אישתי כנראה בדיכאון לאחר לידה.
סבל שאי אפשר להבין.
הבן שלי נולד לפני 5 חודשים. כבר בחודשים שלפני הלידה היא התחילה להיכנס לחרדות איומות. הייתה מעירה אותי פעמיים שלוש בשבוע באמצע הלילה ומתחילה פשוט לצרוח עלי,במשך שעה ויותר על שהכנסתי אותה להריון, שאני לא מפרנס אותה, שאני לא אהב אותה ולא אכפת לי ממנה לא דואג לה.. בפועל אני דאגתי לה כל הזמן הייתי מכין לה ארוחות מטפל בה עושה לה שעות משאז'ים משכיב את הילדה לישון. ובזמן הזה גם עבדתי. אומנם המשכורת שלי לא בשמיים אבל עדיין עבודה.
הלידה עברה בסדר יחסית (הלידה הקודמת היתה טראומטית וקשה).
בערך בזמן שהבן שלי נולד התחלתי קורס חדש בהייטק בשביל ללמוד מקצוע חדש. ולהגדיל את הפרנסה.
בסגר השני הוציאו אותי לחל"ת (בפעם השניה) והייתי איתה בבית בחופשת לידה. היא התאוששה מהכאבים והקשיים הפייזיים של הלידה אבל אז התחילו לה התקפי זעם נוראים. היא היתה מתעוררת באמצע הלילה עם כעס על כל העולם ובמיוחד עלי. היתה צורחת צרחות נוראיות עד שהילדים היו קמים בבכי ובבהלה והשכנים גם היו שומעים. היתה זורקת חפצים על הרצפה ולכיווני. ואפילו תקפה אותי פיזית
.
היתה מכנה אותי כל הזמן בכינויי גנאי -לא יוצלח בטלן כושל נצלן דפוק מובטל. כל זה בגלל שהייתי בחל"ת ובבית. היא טענה שאני הורס לה את החופשת לידה ושאעוף לה מהעניים. (בזמן הזה הייתי בלימודים בזום, והייתי צריך לשבת על המחשב עם אינטרנט ולא יכולתי לצאת כל היום החוצה לכן הייתי מסתגר בחדר של הבת שלי ולומד משם).
לקראת סוף החופשת הלידה שלה החלטתי לחזור לעבודה בחצי תקן (זה כל מה שהיה להם להציע)למרות שכלכלית השתלם לי להשאר בחל"ת. אבל הייתי מוכן לקחת את זה העיקר שתפסיק לזלזל בי שאני בטלן ומבטל..
זה לא עזר לי, ההפך היא התחילה לצרוח עלי שאני דופק אותה ולא מתחשב בה כי אני מכניס פחות כסף ואז היא צריכה לעבוד יותר קשה וגם להוציא את הילדים בבוקר ולאסוף אותם בערב והיא קורסת.
מישהו סיפר לה שהוא עובד בעבודה מאולתרת ומסיע פועלים ערביים מהכניסה לישוב לאתר הבניה ומאבטח אותם ומזה הוא מתפרנס. היא אמרה לי למה שלא תעבוד בזה עניתי לה כי אני עובד בעבודה מסודרת ולא רוצה לעבוד עם פועלים ערביים (שקצת מפחיד לעבוד איתם) היא התחילה לצרוח עלי במשך 3 ימים על שאני לא מוכן לעבוד במה שמציעים לי ושאני בטלן וטמבל ועוד כל הביטויים שהיא מטיחה בי. היא דרשה שאשוב לחלת ואתחיל לעבוד בעבודה הזו (בשחור).
פניתי למעסיקים ובקשתי לחזור לחלת. אישרו לי ואני שוב בבית חוזר לבנתיים על הלימודים בקורס ומגדל את הבן שלי. בנוסף הגשתי בקשה לנשיאת נשק כדי שאוכל לאבטח פועלים.
במקביל סיימתי את הקורס ההיטק ואני כבר מגיש קורות חיים ומחפש הצעות עבודה.
בשבוע שעבר היה לנו שבוע רגוע יחסית. אבל השבוע שוב היא התחילה עם מצב רוח רע. סביב כל מיני וויכוחים זוטרים שהיא הופכת אותם למלחמות עולם עם צעקות. הקטנה שלנו מתעוררת לאחרונה בלילה עם בכי היסטרי שקשה להרגיע אותה אנו צריך להתמודד עם זה במקביל להתמודד עם אישתי שלרוב שכשמתעוררת היא קמה עצבנית ומטיחה בי דברים קשים וכינויי גנאי.
אתמול והיום בבוקר היא הטיחה בי שוב ושוב שהיא זו שצריכה להיות בבית עם הילד ואני זה שצריך לעבוד בחוץ, וכמה טעות שהיא התחתנה עם גבר כושל ובטלן כמוני.
אין לי מה לענות לה - כשאני עובד היא צועקת עלי שעדיף שאיהיה בבית בחל"ת כדי שארוויח יותר וכשאני בבית היא כועסת שהיא זו שעובדת ושאני בבית חי על חשבונה...
התחננתי אליה עשרות פעמים לקחת תרופות הרגעה והיא לא מוכנה, (יש לה קרוב משפחה מאושפז עם מחלות נפשיות והיא מפחדת שהתרופות ידרדרו את המצב שלה.) היא צועקת עלי שאני מנסה לסמם אותה רק כדי שהיא תוכל להמשיך לעבוד ושלי יהיה נוח לשבת בבית.
היא פנתה לרופאים בקופה בשביל לקבל טיפול פסיכולוגי והם דחו את הבקשות בטענות ביורוקרטיות. הגשנו בקשה נוספת והם קיבלו אותה לאחרונה. השבוע היא היתה שם בפגישה ראשונה לא ספרה לי מה קרה רק התקשרה אלי נסערת אחרי. הבנתי ממנה שהיא התפרצה על מזכירות במרפאה או משהו דומה..
סיפרתי לה שחזרו אלי מחברה אחת שאני מתמודד שם על תקן והזמינו אותי לראיון נוסף. היא נלחצה מי יעזור לה לפזר את הילדים בבוקר..
בקיצר חיים לא פשוטים מנסה לשמור על שפיות בתוך ים האי שפיות שאני נמצא בו עכשיו
נ.ב. סליחה על הכתיבה הלא מסודרת לא היה לי זמן לתכנן ולבנות את סדר הדברים שכתבתי.
אבל באמת כדי לצאת מזה היא תהיה חייבת את התמיכה שלך
