אז זו לא הסיבה (וסליחה על הבדיקה, פשוט ניסיתי להבין סיטואציה).
אין כנראה הרבה אופציות אצל אותם שדכנים, מה שלא בהכרח מעיד לגבי אחרים.
מכל מקום מילת המפתח היא פשרה, פשרה לא נוחה, פשרה שכולה בעיות, פשרה אולי מרגיזה, אבל כן, פשרה.
אני תמיד אומר לבת זוגי שאילו היינו נפגשים חמש שנים קודם שנפגשנו, אין מצב שהיינו מסוגלים להמשיך יותר מאשר פגישה אחת ודי (והיא שונאת שאני אומר זאת, אבל מכירה בכך שזו אמת).
ואהבה ואחווה ושלום ורעות, והאמת והשלום אהבו, גם אמת חשובה אבל גם השלום, ואך טוב לישראל.

יש רצונות ויש חלומות, והזמן עובר לחולמים.
כשהתעוררתי סוף סוף מחלומותיי (ושישמור אותנו ריבון העולמים מגודלם) מצאתי את המציאה הכי טובה ונכונה עבורי, כזו שהייתי נוטש ודוחה הצידה בלי לחשוב בכלל, חמש שנים קודם ההתפכחות.
זו גם הבגרות האמיתית להבין זאת, ולדעתי האישית זו גם היהדות הממשית להבין זאת, שאנו בונים בתים יהודיים שומרי תורה ומצוות וזה האושר והייעוד האמיתי, גם כשמתפשרים על חלומות ומותירים מאחרינו תקוות נכזבות.

בגדול, אתה בעצם אומר...שנניח...90% מהרווקים והרווקות בפורום הזה יכולים למצוא את האושר שאתה מצאת,
***מקסימום*** תוך 3 חודשים ? (פורים-פסח 2021)

(אין צורך להרחיב, אפשר גם כן או לא)

אבל - באמת ובתמים - לא ממקום של איזה איש חכם, והלוואי והיתה בי החוכמה, אולי לפני כל ניסיון מר ונמהר.
לגבי פשרה - כן, יש קו דק, ממש חוט מתוח על תהום לגבי מה שאפשר בו להתפשר ומה שלא. קשה מאוד להיות לוליין על החוט הזה, אבל - כאן יש איזו התפצלות בין יהודי שומר תורה ומצוות לבין היתר, הן יהודי והן שלא. מבחינה יהודית הלכתית, יש מין הנחייה כללית וגורפת, אבל ממש לא פרטנית, לגבי עצם הרעיון של זוגיות, והנקודה היא שעצם החיפוש הוא מצווה שאין גדולה ממנה, ולכן האפשרות למצוא תמיד היא מקור לאושר ושמחה עילאיים. ואכן כשנוצר קשר חשוב מאוד לחפש בו כל אפשרות ולמצותה להצלחה עד להחלטה במזל טוב. זו הסיבה שמה שבכלל נשמע כפשרה הוא בעצם אמת חזקה שמגשרת עמוקות על פער, כאילו אותו לוליין על חוט מוצא עכשיו יד בקצה התהום, שמשנה את כל המצב ומסייעת לו להפסיק בהתנדנדות המפחידה ולהתייצב בחזרה לקרקע, בכוח חזק ומחודש. אז זה ממש לא אומר שמתפשרים בכל נושא ***רק*** כדי לסמן וי על הקטע הזה בחיים. אחרת באמת, היינו נוקטים כשיטת החרדים לסמן באקסל לכל בוגרי ובוגרות מוסדות החינוך עד גיל שמונה עשרה, שידוך בקווים של זה לזו וזו לזה, קדימה כולם לחופה בסרט נע וזהו. אבל מה שזה כן אומר זה להבין כמה עצום ואדיר עניין מציאת בן או בת זוג. ובמידה רבה זה כמעט מגוחך לשמוע זאת ממישהו כמוני, שבאמת מעולם לא היה נשמע עד כדי כך כמו מחנכת אולפנא. אלא אני אומר זאת מתוך התנסות, של כל כך הרבה עיקשות ועמידה על עניינים יומיומיים מתוך אי הכרה בקטנותם מול העניין כולו. ועם כל זאת, עדיין הייתי אומר שרוב רובן של ההצעות שבחנתי אכן לא התאימו לחלוטין. אני חושב שברגע שמישהו ישב איתי לעומק ובחן דברים, נפתחה הדרך למצוא עבורי את מי שכמעט מהרגע הראשון זה הסתדר, עדיין תחת ההבנה שאני עצמי מקבל הבדלים ופערים שקודם לכן הייתי מתנער מהם ומבטל מכל וכל. אבל זכיתי אז סוף סוף שעיניי תיפקחנה להבין עד כמה דברים כאלו הם פעוטים מול הזכות הגדולה שאני זוכה. וכן, בשורה התחתונה כאן זה מוסיף להיות קשה ומייסר ומייגע, להפגיש את אלו שהצליחו לשים מאחריהם את אותם עניינים קטנים ולא נכונים ולא פרופורציוניים.
ושוב, ביום יום אין כאן שום רעיון כפי שהוגדר בשאלה הנוספת שהעליתם, "שנניח...90% מהרווקים והרווקות בפורום הזה יכולים למצוא את האושר שאתה מצאת, ***מקסימום*** תוך 3 חודשים", ממש לא. זו בגדול השיטה שהציע פעם הרב אבינר, וכן השיטה הידועה כ"שיטת החמש" או משהו בסגנון, אבל לא, אינני באמת מקבל שאלו שיטות מציאותיות למי שאינם חרדים או אולי תורניים לאומיים עד הרמה של כמעט קהילה רבנית חרדית. אנחנו כציבור דתי ברוב המקרים כן עוברים את השלב המכאיב והפוצע של חיפוש. אבל הנקודה המרכזית שציינתי ושאני מחדד כאן שוב שנוגעת לציבור הזה בניגוד למי שאינם שומרי תורה ומצוות, זה שהאמונה קוראת לנו להשתמש בכל כוח במה שאיכשהוא נקרה בדרכנו לחפש בו כל אפשרות ולמצותה להצלחה, הגם שעדיין סביר שהיכרות תהיה בדרכים מסורתיות למדי (בירורים, דייטים), ושבמקרים רבים זה לא יתאים.
מי שמכיר אותי מפורומים כאן יודע היטב שיש מספיק מקרים שאני נוקט תפישה מסוייגת ולא נוחה בהכרח כלפי דעות ומחשבות בדיונים ובוויכוחים, אבל אפשר לשים לב שכאן זה שונה לגמרי. כאן אני יוצא מגדרי וממליץ בכל לשון (וגם מביע עמדה שזה בעצם די מצופה ונדרש ממנו כיהודים דתיים) לנקוט עין טובה ככל האפשר, לנסות מה שאפשר וכולי האי ואולי, להשתדל לחשוב על אפשרויות, וברמה רצינית מאוד ממש לנסות להתגמש.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, באופן מאוד מאוד כללי (ולא חלילה כהכללה גסה) כשאין ערך כזה של קיום מצווה בחיפוש ובמציאת זוגיות, קשה מאוד להזיז עניינים ואנשים בוודאי בנפשם, ובוודאי המהירות שבה מגיעים עד מיסוד של קשר היא בסקאלת ערכים וזמן שונה לחלוטין. וגם לאנשים אלו כואב מאוד החיפוש ועגום מאוד כשטרם בא אל סיומו הטוב, אבל מוכנותם להתגמש ולהבין שיחד ישנו שלם מופלא ששווה מחיר עצום ורב, באופן כללי איננה ברמה שתיארתי.

אבל סליחה אם אני לא כל כך מסכימה איתך

שלבחירת זיווג אין שום קשר לעין טובה.

עין טובה צריך בחיים בלי קשר לבחירת חתן/כלה

צריך להתחתן עם האדם שנכון ומתאים לנו!

לדעתי אין בזה אפילו כל כך בחירה

כי אי אפשר להסביר איך חיבור קורה בין שני אנשים, אי אפשר להסביר בשכל למה אחת חושבת שx הוא מושלם ושניה תחשוב שהוא לא מעניין. זה משהו מלמעלה לדעתי....

ומה שצריך לחפש זה פשוט חיבור חיבור חיבור

וכמה שיותר קרוב ונשמתי 

אם יש את זה, יש עם מה לעבוד

(מידות טובות זה בסיס, לכן אני אפילו לא מדברת על זה)

כדאי כנראה לחשוב באופן כולל, לשקול את כל הרעיונות גם יחד.
ושנזכה כולנו לפקוח עיניים מהר ככל האפשר ולראות פתאום במבט חדש את מי שחיפשנו תמיד.

אבל גם יכול להיות שאין להם מה להציע ואם מנסים את מזלם שוב אולי משהו יפתח בלב עם אותו הבחור אבל זה לא בטוח קשור אליך כך שלא צריך לדעתי לקחת את זה אישי

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.