הגר"מ בן דוד שליט"א קבע במפורש שמשמים בית מקדש יירד בנוי באש

לדמיין אותו מודרני וטכנולוגי מוריד לי מהקדושה שלו

שזה משקפיים תלת מימדיות שמראות את בית המקדש בגודל מלא וטבעי ב 360 מעלות. את ממש צועדת בפנים. יחד עם שירת הלווים. זה פשוט מדהים כמה מוחשי את יכולה להרגיש את בית המקדש באמצעות המשקפיים האלו.

אני מאוד התרשמתי מזה.

קשור למכון המקדש איכשהו?

עכשיו בגלל הקורונה בטח סגור, לא בדקתי. אבל אטרקציה שווה.

נראה מדהים!

ולא מצד הדוסיות.

אני הרבה יותר לאומי מאשר שאני דתי.

מאיזה מקום זה לאומי דווקא? במה זה מתבטא?

כמובן שהכל נשאב מהדת בסופו של דבר. אבל אצלי הרגש הלאומי של ארץ ישראל, והמרחק הרב שהעם הזה עבר על כל תלאותיו ועל הפלא שבו והיופי שבו פשוט גורם לי מאוד לאהוב את הציונות ואת כל מה שקשור לכמיהה לבית המקדש.

לאו דווקא מהמקום של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

וגם פחות מהמקום של "הלכות בית הבחירה".

יותר מבט אישי שלי. אני אפילו לא יודע איך להסביר את זה.

זה יותר כזה מקום ששם את הלאומיות והשאיפה להיות "אור לגויים".

אני מתרגש הרבה יותר מחילונים שעולים להר הבית מאשר שדתיים עולים להר הבית.

זה רגש יהודי שקיים בכולם, גם בחילונים.

אי אפשר לא להתרגש או להרגיש משהו מיוחד כשמגיעים לכותל, גם אם האדם הזה לא שומר תורה ומצוות.
זאת מן גאוות יחידה אולי, רגש לאומי ששייך לכולם.
גם אם אני לא מגדירה את עצמי הכי ציונית אני יכולה להתרגש מזה כמו החילוני כי זה אולי אחד הדברים היחידים שמשותפים לכל העם הזה בלי שום מחיצות.
אז אפשר לקרוא לזה בשם אחר, אבל אלה רגעים שמבינים שבסוף למרות כל ההבדלים והמחיצות-כולנו שורש אחד והשורש הזה מתגלה בעיקר במקומות האלה- בירושלים, כשעולה הרגש היהודי.
לא יודעת להסביר את זה אבל זה משהו מדהיא שבאמת קורה אצל כולם ברמה כזו או אחרת, גם אם לא מבטאים את זה ישר.

אבל יותר מהכל אני מתפעם מ"היהודי החדש".

היהודי עובד האדמה.

היהודי הלוחם.

היהודי שמרגיש שכלו הימים של לקבל מכות לקבל את הדין בהכנעה והשפלה. שנגמרו הימים של הובלה כצאן לטבח.

היהודי שמוביל את תרבותו ומורשתו בגאון ולא בהסתר.

כמו זה לדוגמא

אלכסנדר זייד – ויקיפדיה

כמו שבאמת צריך להיות וקצתשכחנו בגלות..

עם כלביא יקום וכו'..

אבל כן הבנתי את העיקרון

קשה לתאר את זה ממש קדוש עם ריבוי טכנולוגיה לפחות כמו שזה היום..

כאילו, אולי בדברים מסויימים זה לא קיצוני ואפילו תורם ומקל על החיים אבל יש דברים שזה מאבד את האותנטיות קצת

מעניין לראות איך בפועל זה יהיה ואיזה המצאות יוציאו לבאי בית המקדש.. (:

הישן והטוב.

(אם כי כמובן שאני בעד שנניח יהיה חימום, או רמקולים כדי להכריז דברים.

אבל לא טכנולוגיה שתעשה דברים במקומנו או תתפוס את תשומת הלב שלנו)

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל אומר שתשתלב במקדש העתידי כל קידמת הטכנולוגיה. ואם אני לא טועה, הוא הסמיך את חידושו על הביטוי השגור ש"בית המקדש ירד בנוי ומשוכלל".

אני מאמין שאם כבר יהיה בית מקדש, אין מעצור לה' לעשותו משוכלל וגם לשמור על הוד הקדומים שיחפוף עליו.

נחיה ונראה.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.