, שהיא ברמה הדתית שלך, הייתה שואלת אותך את זה, מה היית עונה לה?

שבכל הדברים האלה "אל תאמן בעצמך עד יום מותך"  ו-"אין אפוטרופוס לעריות" וכו', לא הייתי נכנסת לזה וזה גם לא כ"כ שייך כשאין לזה תכלית ויש עם זה עוד בעיות הלכתיות.

תחשבי כמה צעדים קדימה מה ייצא לך מזה, מנסיוני זה לא מוסיף ויוצאים מזה דברים לא הכי טובים,
וגם מעבר לעניין ההלכתי, אין דבר כזה "ידיד" באמת, יש פה תמיד משהו מעבר במודע או לא במודע\בהכחשה וכן כדאי להשקיע את האנרגיות באדם הנכון ולא בקשרים ללא תכלית.

קיצור, מהמבט שלי ומקטנות דעתי, לא הייתי ממליצה לבת מלך ששומרת על עצמה להכנס למקומות האלה.. 

אז ייחוד זה לא יהיה אבל עדיין לדעתי פחות שייך, אבל זה באמת תלוי בך, מי את, מה את שואפת ומה את רוצה להשיג בזה בסוף...

זאת את.
אם תשאלי פה אנשים אחרים כל אחד יגיד לך את דעתו, בסוף תעשי מה שאת רוצה ומאמינה בו.. 

קודם כל, בכללי, קשר עם גבר ללא מטרה אין בו תכלית, מעבר לבעייתיות שבזה מבחינת קדושת המחשבה (וכן, יכול להיות שאת צדיקה ומתוקה אבל את *לא* יודעת מה עובר לו בראש כשהוא איתך גם אם הוא נראה נחמד והכל טוב והוא לא אומר לך כלום על זה.) וגירוי היצר הרע.

מעבר לכך, כל העניין של "אל תרבה שיחה עם האישה"- שיחה, מטבע הדברים זה דבר שמקרב, איך את מתחברת לחברות שלך? לאנשים בכלל?, לבעלך (בע"ה)- בדיבור, החיבור לה'- זה גם דרך דיבור- תפילה, יש לזה כוח גדול לקרב או חלילה הפוך.
 

קשר עם בנים שלא לצורך, מוליד הרבה פעמים גם קלות דעת, מחבר ומקשר גם אם את חושבת על זה כ"ידיד" אבל מניסיוני בעולם הזה, בד"כ זה לא כ"כ תמים ותמיד יש אינטרס כלשהו או שעולה במשך הזמן בקשר כזה.
אז נכון זה מפיג את הבדידות ומסיח את הדעת, וזה כיף וזורם ולפעמים גם ברווקות קשה לבד ונכנסות כל מיני מחשבות עד שחושבים ש-למה צריך "לקחת קשה" ו"להיות כבדים", אבל פה כן כדאי להסתכל צעד קדימה, כי בע"ה שתתחתני את תקחי את הקשרים האלה איתך, ואדרבא, לפעמים לאישה זה יותר קשה כי היא יותר נקשרת ולהתנתק מקשרים כאלה זה קשה מאוד אח"כ. אז פה זה גם השאלה שלך- בע"ה תרצי להתחתן (שתזכי בקרוב)- איזה בית תרצי?
בית שיהיו לך ידידים? ושלבעלך יהיו ידידות מהצד? או חברות מהעבר? או שהוא יתחיל להזכר ולחשוב על כל מיני בנות שהוא יצא איתן בימיו הפרועים (או לא הפרועים) בזמן שהוא איתך?

הקב"ה ברא את האדם, הוא יודע טוב מאוד יותר מאיתנו מה טוב לנו באמת, הוא יודע מה החולשות שלנו והוא נתן לנו דרך חיים מאוד ברורה, כמובן שהבחירה בסוך בידינו וכמובן שלפעמים הנסיון הוא לא קל, אבל באמת באמת שהתורה הכי מדוייקת בעולם ומי שזוכה לעשות רצון השם באמת הוא לא לעולם לא יפסיד מזה.

לה' (:

למרות שלענ"ד זה לא יפתור את העניין בהכרח, כי כשיש חרדה צריך לטפל בשורש כי אחרת זה עובר לדברים אחרים, ולפעמים היצר הרע נכנס דווקא במקום הזה כי הוא יודע שזאת נקודה כואבת אצל הרבה אנשים, גם נשואים וגם אצל רווקים ורווקות במיוחד כשמתעכב הזיווג וזה  באמת נסיון ק'שה אז חושבים שמכאן תבוא הישועה אם "אלמד איך לדבר\לתקשר\לחוות" את הצד השני. ואז הוא נכנסות מחשבות של "אולי את סתם תוקעת את עצמך כשאת ככה? תנסי, תחווי, תשחררי קצת אולי את חונקת מדי ובגלל זה את לא מתחתנת.." וכו'-לא חסר ליצר הרע  על מה לשבת, לכל אחד יש את הדיבור שנכנס לו למקומות הכי רגישים בד"כ ואז משם הוא נופל אם הוא לא שם לב.

יכול להיות שיש פחד או חרדה שצריך לטפל בהם, זה חשוב לתת את הדעת על זה אבל כדאי לנסות למצוא פריווילגיה מהקדושה  ופחות להכנס למקומות לא בריאים שאח"כ יותר קשה לצאת מהם.

מבינה את הקושי, אני חיה בדור הזה, ולכל אחד יש יצר הרע, אבל כדאי לשים לב ולזהות אותו בהתחלה ולא ליפול לאשליה שהוא מנסה למכור לנו.

אנחנו אנשים אמונה (שואפים לפחות בע"ה) ומאמינים שהתורה היא אמת.
אם השם שברא אותי ואותך ויודע טוב מאוד מה הטבע שלנו ואיפה החולשות שלנו(יותר מאיתנו) הוא יודע מה טוב ומה רע (מה שאנחנו לפעמים קצת מתבלבלים בו) ויד דברים שזה שחור או לבן ושאם נותנים פתח את יודעת איפה זה מתחיל את לא יודעת איפה זה יגמר.

בסוף, לא ראיתי אנשים שהפסידו מלעשות רצון השם, גם אם היה נראה שבטווח הקצר הם הפסידו, זה רק הקרב, במערכה מי שמצליח לנצח רק מרוויח, ולא רק הוא, גם אלה שיבואו אחריו.

אבל את טוענת שאין לך תכלית כלשהי בקשר הזה, ונשמע שאת כן הולכת בדרך של שמירת תורה ומצוות ואולי גם שואפת ליראת שמיים או לבית מסויים- האם זה מקדם אותך לשם?

תחשבי רגע שכלית ולא רגשית או ממקום של "בא לי".

הגדרת את זה מראש?
הוא שדכן?
למה הוא צריך לבוא אלייך בשביל זה?

מצווה הבאה בעבירה? זה לא נקי אחותי.

טוב קצת נכנסתי לזה מדי, בסוף זאת באמת הבחירה שלך, את מכירה את עצמך ואת בוחרת את חייך..
 

מקווה בע"ה שהועלתי אפילו מעט, בהצלחה ממש ושתזכי בקרוב לבנות את ביתך ולהשקיע את הכוחות בבניין ביתך באהבה, בקדושה ובשמחה גדולה

והייתי שומע על בחורה שמזמינה ידידים לבית הייתי בורח ישר.
אולי לחבר'ה לייטים שגם ככה יש להם ידידות מהצד פחות יפריע, תלוי מה הכיוון שלך.
וכהערה אישית אני מכיר מספר בנות והן מציעות לי חברות שלהן (בלי להיות בדירה שלהן...)
קיצר זה לא חייב להיות ככה, פשוט תשאלי אותו ישירות אם יש לו להכיר לך וסוף סיפור. בהצלחה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת