלקים. לחלקים מהאמת.
שוכחים מהדיוקים והגבולות והאיזונים וההפרדות שצריך לעשות.
באלי גם לצאת להפגנה. באלי לצעוק את הכאב שלי על השגעון שאנחנו נמצאים בו, על השגעון שהבאת אותנו אליו.
אבל אין בי ענווה ולא אמת. אז אני אשאר כאן. אצעק רק עליך.
אצעק עליך על שאתה נותן לנו להיות ככה. להיות ככה עייפים, להיות ככה שבורים, להיות ככה מבולבלים.
אצעק אליך שאני רוצה אמת. גאולה. גאולה שלמה.
תעזור לנו להבין שהכל כאן קורה כי גלות. כי גלות מקוללת שהלוואי ותכחד מהר.
תעזור לנו לדייק את עצמנו ולבוא בענווה. למחות כי אתה ציווית. לכאוב כי אתה ציווית עלינו לכאוב כשקשרת אותנו בקשר שקוראים לו יהודים, בקשר של נשמות וגוף אחד.
לדייק את עצמנו ושנצליח להפריד, להפריד ומחות, להפריד ולכאוב, להפריד לצעוק, להפריד ולא לשנוא.
להם אין תורה ולא אותך במודע. אבל אנחנו, אנחנו שיש בנו תורה ויש לנו אותך, ויש בנו אמונה.
אנחנו אמורים לדעת שהכל זה אתה, אנחנו אמורים לדעת שיש גלות וגאולה, אנחנו אמורים לצעוק אליך. אנחנו אמורים לדבוק באמת. לצעוק ולמחות באמת כי אתה ציווית.
אנחנו אשמים בדיוק כמו האחרים. לא צעקנו עליו מספיק, לא הרגשנו גלות מספיק. היה צריך משהו מטלטל. אז הנה, זה הגיע.
אנחנו אשמים בדיוק כמו האחרים.אז בואו נגיע לתקן את העולם בענווה.
נדייק ונפריד ונאזן.
לשנוא את היהודי שהעז להרוג יהודי? בואו נשנא את הגלות שרוצחת לאנשים את הנשמה ואוטמת להם את העיניים עד שהם מעיזים להרוג יהודי. תאמינו לי, הגלות הזאת רוצחת יותר נשמות.
נכעס על שהלב של האנשים האלו הפסיק לפעום? אז בואו נכעס גם על עצמנו. שגם שלנו לא יודע איפה הוא מונח, שגם שלנו מפסיק לפעום וחוזר כשמטלטלים אותו חזק. בדיוק כמו אצלם.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת