אני לא בן אדם דיכאוני.. באמת שלא מבטיחה!
אבל.. קמתי היום ותוך כדי תנועה המצברוח השתלט עליי מבפנים.
לא קרה משהו מיוחד (לשם שינןי) פשוט השגרה קשה לי.
אתמול בעלי אמר לי שהוא שמח לראות אןתי קצת יותר טוב, שאני מחייכת ומתחילה לחזור לעצמי
פה בעבודה אמרו לי שאני נראית זוהרת.
ואני? צוחקת מבפנים. זוהרת? אולי רקובה ששמה מסיכה מאוד עבה להסתיר את כל הכאב.
מכירות את זה שאתן במצברןח מסוים כמה ימים/ תקופה ופתאןם אתן לא יודעות מה זה משהו אחר? ככה אני מרגישה..
אבל כנראה שזה תהליך.
כל הזמן עובר לי בראש המחשבות המעצבנות האלה ״רק להיות בהיריון״ יאללה שיעבור הזמן מהר, שאלך לעשות בדיקות , טיפול, החזרה ואני יודעת שזה לא בריא.
לא ככה אני רןצה לחיות, זה לא חיים. זה סבל.
למה אני לא מצליחה לשחרר למה?? אוף איתי.
אני כןעסת על עצמי שאני ככה.
אני רוצה לרשום לכן פוסט שמח, פןסט חרדתי וכל הזמן כותבת כמה אני עצובה...
מקווה שלא נמאס לכן ממני 😔
אבל.. קמתי היום ותוך כדי תנועה המצברוח השתלט עליי מבפנים.
לא קרה משהו מיוחד (לשם שינןי) פשוט השגרה קשה לי.
אתמול בעלי אמר לי שהוא שמח לראות אןתי קצת יותר טוב, שאני מחייכת ומתחילה לחזור לעצמי
פה בעבודה אמרו לי שאני נראית זוהרת.
ואני? צוחקת מבפנים. זוהרת? אולי רקובה ששמה מסיכה מאוד עבה להסתיר את כל הכאב.
מכירות את זה שאתן במצברןח מסוים כמה ימים/ תקופה ופתאןם אתן לא יודעות מה זה משהו אחר? ככה אני מרגישה..
אבל כנראה שזה תהליך.
כל הזמן עובר לי בראש המחשבות המעצבנות האלה ״רק להיות בהיריון״ יאללה שיעבור הזמן מהר, שאלך לעשות בדיקות , טיפול, החזרה ואני יודעת שזה לא בריא.
לא ככה אני רןצה לחיות, זה לא חיים. זה סבל.
למה אני לא מצליחה לשחרר למה?? אוף איתי.
אני כןעסת על עצמי שאני ככה.
אני רוצה לרשום לכן פוסט שמח, פןסט חרדתי וכל הזמן כותבת כמה אני עצובה...
מקווה שלא נמאס לכן ממני 😔
וזה קשה מאוד, אבל בסוף הטוב מפציע ולאט לאט תתחילי לחיות שוב, לשמוח, טיפות קטנות של חיים, ובסוף את תסתכלי אחורה על התקופה הקשה הזאת ואת כבר תהיי במקום אחר. לפעמים קשה לצאת מזה לבד ואז ליווי מקצועי יכול לעזור, ולפעמים הזמן הוא הרופא הטוב ביותר...