הגר"מ בן דוד שליט"א קבע במפורש שמשמים בית מקדש יירד בנוי באש

לדמיין אותו מודרני וטכנולוגי מוריד לי מהקדושה שלו

שזה משקפיים תלת מימדיות שמראות את בית המקדש בגודל מלא וטבעי ב 360 מעלות. את ממש צועדת בפנים. יחד עם שירת הלווים. זה פשוט מדהים כמה מוחשי את יכולה להרגיש את בית המקדש באמצעות המשקפיים האלו.

אני מאוד התרשמתי מזה.

קשור למכון המקדש איכשהו?

עכשיו בגלל הקורונה בטח סגור, לא בדקתי. אבל אטרקציה שווה.

נראה מדהים!

ולא מצד הדוסיות.

אני הרבה יותר לאומי מאשר שאני דתי.

מאיזה מקום זה לאומי דווקא? במה זה מתבטא?

כמובן שהכל נשאב מהדת בסופו של דבר. אבל אצלי הרגש הלאומי של ארץ ישראל, והמרחק הרב שהעם הזה עבר על כל תלאותיו ועל הפלא שבו והיופי שבו פשוט גורם לי מאוד לאהוב את הציונות ואת כל מה שקשור לכמיהה לבית המקדש.

לאו דווקא מהמקום של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

וגם פחות מהמקום של "הלכות בית הבחירה".

יותר מבט אישי שלי. אני אפילו לא יודע איך להסביר את זה.

זה יותר כזה מקום ששם את הלאומיות והשאיפה להיות "אור לגויים".

אני מתרגש הרבה יותר מחילונים שעולים להר הבית מאשר שדתיים עולים להר הבית.

זה רגש יהודי שקיים בכולם, גם בחילונים.

אי אפשר לא להתרגש או להרגיש משהו מיוחד כשמגיעים לכותל, גם אם האדם הזה לא שומר תורה ומצוות.
זאת מן גאוות יחידה אולי, רגש לאומי ששייך לכולם.
גם אם אני לא מגדירה את עצמי הכי ציונית אני יכולה להתרגש מזה כמו החילוני כי זה אולי אחד הדברים היחידים שמשותפים לכל העם הזה בלי שום מחיצות.
אז אפשר לקרוא לזה בשם אחר, אבל אלה רגעים שמבינים שבסוף למרות כל ההבדלים והמחיצות-כולנו שורש אחד והשורש הזה מתגלה בעיקר במקומות האלה- בירושלים, כשעולה הרגש היהודי.
לא יודעת להסביר את זה אבל זה משהו מדהיא שבאמת קורה אצל כולם ברמה כזו או אחרת, גם אם לא מבטאים את זה ישר.

אבל יותר מהכל אני מתפעם מ"היהודי החדש".

היהודי עובד האדמה.

היהודי הלוחם.

היהודי שמרגיש שכלו הימים של לקבל מכות לקבל את הדין בהכנעה והשפלה. שנגמרו הימים של הובלה כצאן לטבח.

היהודי שמוביל את תרבותו ומורשתו בגאון ולא בהסתר.

כמו זה לדוגמא

אלכסנדר זייד – ויקיפדיה

כמו שבאמת צריך להיות וקצתשכחנו בגלות..

עם כלביא יקום וכו'..

אבל כן הבנתי את העיקרון

קשה לתאר את זה ממש קדוש עם ריבוי טכנולוגיה לפחות כמו שזה היום..

כאילו, אולי בדברים מסויימים זה לא קיצוני ואפילו תורם ומקל על החיים אבל יש דברים שזה מאבד את האותנטיות קצת

מעניין לראות איך בפועל זה יהיה ואיזה המצאות יוציאו לבאי בית המקדש.. (:

הישן והטוב.

(אם כי כמובן שאני בעד שנניח יהיה חימום, או רמקולים כדי להכריז דברים.

אבל לא טכנולוגיה שתעשה דברים במקומנו או תתפוס את תשומת הלב שלנו)

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל אומר שתשתלב במקדש העתידי כל קידמת הטכנולוגיה. ואם אני לא טועה, הוא הסמיך את חידושו על הביטוי השגור ש"בית המקדש ירד בנוי ומשוכלל".

אני מאמין שאם כבר יהיה בית מקדש, אין מעצור לה' לעשותו משוכלל וגם לשמור על הוד הקדומים שיחפוף עליו.

נחיה ונראה.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)