אז. אני מרגישה הכי מתוסבכת שהייתי אי פעם.
לפני כמה חודשים יצאתי מקשר שהיה לי מאוד משמעותי. הקשר הזה היה הראשון הרציני של שנינו, ובגלל זה עשינו הרבה טעויות והתנהלנו לא נכון. היום אני רואה הרבה דברים שהיו חסרים לי, והיום אני יודעת להגיד שאני מחפשת מעבר למה שהיה שם. אבל אני עדיין סוחבת מטען רגשי מאז. אני לא רוצה לחזור אחורה למה שהיה שם, ואני כבר לא מרגישה אליו דברים, אבל הוא עדיין יושב לי שם בלב.
בשלב מסוים החלטתי להתקדם. אחת העצות שקיבלתי הכי הרבה היא להיפגש עם מישהו אחר.
אז עבדתי קשה בשביל להמשיך הלאה, בשביל להכיר אחרים. לא אשקר, חלק מזה נבע מהעובדה שפחדתי שלא אצליח להתמודד עם הידיעה שהוא עם אחרת, בזמן שאני לבד. אבל עם הזמן כבר באמת התחלתי לשכוח ממנו, וכבר באמת רציתי לבנות משהו חדש.
אז הכרתי מישהו חדש. והוא ההפך המוחלט של הקודם. כל מה שהיה לי חסר אצל הקודם- יש בו, וכל מה שאהבתי אצל הקודם אלו תכונות שקשה לי איתן אצלו.
באופן כללי, כשאנחנו ביחד (עדיין לא יצאנו הרבה) אז אני באמת נהנית. הדינמיקה טובה, השיח זורם, יש לו מידות מעולות והוא באמת בחור מקסים. ובעיקר, בפעם הראשונה, אני חווה איך זה כשמישהו ממש מתלהב ממני, מתפעל מדברים שאני עושה או אומרת, מחפש את קרבתי כל הזמן.
רק מה.. זה יצא ממש נורא מה שאני כותבת עכשיו, וברור לי שזה יתפרש לא מדויק. אבל במקום מסוים, אני מרגישה שההתלהבות הזו ממני נובעת מהעובדה שאנחנו לא בדיוק באותה רמה. הלוואי שלא הייתי מרגישה ככה, אבל מרגישה שיש בינינו פער מסוים. אני לא יודעת לשים את האצבע על הנקודה, אבל אני חושבת שחלק מהעובדה שהכל כלכך קליל וזורם בינינו, זה כי קצת לא אכפת לי מה שהוא חושב עלי.. קצת מרגישה שכמעט ולא משנה מה אני אגיד או אעשה, הוא עדיין יתפעל ממני.
ואני לא יודעת מה אני רוצה. באמת. בהתחלה זה היה ברור לי שאני רוצה להמשיך ולנסות, אבל זה מתחיל להכביד עלי. בין הפגישות הוא יוצר המון קשר, מתעניין בהודעות לאורך היום, שיחות טלפון. אני יודעת שהוא אדם כזה, גם עם החברים שלו הוא ככה. ובאופן כללי אני לא נגד, להפך, התקשורת היומיומית הזאת זה חלק ממה שהיה חסר לי בעבר. אבל כשאני במילא לא סגורה על מה אני חושבת, זה הופך את הכל לקצת מעיק.
הוא לא מנחש שאני במקום הזה. כי בפגישות הכל הולך טוב. בהרבה דברים הכיוון נראה משותף. אבל כשאני מעכלת את הדברים, צפים דברים. אני עדיין לא רוצה לשתף אותו במקום שלי בקשר הזה, אבל אני לא רוצה לפגוע בו בהמשך.
והראש שלי מסובךךך. אני מפחדת שמצד אחד אני ממשיכה בקשר הזה רק כי יש מישהו חמוד שרוצה אותי, ובגלל שנכוויתי מזה בעבר אז רק בגלל זה אני ממשיכה, אבל זה לא מספיק. ומצד שני, אולי אני טועה. אולי אני לא תופסת אותו נכון, ואולי זה המטען מהעבר שצף לי, ואני יכולה לפספס פה משהו טוב.
בינתיים, מה שפשוט בא לי שיקרה זה שיהיה לי שקט. אני יודעת שמה שנכון עבורי הוא להמשיך ולבחון את הדברים, אבל אין לי כלכך כוח. מרגישה שזה עושה לי רע.
אני לא יודעת מה הפואנטה של כל זה, אולי פשוט לכתוב וטיפה לסדר לעצמי מה שאני מרגישה.. ולהבין מה הקשר בין הדברים.
ואם מישהו שרד עד לפה, תודה על עצם הקריאה ❤



