שמה?מה מתאים לי?למה את חושבת ככה?


אני צריכה אוויר.חנוק לי ואין ואני נחנקת אבל קפוא לי.
באלי את המיטה שלי.

די להיות גאים בי.פשוט די.לא רוצה כבר.

(הדבר הכי קשה בעשיית שינוי,זה לא שהאדם לא מבין שהוא צריך לשנות כי את זה,הוא כבר יודע.
מה שקשה זה שדווקא בגלל שהוא יודע שצריך לשנות פה,זה מקשה עליו.
הכי קל להישאר בתחתית במיטה ולדמיין את כל הרע שבעולם ולהישאר ימים שלימים במחשבות אובדנות וללבוש כהה ורחב כי ככה ולהחליט שהחבר הכי טוב כרגע זה דיכאון עד שהוא מביא אותך למחלקה סגורה.)

אפשר לבכות?
.

הם כמו אור
בחדר מדרגות


זוכרת פעם נגד הזרם חתרנו

אבא אני רוצה לעמוד מולך
להאמין

שלא ירשו את השריטות שלי

אמא אם הייתי
יכול רק
לרפא את הגעגו
ע
הזכרונות עוד שורפים את המו
ח
האהבה לא ניצחה גם לא הרו
ח

שרק תחייך

זה כתוב מלמעלה
תיקח את הכאב איתך
תמשיך תמיד רק הל
אה
תראי הזמן תמיד ממשיך ונוס
ע
לאן אנלא יוד
ע

שהכאב ימצא לו חבריםםםם רק שימצא כבר חברים


וכל הזמן הזה,הייתי לבד.
(דשא,עירייה,גרב ורודה וגרב לבנה.
לבד.איתה.ביחד.
מעשנות.
עוד לבד.
בטן מוזרה ושמש רותחת אבל הלב קפוא.
היא,לאח שלה.
אני,לשכב שם עוד ולחנוק את הפה ולנדור שאין כסף לקנות אוכל.
אעלק.
עוד אני,להתמוטט.
עוד אני,לאכול חתיכת קציצה ולחסום אותי מלהקיא ולהחליט שבאלי לחיות.
עוד אני,לעצום עיניים בכביש ולחכות למכונית אבל פתאום אין שום מכוניות וכבר אין כוח להתקדם אז נכנסים למיטה ובוכים את הכל.
עוד אני,להציף.
נועדתי להצפות.)

שתלכו מכאן,
כדי שאוכל ליפול בשקט



(בעוד זמן
כשאהיה קטן
אצא מכאן


רק תפילה אשא

גאולה)

אני לא מצליחה להתגבר.


והמקלחת עדיין תפוסה.
כאילו,מישהו אומר לי מלמעלה להירגע ולהתאפס.

ועכשיו יש שנאה וחיוך דבילי שניצחתי אותי והנה,אני לא מצליחה לצאת מיזה,לא משנה כמה אני אנסה.

ואז יגיע השלב שכותבים המון המון המון

ואז יגיע השלב של איזה טוב השם.

סתם.השם תמיד טוב.אני אוהבת אותו גם כשכואב לי.

(אני מוצפת.
באלי לסגור את הווצאפ.

שלהבת ואהוביה.)
ו,)

יש לי להקיא כל כך.
אני חנוקה בערך מצאת שבת.
והיא בבידוד ולא באלי גם בידוד..
כואב לי הראש חזק.בומים.

(אבא
אבא)

גם אם זה תסמינים וגם אם לא-מה שדי בטוח,עדיין,כואב לי.

כואב לי הגוף

ומפחיד לי לקום בשעה כזאת ועם כאלו חלומות