סבבה, אז אני אבריז היום, אין שום דבר משמעותי ששווה לי ללכת בגללו, טוב אז אני אלך לי לחגוג עם חברות,
נישמע מעולה, אבל שושנה אמרה שהיא צריכה ללכת למתמטיקה מחר... טוב אולי אני אצטרף...
יאוו עד שקמנו לקח שעותתת, רצתי הביתה, העפתי את הטישרט, הטייץ, הבלנסטון, החצאית הצמודה,
ונחנקתי תחת גרביון עבה, חצאית קפלים שענקית עלי, תלבושת מכופרת (השארתי כפתור אחד פתוח, אין מצווה להיחנק לפני הזמן)
נעלים (סורי המנהלת על הנעליים הלבנות עם השרוכים, זה פשוט הזוג הראשון שמצאתי, פלליייזז אל תכעסי)
יאללה ספר מתמטיקה, עט והחוצה, שיט העט לא עובד, דפוק זה, למה דווקא עכשיו? לאמשנה יאלללה החוצה.
חצי דקה אני בסמינר, מניחה את החפצים על השולחן, מספיקה להודיע לחלל הכיתה שאני פה ושלא אחרתי לשיעור למזלי
קורסת על הכיסא, עוצמת עיניים, חייבת לנשום שניה, "אממ אממ" אוי שיט, אני מכירה את הקול הזה, טוב שניה לסגור כפתור בחולצה,
לבדוק שהכול סבבה, העגילים! אימללה להוריד מהר, טוב אני מסודרת ומוכנה לשיחת המויסר של הסגנית
"אסתי" היא אומרת בקול רך, "צאי החוצה בבקשה, עלינו לשוחח"
טוב, אין דרך להתנגד, צריך להזיז ת'תחת לצאת, יוצאת בכבדות, סוגרת ת'דלת, נשמעת על הקיר עם זרועות שלובות.
היא מתחילה בקול שקט הפעם, "אסתי יקרה, את יודעת שבת ישראל לא אמורה להראות איך שאת נראת כרגע."
וואלה, אני נראת כול כך רע? אהה היא אולי מתכוונת לנעליים שלי, או... אימלההה לקוקס! או מי גאד, שחכתי ממנו, כפרת עוונות..
"את יודעת את זה, וכבר דיברנו והגענו להסכמות יחד" עלק הסכמות, אני ישבתי היא דיברה, איך שהיא דיברה...
ובסוף גם החליטה שאנחנו מסכימות, טוב משתגידי גברת.
"אמממ אני... פשוט... אממ.. אהה אני פשוט לא הספקתי להתארגן מהר כול כך לסמינר, התעוררתי מאוחר היום, מחר זה לא יקרה, מבטיחה" אממ מבטיחה? נו טוב, מחר אני לא אבוא ואז זה יסתדר...
היא סוקרת את פני באריכות ואז מוסיפה עוד מילה אחת "משוחררת" וואלה, מה אני בצבא? משוחררת עלק, טו טוב יאלהה
הבייתה, ניגמר כבר השיעור, למה בכלל הגעתי? אהה ללמוד מתמטיקה, טוב לא למדתי..לאמשנה
מגיעה לבית מתנחלת על הערסל הענק עם סמיכה חמה, ביד מנה חמה, איכס אני יודעת, פשוט הייתי רעבה שזה היה הדבר הכי קרוב והכי מהיר להכנה, לא נורא כול דבר יותר טוב מלימודים
נקודה.
