חלק מהשלבים שעובר כל זוג, הוא הבנה שכמה שאנחנו ביחד - אנחנו עדיים מורכבים משניים.
שני יחידים שהופכים לזוג.
גם במערכת זוגית, טוב מאוד וחשוב מאוד שלאיש יהיה את העולם האישי שלו
ולאישה יהיה את העולם האישי שלה
ואז הם יביאו את עצמכם יותר מלאים/שלמים/שמחים וכו' לתוך הזוגיות ולביחד שלהם.
לפני ההיכרות, יש שני בני זוג שכל אחד מהם נמצא ב"עיגול" (עיגול=מסמל כרגע את העולם האישי של
האדם) שלם משלו.
העיגולים לא נפגשים כלל.
אחרי ההיכרות, לאט לאט כל עיגול מתחיל להיכנס לתוך השני,
כאשר אחרי החתונה ובעיקר בשנה הראשונה מגיע ה"שיא" של ההתכנסות הזו אחד בשני - כאשר שני
העיגולים ממש מכסים אחד את השני, מעורבבים אחד בתוך השני ולא רואים כמעט עיגול נפרד.
לאט לאט, כאשר עוברים עוד זמן ביחד ואל תוך חיי הנישואין - העיגולים מתחילים להתרחק לאט לאט אחד
מהשני,
כאשר המצב האידיאלי הוא שהעיגולים כן מחוברים, אבל מחולקים ל-3:
1 .החלק של האישה בנפרד - העולם הפנימי של האישה
2 .החלק של האיש בנפרד - העולם הפנימי של האיש
3 .החלק הזוגי של הביחד שלהם - שם זה מקום שבו העיגולים מחוברים.
(בציור זה הרבה יותר קל להסביר, דמייני שני עיגולים שבאמצע מחוברים ובקצוות נפרדים, בערך ככה, רק
להשלים בדמיון לעיגול מלא( ( ) ) :
מה שעומד מאחורי העיקרון הזה הוא פשוט:
באנו לעולם אנשים נפרדים.
לכל אחד הרצונות שלו, המאווים שלו, התחביבים שלו, תחומי העניין שלו, הרגשות שלו וכו.'
כדי ליצור אדם שלם המורכב משני חצאי נשמה - איש+אישה - אסור להיפרד מהאני האישי, אלא להביא
אותו,
בשלמותו,
בשיא עוצמתו
אל תוך הביחד הזוגי
בצורה הזו - הביחד הזוגי יוכל לזהור הרבה יותר ולהתפתח הרבה יותר.
כאשר כל אחד בפני עצמו שלם *עם עצמו,*
*אוהב* את עצמו,
מפתח תחביבים, התנדבויות, עולם אישי, עבודה מקצועית, הורית, אישית וזוגית - הוא אדם הרבה יותר שמח
- ואדם יותר שמח מביא את עצמו לתוך זוגיות יותר שמחה ובריאה וטובה.
יש לכל אחד מאיתנו פרטיות וחיים אישיים.
חדירה לפרטיות נחשבת שבן הזוג או בת הזוג מתערבים אחד לשני בדברים שלא קשורים אליהם או לזוגיות
ספציפית, אלא קשורים רק לשני/ה - ובכל זאת מתערבים להם ומנסים "לשנות/לחנך/לאסור/אחר" עליהם.
למשל,
כמה דוגמאות מצחיקות אך אמיתיות שיכולות לקרות:
*אישה צמחונית שדורשת (!) מבעלה גם להיות צמחוני, בעוד הוא קרניבור ולא רוצה,
*איש שמצביע שמאל ודורש(!) מאשתו להצביע גם שמאל, בעוד היא ימנית,
*איש שמחליט לאשתו מה ללבוש ואיך וכמה ולמה והאם להתאפר וכו,'
*אישה שמחליטה לבעלה לא לשחק משחקי מחשב לעולם בעוד הוא ממש רוצה,
*איש/ה שדורש/ת מבן/בת הזוג לא ללכת להוריו/ה ולנתק אותו/ה ממשפחת המוצא שלו/ה בעוד הוא/היא
ממש לא רוצים בכך
*איש שמחליט לאשתו מה וכמה ללמוד/להתפתח/לקנות - וכמובן להיפך
*אישה שלא מאפשרת לבעלה לבלות גם לבד עם חברים/עצמו בעוד הוא ממש זקוק לכך
וכן הלאה וכן הלאה
כאשר הנקודה המרכזית שחוזרת היא לא לאפשר לשני להיות ***מי שהוא*** או ***מי שהיא***
ולעשות מה שהוא/היא רוצים ובוחרים בתור אנשים ייחודים, עצמאיים ובחיריים (מלשון יכולת בחירה).
אם זה בגבולות הנ"ל - אז כן. יש תחומים ושטחים ש"מותר" לבן/בת הזוג שיהיה לו זמן עם עצמו בשקט.
כל אחד וכל אחת צריכים גם זמן לעצמם בשקט, מי יותר ומי פחות.
זה לא שהם מסתירים משהו חלילה בזמן הזה מבן/בת הזוג, זה פשוט שהם זקוקים גם לזמן פרטי שלהם ולא
כל הזמן כל הזמן להיות ביחד.
זה אומר שהם בריאים ,
כי הם שני אנשים שונים,
וטוב שכך,
שהרי לא התחתנו כל אחד עם עצמו,
אז אם אחד צריך יותר - על השני להבין זאת ולכבד,
ועל אותו אחד שצריך יותר פרטיות - להבין גם את הפער ואת השני שלא זקוק - ולהזכיר לו ולומר לו שהוא
אוהב אותה תמיד וזה רק ***עניין שלו*** שצריך זמן קצת לעצמו,
ושזה בשום אופן לא בא על חשבון השני,
או בשום אופן לא אומר שפחות אוהבים או שלא כיף יחד
אלא זה רק אומר מה שזה - שצריך גם זמן פרטי ואישי בזוגיות. זה הכל.
בלי להלביש על כך מלבושים בצורת מטענים, כעסים, עלבונות, האשמות וכו.'
אם המקום ממנו יוצא אותו בן זוג שזקוק לפחות פרטיות,
או לא מבין את חשיבות הפרטיות,
הינו מקום של עלבון וכעס, אכזבה או טרוניה כזו או אחרת - זה אכן יכול לפגוע.
אבל הפתרון הוא לשנות בראש את ***הפרשנות*** שלנו לאותה סיטואציה בדיוק.
למשל,
אם בעלי הולך להיפגש רק עם חברים פעם בשבועיים - אני יכולה על אותה סיטואציה בדיוק להדביק פרשנות
שלי שהוא לא אוהב אותי, שלא בא לו עליי, שנמאס לו ממני, שהוא בורח כדי להתאוורר ממני, שהוא יעשה
שם שטויות, ועוד ועוד ועוד
בעוד אני יכולה להלביש פרשנות אחרת לגמרי על אותה הסיטואציה בדיוק - של - איזה כיף שלבעלי יש עולם
שלם ומרתק משל עצמו!
איזה כיף שיש בו שמחת חיים והוא הולך לצחוק עם החבר'ה,
איזה כיף שלכל אחד מאיתנו יש את העולם האישי שלו,
איזה כיף שהוא בטוח בי ובקשר שלנו שאני בטוח אפרגן לו את זה,
ואני בטוחה שהוא יפרגן לי את זה אם בא לי להיפגש רק עם חברות וכו- '
איזה כיף שיווצר געגוע אחד לשניה אפילו בזמן הזה,
וכו' וכו' - הכל תלוי בפרשנות שלי.
ואם נתקלים בקשיים בחיים המשותפים – מה אז?
שמתחילים להתאמן ולעבוד על שרירי הגוף -
בהתחלה השרירים נתפסים. וזה כואב. ומציק. ומגביל.
ולפעמים אנחנו אפילו אומרים לעצמנו
"למה בכלל עשיתי את התרגיל הזה!?
סתם כואב לי עכשיו"!
אבל בשכל מבינים שזה טוב לנו, שזה בריא לגוף שלנו, שזה מעצב ומחזק אותו.
כך גם שמתחילים לאמן את המוח שלנו,
לעבוד על עצמנו,
לעבוד על הזוגיות שלנו,
בהתחלה שרירי המוח והלב נתפסים.
וזה כואב. ומציק. ומגביל.
ולפעמים אנחנו אפילו אומרים לעצמנו
"למה בכלל התחתנתי איתו/ה!?
הוא/היא סתם מעצבן/ת ולא מבין/ה אותי בכלל"!
אז שנדע שכך בנוי העולם שלנו.
בשביל דברים טובים צריך לעבוד.
"אדם לעמל יולד"
היום השריר תפוס ובעוד יומיים ישתחרר.
ובעוד חודש התרגיל הזה כבר יהיה קטן עלינו.
אבל זה רק אם נתמיד, נעבוד, לא נתעצל, לא נוותר לעצמנו.
היום קשה לנו בזוגיות, אבל אם נעבוד על זה ונטפל בזה עוד חודשיים מהיום נהיה במקום אחר לגמרי, אוהב
ושלם.
אבל זה רק אם נתמיד, נעבוד, נקשיב, לא נטאטא מתחת לשטיח את כל הבעיות, לא נוותר על הזוגיות שלנו.
וכאשר ניקלע למצב של מריבות, ויכוחים וחילוקי דעות:
קודם כל נזכור שזה קיים בכל מערכת יחסים שהיא,
ובפרט במערכת יחסים של זוגיות בין איש לאישה,
תמיד יהיו חילוקי דעות, ויכוחים, וכן, גם ריבים.
אין באמת זוג שיכול לא לריב/להתווכח/לא להסכים על משהו א-ף פ-ע-ם.
למה?
כי ככה עובד העולם.
אנחנו אנשים שונים.
"וכשם שפרצופיהם שונים כך דעתם שונה."
וכשמדובר לא רק בשני אנשים שונים,
אלא גם באיש מצד אחד ואישה מצד שני - ההבדלים יהיו אפילו יותר גדולים.
אז מה לעשות? האם נידונו מראש לכשלון בזוגיות?
ממש ממש לא.
זה בסדר להתווכח, זה אפילו טוב לפעמים,
כך מגלים מהם הרצונות, השאיפות, החלומות, האופי והלך המחשבה של בן/בת הזוג שלנו.
כך יכולים לבקר בפנימיות של האהוב/ה שלנו באמת,
כך אפשר לשמוע ולהבין יותר לעומק מאווים מחשבות ודעות שלא תמיד יכולים להיאמר בדיבור רגיל בשגרה
רגילה.
ויותר מזה,
כך גם מגלים על עצמנו יותר.
כך מגלים מהם "הכפתורים" שמדליקים אותנו יותר ופחות,
מה מרגיע אותנו ,
מה מעצבן אותנו,
מה נעים לנו ומה לא,
על מה אנחנו יכולים לוותר ועל מה לא,
מה יותר חשוב לנו ומה פחות,
מי אנחנו ואיך אנחנו מגיבים.
והדבר יכול לשכלל אותנו עצמנו, להגדיל אותנו,
להצמיח אותנו, לגרום לנו להיות אנשים טובים יותר.
אז לריב?
כן !
מותר! זה בסדר! זה לא סוף העולם!
צריך רק לזכור שני דברים חשובים:
1 .לדעת *איך* לריב-
ז"א, חייבים להיות קווים אדומים גם בשעת מריבה.
כמובן בלי אלימות מכל סוג ,
בלי קללות ,
בלי הטחות מילים פוגעניות,
בלי להזכיר את העבר
בלי להעיף חפצים/לשבור דברים
וכל אחד יוסיף את הגבולות שלו.
2 .לדעת גם איך להשלים.
כן, זה בסדר להתווכח לפעמים, לכעוס, זה אפילו טבעי לחלוטין.
אבל החוכמה היא להצליח להתעלות מעל זה,
לדעת להשלים, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.
לא כדאי אף פעם ללכת לישון בריב,
לא מומלץ בכלל שיעברו ימים רבים בלי לדבר אחד עם השני בגלל הכעס ואותו הריב,
אפשר לקחת זמן להירגע, אבל כדאי שיהיה מצומצם לכמה שעות,
ולהגיע למצב שלא יעבור לילה שלם שבו הלכנו לישון כעוסים.
אז בפעם הבאה שנריב נזכור:
א. אנחנו נורמלים!
ב. זה לא אומר כלום על הקשר שלנו, לא משנה עם מי היינו חיים - גם איתו/איתה היינו רבים, בדוק!
ג. להיפך, זה שאנחנו רבים רק מעיד על הביטחון שיש לנו בקשר,
שבזכותו אנחנו מרגישים בנוח גם לומר מהי דעתנו האמיתית, ואפילו לא להסכים ולנהל ויכוח ולדעת תמיד
שבן/בת הזוג תמיד ישארו שם בשבילי.
לריב זה להיות עם בטחון בקשר שלנו ובאהבה שלנו שתדע לשרוד גם את זה.
ד. בשעת הריב יש לנו הזדמנות נדירה ללמוד יותר על העולם של היקר/ה לנו מכל.
ה. בשעת ריב יש לנו הזדמנות נדירה ללמוד יותר על עצמינו, ואפילו להצמיח ולהגדיל את האישיות שלנו
עצמנו.
ו. צריך לדעת *איך* לריב
ז. צריך לדעת גם להשלים
ח. אחרי שמשלימים עלינו דרגה ביחסים שלנו. קיבלו "אות גבורה" נוספת לקשר שלנו, לביחד שלנו, לאהבה
שלנו,
אם נשכיל לריב נכון וללמוד מהריבים ואח"כ להשלים באהבה שלמה - הקשר רק ירוויח מזה, יתעמק ויגדל.
ובתוך הפערים עצמם: נסו לשאול את עצמכם וגם אחד את השני/ה:
***מדוע***
מדוע את רוצה לגור בישוב?
מה זה בשבילך לגור בישוב?
מה אפשר לדעתך להשיג אם גרים בישוב?
למה עוד זה חשוב לך?
מדוע בעלך רוצה לגור בעיר?
מה זה בשבילו עיר?
מה זה בשבילו לגור בעיר?
מה אפשר לדעתו להשיג אם גרים בעיר?
למה עוד זה חשוב לו?
אני בטוחה שתגלו דברים מעניינים אם תעמיקו בזה
אפילו בינכם לבין עצמכם.
למשל, אם בשבילך לגור בישוב זה נוף, אוויר, שקט, בית פרטי, שכנים טובים, חברים לילדים וכו' -
אפשר לקחת את כל הערכים *האלה* ולראוץ\ת איך משיגים אותם בכל מקום שהוא, כולל עיר?
וזה לגמרי אפשרי!
למשל, מקום יותר צדדי בעיר/בית פרטי עם גינה/ קהילה טובה/ אוכלוסייה שאתם מתחברים/ נוף שאתם אוהבים אליה וכן הלאה...
ואם בשביל בעלך לגור בעיר זה נוחות, זמינות, מקומות בילוי ומקומות עבודה וכו' - אז כנ"ל - לראות איך אפשר לקיים את כל הערכים הללו בכל מקום שהוא, כולל ישוב.
למשל, ישוב נורא קרוב לעיר, או ישוב גדול שכולל בתוכו את כל הנוחות והזמינות והעבודות
וכן הלאה...
אותו דבר לעשות גם על חשבון הבנק-
*מדוע* הוא חושב שטוב להפריד?
*מדוע* את חושבת שלא טוב להפריד?
אולי תגלו שכך או כך תוכלו לשמור את כל מה שחשוב לכם גם בנושא הזה.
וגם בעניין המוזיקה -
האם חשוב לבעלך לשמוע גם ליד הילדים?
אם כן, מדוע?
האם חשוב לך שהוא לא ישמח לידם?
אם כן, מדוע?
מה זה אומר בשבילך אם ילד שומע שירים שאבא שומע?
מה זה אומר בשבילך אם ילד לא שומע שירים שאבא שומע אבל אבא שומע אותם עם עצמו?
האם בהכרח הערך שהילד לא ישמע שיר שאבא אוהב עדיף על הערך שהאבא ירגיש שהוא יכול להיות מי שהוא בנוכחות בנו, כי הוא אביו ככלות הכל?
האם אפשר לדבר על שכן ישמע ויהיה מי שהוא, אבל כן להחליט על קווים אדומים למשל של דברים שאולי גם בעיניו לא מתאימים לילדים?
הרי אני בטוחה שיש לו שיקול דעת, שהוא אוהב את הילדים, שהוא אדם חושב ואבא אוהב ובן זוג אוהב -
מאוד מעניין לשמוע אותו ומה שהוא חושב ומה יושב לו בלב בעניין הזה ובכלל.
אבל ממקום נקי שרוצה לדעת, להתעניין, לא ממקום שיפוטי או ביקורתי...
אם תעשי תרגיל מחשבתי של ממש להקשיב לו ולא רק לשמוע אותו, להקשיב ממש לנשמה שלו, אולי תדעי באמת למה הוא חושב מה שחושב.
בסופו של דבר בו בחרת ובו ראית הרבה טוב.
ואת כל הטוב הזה עדיין יש בו. הוא אדם שלם, כמו שאת אדם שלם.
אם נאמר היה מפריע לו משהו בהתנהגות שלך, למרות שאת חושבת שהיא מאוד בסדר, אבל הוא היה מצפה ממך להסתיר אותה מבתכם? איך זה היה גורם לך להרגיש?
מעבר להסתרה, ש\זה שהוא לא סומך עלייך להיות מי שאת לידה? או זה שהוא רוצה להגן על הילדה שלכם מפני משהו שאמא עושה? אולי כך גם הוא מרגיש לפעמים...
אולי מתוך המקום הזה, המבין, האמפתי, המזדהה, תוכלו לעבור עוד שלב בשיח ביניכם ולהגיע לעוד עומקים.
כמה שלא לא קל, אבל זה חשוב מאוד וכמובן מועיל מאוד 
גם אם אחרי כל זה לא מגיעים להסכמות, עדיין יש עוד דברים שאפשר לנסות,
עוד סוגים של תקשורת שיכולה לגרום לחיבור ולא לריחוק, ועוד כלים שמדברים על המקום של ויתור או התגמשות לפעמים, אבל זה כבר לפעם אחרת ואם בכלל תצטרכו את זה כי אולי תגיעו בסוף להסכמות והבנות וגם זה כבר תהליך שלם שצריך לבחון על גבי רצף זמן כלשהו עם פידבקים מכם עצמכם
בהצלחה רבה רבה יקרה 
. 
