קשורה לחפצים שלי.... 

אבל לא אגרנית. 

רק מה שצריך ומדי פעם לזרוק מה שכבר לא בשימוש.  

אוהבת אחרי שנים לעבור על חפצים מתקופות עתיקות

זה נחמד

ואחרי כמה שנים מנסה להיזכר למה שמרתי 

מידי כמה חודשים/שנים מתבצע ריקון.. דברים שהיו חשובים אז כבר לא חשובים..

אבל יש דברים שלא זורקת בכלל כמו מכתבים נגיד

אבל כשאני עושה סדר מדי פעם אני חולה על להעיף דברים..

אין דבר יותר כיף מזה.

מטבענו, הייתי בטוחה שיהיו יותר קולות שבטבע שלהם מעיפים..

ישר עולה לי המשפט "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו.."

מתקשר לדעתכם?

יש הרבה שבאמת אוהבים לקנות ולקנות ולאסוף.. נראה לי שזה קטע של מה שאמרת.

ויש כאלה שאוגרים רק כי הם חוששים שבדיוק אח"כ הם יצטרכו את זה..

במקרה הזה כנראה לא מדובר בתאווה אלא בפחד

אצלי לחלק מהמשפחה יש קטע לשמור דברים בקטע שכבר מעצבן ונהיה צפוף ובכל זאת מתעקשים

אז פעם לפני שזרקתי חפץ הרגשתי שמשהו עוצר אותי ומרוב פחד שגם אני נדבקתי בחיידק הזה

שברתי אותו לשניים לפני שאתחרט

כתוב בספרים (כעת אינני זוכר היכן בדיוק) שבכל כלי בר-שימוש בעולם, יש ניצוץ קדוש שתובע את קיומו על ידי השימוש בו, ומי שזורקו או מאבדו, יש עליו כעין 'קפידא' של אותו ניצוץ שהשליכו לאבדון בחינם (וזה השורש הפנימי לאיסור בל תשחית). 

נכון, אמנם זה לא מה שמניע אותי, אבל אם אפשר לתת תחושה טובה לניצוצות, למה לא.

אז רק במקרים שהדבר נשחק לגמריי יש עניין לרוק?

ואם אתה מעביר הלאה והשימוש נעשה אצל מישהו אחר, אדרבא.

ולכאורה את צודקת לגבי ההערה, אא"כ אותם ניצוצות צריכים להתברר דווקא על ידו. אבל זה נראה לי כבר הגזמה, ואם ננהג כך, לא מצאנו ידינו ורגלינו.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.