אני רוצה לדמיין מלא.
לדמיין אותך מלא מאוד.
שנים לא דמיינתי..התרחקתי מהרצונות שלי כל כך.
התרחקתי מאוד,אתה כבר כמעט נמצא אצלי רק בתת מודע.

באלי לצרוח לאבא שבשמיים שינער את עצמו ויסתכל עלינו,איך שאנחנו,ככה,מלוכלכים ופגועים ומותשים..וואו פשוט מותשים.
ושאנחנו באמת רוצים להיות איתו ולעבוד אותו פשוט,הכל כבר קצת מידי סוגר עלינו,נהיינו חלולים,אבן כבדה שקשה מאוד להרים.
ויודע מה?אפילו לא לעבוד אותו בכזה הרבה מאמץ אלא רק לשמוח,פשוט לחייך.
זה נהייה כל כך מעייף לחייך ולשמוח.
ואני רוצה את הכוח לחבק..לחבק כמו פעם.כמו שתמיד דמיינתי שאני מחבקת אנשים כשכתבתי להם שאני מחבקת אותם.
ואני רוצה לחבק אותי,וואו כל כך רוצה.מלא זמן זה לא קרה,נהייתי כל כך קרח,אפילו לעצמי או יותר נכון בעיקר.
רוצה להאמין במילים טובות ובשינויים ורוצה להיות הכי טובה לעצמי.

תרפא אותי.
תרפא כבר.
ותרפה,תרפה חזק.
אל תכאיב לי.
אני באמת באמת רוצה אותך,ככה,בלי יסורים.
רוצה אותך ממש.
בבקשה מימך.
ורוצה חיבוק ושהזמן יעצר ואני אתאפס,אתאפס חזק.
רוצה המ,לא יודעת איך מגדירים.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת