אפשר להסביר שלא היתה כימיה רגש אולי כל מיני מילים מסביב שבדר"כ עושות את העבודה

חד משמעית אל תסביר

זה לא עניין פתיר וסתם יוריד לבחורה את הביטחון

וזה רושם ראשוני ואתה יודע שלא תצליח לשנות אותו.

שזה הכי קרוב לאמת חוץ מזה שאתה אומר אישיות במקום מראה.

וכמובן להסביר שזה לא משהו שלילי פשוט תחושה של חוסר התאמה וכו' זה לא את זה אני

חייבים להשתמש בזה. זה ברור כשמש.

בהמון סיטואציות.

לא חושב שצריך להציג מחזה שווא אבל ברור שהסיטואציות של דייטים מציבות בפנינו את הצורך הבסיסי של להסתיר דברים.

זה נכון ביחסים בינאישים ובמיוחד בדייטים.

לא מדברים על נושאים שיכולים להיות רגישים כשאין קשר שמספיק מרגישים בו בנוח בשביל זה. נקודה.

ושהצד שמעלה הרהורים בליבו יתמודד. זאת התמודדות אישית אז ולא בינאישית - כי עדיין אין לך קשר עם בנאדם.

לעומת זאת אם זה קשר יותר מתמשך זאת כבר נהייה סיטואציה בינאישית ולכן כדאי להסביר וגם אז כדאי בצורה נעימה והכי מכבדת ויפה שיש

אם מבקשים יפה וזורם למה לא

גם היא לא תפגע ממך

וגם תרגיש טוב עם עצמה.

זה לא נקרא לשנות בשביל השלום?

יצאו כולה פעמיים.. אפשר להגיד "לא הרגשתי התאמה" אנערף

כמעט כל דבר שהוא יגיד בלי להיכנס לפרטים יכול להישמע אמין. 

בגלל שאתה יודע שזה שקר זה מרגיש לך שהשני עלול לגלות

אבל תכלס הסיכוי שהשני יגלה שזה שקר הוא אפסי. 

התגובה שלה הייתה שלא יצאנו מספיק אז כדאי להמשיך כדי לבחון את זה

היו מקרים שגם אני אמרתי את זה לבנות והן אמרו שחבל והם יודעות לזהות וכו' וכו'

אם הסכמתי איתן? לא.  אבל בסדר זו זכותן ונפרדתי לשלום. 

אם יש רעיון אחר, אחלה. אבל זה כרגע נראה לי עדיף מפגיעה על מראה חיצוני

הרבה פעמםי כשאומרים 'זאת התחושה' שלי זה טורף את כל הקלפים.

אף אחת/ד לא יכול/ה להכחיש/להתווכח עם התחושה שלך.

כולה יצאת איתה פעמיים... נראה לך הגיוני שאתה תהיה חייב לה דין וחשבון??

ברור שלהתנהג יפה ומכבד וכולי אבל אין צורך להכנע מולה.

מאוד מובן הצורך לא לספר מה דעתך על האינטרקציה עם הבנאדם שפגשת אותו.

זה ממש יפה לומר אם רוצים. אין פסק.

לדרוש? לא נראה לי

תחשבו על כל אלה שרוב ה"קשרים" שלהם נגמרים אחרי פגישה אחת, גג שתיים. לשיטתכם, הם ימשיכו להפגש שוב ושוב, לחוות תקוה, נסיון, כשלון, אפילו השפלה - ואין להם שום דרך לדעת למה זה לא מצליח. מה הם צריכים לשנות כדי להתחתן.

רק בשביל התחושה הטובה, תגידו משהו חיובי בסוף הקשר. תגידו מה כן יפה בעיניכם. אז אל תגידו כלום על איך היא נראית, והיא תחשוב שזה פשוט כי אתם יודעים שבנות לא אוהבות שמחמיאים להן על מראה.

אבל לתת לבן אדם ללכת בלי להסביר כלום - זה מעשה לא ראוי בעיני. ברור, יכול להיות פה ושם מקרה. אבל כעיקרון? כל פרידה צריכה הסבר. זה מרגיע את האדם, נותן לו תחושה של "רוצים אותי ורק מפריע משהו", נותן לו תחושה שהוא על מסלול שיכול להתקדם.

וכמובן צריך לזכור שאם אתה לא תסביר ה הסיבה שלך, זה לא אומר שהיא לא תחשוב על סיבות לבד. אז רק אתה את נפשך כביכול הצלת, אבל היא תמשיך עם המחשבות של "מה היה כל כך רע שאפילו לסיים כמו בן אדם לא היה אפשר"

וכמו שציינתי, לדעתי משהו בסגנון של "זאת לא האישיות שמתאימה לי" תמיד יכול להיות בסדר. זה אפילו לא ממש שקר - הרי אם האישיות שלה היתה באמת מיוחדת, אפילו לא היית שם לב איך היא נראית.

אדם צריך להתמודד עם דחיות בחיים.

יש כאלה שיצטרכו להתמודד פחות יש כאלו שיותר אבל אלו החיים.

אני פשוט לא רואה אלטרנטיבה.

אחרי כשנפגשים פעם אחת עדיין אין שום כלום והכי הגיוני שאם לא נעים לא צריך לתת דין וחשבון על ולמה אתה לא רוצה.

תחשוב על הצד השני. אין שום הצדקה לדרוש להסביר. 

את זה אני לא כותב מהצד ש'חותך' אלא מהצד ש'נחתך' (כשלא ממשיכים איתי אני מנסה כמה שיותר להבין שזה לא אישי ומאמין שכל היחס השלילי לכך הוא מצידי ולא מצד אף אחד אחר)

מתי שאני בצד השני של המתרס אני משתדל כמה שיותר בכבוד בעדינות וכולי

ואם אני מרגיש בנוח אז אפילו אין לי בעיה לומר

למה להרגיש השפלה אחרי דייט שתיים? מי היא בכלל??

אני מבין שלפעמים ההרגשה היא לא הולכת על פי ההגיון אבל זאת בעיה. חד משמעית.

עם מחלות, סבל, ועוד כל מיני צרות.

אבל היא סך הכל יצאה איתך לדייט, לא ביקשה ממך אימון לחיים.

ולכן צריך לדאוג לזה שבפרידה ייגרם מינימום צער ונזק לשני הצדדים יחד.

בדרך כלל, אי הנעימות בלמצוא ניסוח הולם *כשאתה יודע למה אתה אומר לא*, היא קטנה משמעותית מאי הנעימות של לשמוע "לא" בלי הסבר מניח את הדעת. ולכן בעיני חובתו של מי שאומר לא להפרד בצורה מכבדת, וזה כולל לומר דברים מניחים את הדעת בפרידה.

בדיוק כמו שאני לא מתחיל לקלל אותך כי "אדם צריך לדעת להתמודד עם דברים לא נעימים בחיים, אז תתרגל".

למה להרגיש השפלה אחרי דייט או שניים? כי האמירה "לא רוצה אותך" היא אמירה לא נעימה.

בטח שהאמירה "מי היא בכלל" זאת אמירה לא נעימה

פרידה היא לא עניין אישי ולכן מי שלוקח את זה לכיוון אישי הוא טועה.

וגם אם הוא מבין זאת שיכלית שזה לא אישי, וברגש הוא מרגיש השפלה - רק הוא יכול לעבוד על התהלכים הפנימיים אצלו.

זאת ממש לא קללה. אם יש דברים שתלויים באדם עצמו ולא בסביבה - כדאי מאוד שיהיה מודע לכך.

גם אם זה לא עכשיו שיחת קאוצ'ינג אני חושב שכדאי לגלות אמפתיה כלפי מי שלא רוצה להמשיך.

הרבה עפמים קולטים באמצע הדייט שזה לא מתאים וזה לא כיף ועוד ערב אחרי ערב כזה וזה ממש ממש שוחק.

חושב שעצם הדרישה לתת הסברים איננה ראויה. לבקש - תמיד אפשר. אבל זה לא 'חובה' וזה מאוד מובן גם שלא.

אני חושב שזה לא סביר להיות מושפל בגלל הפסקה של בחורה בפגישות ראשונות

אם מישהו מרגיש ככה זה עניין אישי מסויים שבגלל זה הוא מרגיש ככה

"מי היא בכלל??" - ברור שאין הכוונה לומר למישהי.

אבל אם מישהי פגעה לך באגו (וזה מובן כי קנאה זה רגש אנושי לחלוטין) אז נראה לי זה יכול לעזור.

עדיף לעקור את הקנאה ממקורה אבל זאת גם התמודדות לא רעה לדעתי. (כשמודעים לכך שזה תסביך באגו).

קללה הבאתי כדוגמה, דוגמה מטבעה היא קיצונית.

כשאדם רוצה משהו ואומרים לו "אנחנו לא רוצים אותך כאן" "אנחנו לא אוהבים אותך" זה משהו מאד אישי.

וכן, כשהוא מרגיש דחיה, זה רגש קרוב מאד להשפלה. בכנות, אני לא מבין איך אדם עם לב פועם מסוגל לחשוב אחרת.

לא השפלה קיצונית, אבל כן, רגש לא נעים. של "אתה לא ראוי".

ואם אתה גורם לתהליך הפנימי הזה, אז כן, יכול להיות שאתה יכול לרכך אותו. ואם אתה יכול, לדעתי אתה מחוייב.

באמת, התגובה שלך פה היא מוזרה בעיני. היא אדישה כל כך שאני מרגיש שאנחנו לא מדברים על אותו סוג של נפש אנושית.

ולכן אולי אין מקום להמשיך בדיון. רק מצער אותי לחשוב על כל אלה שנפגעו בגלל אנשים שמתנהגים לפי ההמלצות שלך כאן.

אבל לבקשתך אני לא ימשיך לדון.

את ההודעה הזאת כתבתי רק בגלל הערה האחרונה שלך

ויש לי צורך לומר לך (ובכללי למי שקורא) -

מי שמבין את ההודעות שלי ממש לא מצטער על כך ומבין על איזו נפש אנושית אני מדבר

על מי מוטלת 'האחריות' על ההסבר לפרידה 

לפי דעתך - על מי שנפרדים ממנו כגילוי אמפתיה אליו

לפי דעתי - על מי שמחליט להפרד כגילוי אמפתיה כלפיו.

אני מבין שדעתי נשמעת מאוד מוזרה אך זה איננו נובע מחוסר רגישות לאחד הצדדים אלא להיפך.

הדיון שלי היה על למה על מי שמחליט להפרד מוטלת אחריות לתת גם הסבר.

והסיבה היא מתוך אכפתיות ואחריות כלפי מי שהוא נפרד ממנו. גילוי אמפתיה, אפשר לקרוא לזה כך. לדעתי חובה אנושית.

אני טענתי שמי שמחליט להפרד, מוטל עליו לתת הסבר שיניח את דעתו של מי שהוא נפרד ממנו

ואתה - לפי הבנתי - טענת שאין שום הצדקה לצפות מאדם להתנהגות כזאת.

לפי דבריך, אם אני החלטתי להפרד ממישהי, ואני לא רוצה להסביר למה, וזה לא נעים לה, זאת בעיה שלה והיא צריכה להתמודד עם זה כי החיים לא תמיד נעימים.

קשה לי לראות בדברים שכתבת משהו אחר, ולכן תגובתי החריפה אליך.

אם אתה ניהלת דיון שונה - דיברנו בשתי שפות שונות.

ואתייחס לשיקוף שלך לדברי -

"לפי דבריך, אם אני החלטתי להפרד ממישהי, ואני לא רוצה להסביר למה, וזה לא נעים לה, זאת בעיה שלה והיא צריכה להתמודד עם זה כי החיים לא תמיד נעימים."

אני אכן טוען ככה.

אבל זה ממש לא בקטע של אדישות לרגשותיה.

אני אכן חושב שיש לה בעיה שהיא צריכה להתמודד איתה. אני ממש אנסה להגיד לה בצורה מכובדת ואם גם ארגיש בנוח אגיד למה כל מה שיעזור לה להרגיש יותר טוב. אבל זאת אכן בעיה שלה שאני מתפלל שה' ישלח עצה טובה לפתור אותה.

אני חושב שהחובה עלי זה להתפלל על משהו עם תסביכים ביחס לכל עניין הדייטים (להרגיש מושפל אחרי דייט שני לענ"ד זה תסביך).

לאט לאט מי שנמצא בעולם הזה לומד קצת יותר ללמוד את היחס המורכב לעולם הזה (זה ממש עולם שלם)

אני מאוד אוהב את הגישה של אור אלון בספר שלו

לפי דעתי מי שמפנים אותה נפטר מהרבה תסביכים שאפשר להפרד מהם

בדיוק כמו שאם ישאל אותי מישהו שנשך אותו כלב, אומר לו שהכל יהיה בסדר.

אבל זה לא אומר שלנשוך זה בסדר. הדיון לא היה "האם זה נורא ואיום שמישהו מתנהג אליך בצורה לא יפה" אלא "האם זה לא יפה להתנהג כך"

ונכון, חלק מזה שזה לא יפה זה כי אותו אדם עלול להרגיש רע עם זה. האם היה יותר טוב אם הוא לא ירגיש רע עם זה? יותר טוב. אבל אנחנו לא מנסים לרפא אותו, אלא לוודא שהוא לא ינזק יותר. אם נורא חשוב לך, תפתח שרשור אחר בנושא "מישהו נפרד ממך ולא מוכן להסביר למה? עשר סיבות למה לא להרגיש רע עם זה". אבל זה לא היה נושא הדיון כאן.

אני לא אגיד לה שזה לא נורא.

אם מבחינתה זה נורא - זה מה שהיא מרגישה ועם רגשות לא מתווכחים.

אבל אם משהו נפגש עם מישהי עם חוסר בטחון עצמי אני ממש לא אדרוש ממנו לעשות שמיניות באוויר כדי שהיא לא תפגע. מבחינתי אדם אחראי על חוסר בטחון עצמי שלו מאשר אדם אחר צריך ללכת על ביצים כדי לא לפגוע באנשים מדברים טריוואלים (פרידה שלא מתאים)

ו"לא מתלהבים משטויות"...

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.