סורי על הבוטותהריוניסטית
הבת שלי
פשוט
חוצפנית!
מתנהגת כאילו אין לה גבולות בכלל.
מקשקשת על הקירות, למרות שכל יום אני אומרת שאסור,
למרות שהכנתי את כל הצבעים אתמול כדי שהיא לא תוכל!
והנה, מצאה אוד עשן, וקשקשה איתו ברמות שאני לא יודעת איך להתחיל לנקות את זה.
כל הקשקושים שלה לא יורדים!!!
גם לא עם ספוג הפלאאאא
מעל הספה, ליד הפינת משחקים, בחדר שלה, מעל מייבש

אוףףףףףףףףףףףףף
והיא באמת מתנהגת בגסות
"לא בא לי". כשאני מבקשת משהו עונה "לא!" וצוחקת.
אפילו השבוע אמא שחי ראתה כמה שהיא מתנהגת בחוצפה
ולא האמינה למראה עיניה.

אוף
אני לא באמת מצפה למשהו
פשוט נמאס לי נמאססססססססס
בת כמה היא?בתי 123
נושקת ל3 וחציהריוניסטית
אני הענה בקשר לקשקושים על הקירותבתי 123
מי שחושבת שאני אמא רעה אז בבקשה לא להגיב.
אנחנו בדירה שכורה ואין מצב שיהיו קשקושים. וגיל 3 וחצי זה לגמרי גיל שאפשר להיות קשוחים איתם בנושא.
כשקרה מקרה כזה פשוט עמדתי ודרשתי שישפשו בעצמם עד שהתנקה ממש באותו הרגע ככה הם מבינים שעל זה אמא עומדת ולא שווה בכלל לחזור על זה שוב
ממש לא רעהמשמעת עצמית
ואני הכי בעד "עבודות שירות" בכאלו מקרים.
גם מרתיע וגם נותן תחושה של תיקון. זה כל כך עושה טוב לילד שהוא מתקן.

ולפותחת: נשמע שהיא ממש צריכה גבולות. הכי פשוטים.
לא מדברים ככה לאמא, אסור לקשקש על קירות.
מי שעושה בכל זאת - מפסיד! משהו כיף, או ללכת לחברה. משהו שאכפת לה.
ולהפקיד שהיא תגיד למה היתה צריכה להפסיד ותבקש סליחה.
אם היא מתחצפת שוב אחרי שאמרת לה: או שהיא הולכת לחדר /לפינה לזמן מוקצב להיזכר איך מדברים לאמא, או ש× דקות את לא מדברת איתה כי היא מתבלבלת ומתחצפת.

זה לא קשה. צריך עקביות וסדר. כשתהיי בטוחה בעצמך זה יחלחל.

אנחנו בני אדם. ולדעתי אמא גם יכולה להגיד משפט כמו: אין לי חשק עכשיו לתת לך × כי את מדברת לא יפה או את לא מקשיבה...
זה בשבילה! ילדים משוועים לגבולות ברורים. זה נותן להם סדר בחיים וביטחון. אל תהססי!
בהצלחה!
גבולות זה מאד חשובתוהה לי
מוסיפה שיש עוד המון פקטורים בחינוך חוץ מגבולות..
שיקוף רגשי, הכלה, מתן מענה תעסוקתי, ארגון סביבת משחק בטוחה, אחריות ההורה להיות נוכח, להרחיק דברים שהוא לא רוצה שהילד יתעסק איתם במידת האפשר..
ואם לילד יש קושי ספציפי שיושב על ערוץ כלשהו, לחשוב איך נותנים לו מענה..
הרבה פעמים הילד לא מתנהג כראוי ומגיבים בתוצאה שלילית. השאלה מה קדם ללאירוע הזה? שיעמום? תסכול? חוסר השגחה ארוך? לט צדברת ספציפית לפותחת, פשוט התייחסת רק לנושא גבולות ותוצאות ורציתי להשגיד גם את חשיבות הרקע של ההתנהגות של הילד וההורה
את ממש צודקת!משמעת עצמית
התייחסתי יותר לרוח שנשבה מהפוסט הפותח ולאו דוקא לעניין השיעמום והתעסוקה.

ברור שילד משועמם עושה שטויות.
או ילד שלא מקבל תשומת לב מחפש אותה בדרך שלילית.

תודה שהארת.
היי יקרה! קודם כל חיבוק, זה ככ קשה❤Tm123
רציתי להציע כיוון אחר,
ילדים לא מגיבים טוב לאסור, לא בגלל שהם רעים או מהו כזה ח"ו,
זה פשוט מושג מופשט מדי בשבילם לקבל. בנוסף, כשילד מסרב למשהו הרבה פעמים זה איזשהו משהו שכלי אובססיבי לפני שהם בכלל מבינים את המשמעות.
אני לא יודעת אם זה עוזר לך אבל לי זה עוזר להיות רגועה יותר ולהבין שהם לא עושים לי דווקא סתם לעצבן.
עכשיו כמה עצות פרקטיות
לפעמים כשמייעדים לילד מקום מסוים שבו הוא כן יכול לקשקש או לצייר זה עונה על הצורך,
זה יכול להיות קיר מסוים אם יש אפשרות כזאת או אפילו לקנות לה לוח מחיק כזה. פעם היה פנ שרשור כזה ואימהות העלו כל מיני פתרונות יפים.
בנוסף כדאי לתת לה לבחור בין מה שאפשר, ממש לכוון אותה למה שכן מתאים "את רוצה את הצבעים האלו או האלו", "בחדר או בסלון", "לפני או אחרי האוכל "- כמובן לפי מה שמתאים לך באותו פעם
המון בהצלחה ❤
וממש ממליצה שיהיה פחית צבע בצבע של הקיר, אנחנו מלא פעמים מעבירים צבע במקרה הצורך
אניבעד!!!חגהבגה
עשיתי את זה אתמול. עמדתי לידה ושתינו ניקינו.הריוניסטית

הקיר היה כל כך מקושקש שאין סיכוי בחיים שהיא הייתה מצליחה לבד, אז עזרתי.

חשבתי שהיא תבין את חומרת המעשה ע"י הניקיון אבל בתחושה שלי היא לא..

היא חייכה, צחקה וממש נהנתה לנקות ביחד איתי.

התחושה שלי שזה אולי אפילו יגרום לה לעשות את זה שוב  

ככשאלתי אותה אם תעשה את זה שוב היא התחמקה מלענות...

 

אולי בגלל זה רשמתי שלא תחשבו עליבתי 123
שאני רעה אני ממש לא עושה את זה בנחמדות ולא מנקה יחד איתם. כשצריך לשפשף חזק קיר שלא ממש מתנקה זה לא נעים להם.
ואל תתיאשי אם היא תראה שיש לך 0 סובלנות להתנהגות כזו היא בסוף תבין לא תמיד זה בא ביום אחד.
ולגבי זה ששאלת אותה אם תחזור על זה.. שאלות כאלו כאילו נותנות פתח. זה כאילו החלטה שלה אם לעשות את זה שוב
בול הבת שלי. גם בגיל. יצאתי מדעתיLola_123
אין לי עצות - רק לגבי הקירלא מחוברת

ממליצה לך לתת לה להתמודד עם הנקיון.

וכמובן שזה לא יצא טוב. אז אחכ פשוט לצבוע את המקום

אצל ההורים שלי יש מלא צבע וכל פעם שקורה תאונה קשקוש , שמן( בעיקר במטבח) וכו 

פשוט עוברים על המקום. זה סתם לוקח אלף שנה לשפשף וזה ממש רגע לצבוע.

נשמע ממש מתסכל...בארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך ט"ו בטבת תשפ"א 21:23
חוצפה זה אחד הדברים שהכי קשה לי איתו.
ובהתייחסות לחוצפה יש הרבה מורכבות.
כי מצד אחד אנחנו צריכים לחנך - ילד שלא יודע להקשיב להוראות ברורות של ההורים שלו זה דבר לא נכון, וצריך לחנך את הילד שכן יקשיב.
ומצד שני, יש פה פגיעה אישית באגו שלנו. ילד שלא מקשיב, זה מכעיס ומתסכל ולפעמים אפילו משפיל, זה נותן הרגשה ש'לא סופרים אותי', וזה גורם לפעמים להגיב מתוך הפגיעה האישית והכעס, ולפעמים לצאת מפרופורציה ולהגיב בצורה שלא באמת מחנכת.

אני לא תמיד יודעת איך נכון להתמודד עם זה.
כמו שכתבתי, כשיש סיטואציה שאני חווה כ'חוצפה', זה אחד הדברים שהכי קשים לי כאמא.
אני כן חושבת שצריך להיות מאוד כנים עם עצמנו (אם לא בזמן המקרה, אז לפחות בחשיבה אחר כך על מה שהיה), לבחון מה היה מתוך שיקול חינוכי ומה נבע מהפגיעה האישית שלנו.
וזה בסדר לפעמים להגיב מתוך פגיעה אישית, כי אנחנו אנושיים, וצריך להיות במדרגה מאוד גבוהה כדי שזה בכלל לא יזיז לנו. אבל כשמודעים אז אפשר לעבוד על עצמנו ולשנות, לפחות לפעמים.

אחד הדברים שהכי עוזרים לי זה לשנות פרשנות.
המונח 'חוצפה' נשמע לי כמו מצב שילד לא מקשיב למה שאני אומרת בשביל להרגיז אותי, בשביל להראות לו שלא אכפת לו ממה שאני אומרת.
אבל לפעמים הילד פשוט סקרן מידי בשביל להקשיב לי. לפעמים המעשה שהוא רוצה לעשות כל כך מגרה אותו שהוא לא מצליח לעצור את עצמו למרות שהוא יודע שאסור.
לפעמים הוא מתנגד פשוט כי הוא רוצה להיות עצמאי והוא מרגיש שאני כופה אותו ('רצון נגדי' - https://www.hasafa.co.il/counterwill).
כשאני מבינה שהילד לא פועל נגדי, אלא 'בעדו', זה כבר יכול לעזור לי לראות את הדברים אחרת, ופחות להיפגע.

ובקשר להתייחסות למעשה עצמו של הילד -
בסופו של דבר לא על כל דבר צריך להילחם עם הילד שיקשיב לנו מיד. אנחנו לא רוצים שהילדים יהיו כמו חיילים ויצייתו לכל פקודה שהם מקבלים. אם יש ילד שגדל ככה במשטר כזה, יש לזה השפעות אחרות שליליות לנפש שלו, וזה מתבטא מתישהו.
כן צריך לקבוע כללים וגבולות בבית, ולעמוד עליהם. לכל בית לפי מה שחשוב להורים (ובהחלט קשקוש על קירות יכול להיות אחד מהגבולות האלו).
ויש הרבה דרכים להביא ילד להקשיב - כמה שיותר דרך משחק, חיבור, וכו', פחות יעורר התנגדויות (בספר 'איך לדבר כך שהילדים יקשיבו…' אפשר לקרוא על זה הרבה, ספר מומלץ ביותר).
וכשזה לא עובד, וכן צריך להציב גבול בצורה קשוחה, אז לי זה עוזר כשאני זוכרת שלילד זה קשה, אני מסבירה מה הגבול ועומדת עליו, אבל אמפטית לקושי שלו - מקבלת את זה שקשה לו ומותר לו למחות (בסוף מה שאני קבעתי זה מה שיהיה, אבל אני נותנת לו מקום להביע את המחאה, לבטא את זה שזה קשה לו).
היא לא חוצפנית יש לה קושי..אמאשוני
אם זה לא משהו זמני בעקבות ההיריון המתקדם, לאחותי מאוד עזר טיפול רגשי לילדה.
לגבי איך להגיב ממליצה על הסדנה של הורות מקרבת.
נותן כלים איך להתמודד עם ילדים מאתגרים.

בהצלחה!!
בגיל כזה נותנים הדרכת הורים אם יש צורךלולית10

ולא טיפול רגשי

ילדה בגיל כזה...שמחה
היא לא חוצפנית.
היא סקרנית, היא בודקת גבולות.
כשהיא צוחקת- זה בדרך כלל מתוך מבוכה,
לא מתוך זלזול.
תזכרי שאת האמא, את המובילה
היא משוועת לסמכות שלך
אבל שתהיה מאוד מוגדרת.
לגבי טושים וצבעים-
בגיל הזה ממש לא כדאי שיהיה נגיש.
שיהיה אצלך, רחוק מהישג ידה.
וכשהיא מבקשת תתני לה.
ואחכ תרחיקי שוב.
למה להגיע לעוגמת נפש?
בדיוקדבורית
לפותחת- זה ממש ממש מתסכל
אבל להוריד את הכעס
וזה מתחיל מהפרשנות שלנו
ילדה בת 3 היא לא חוצפנית.
זה פשוט עוד לא הגיל לחוצפה...
כמו שכתבה @...שמחה היא סקרנית
או משועממת
או מחפשת קרבה שלך
או מלאת אנרגיה כמו ילדה בריאה
ושלא ישמע לא נכון, אני לא מרשה בשום אופן לקשקש על קירות זה כל תשתית
אבל בפנים -הפרשנות היא שהם ילדים
זה התפקיד שלהם- לבדוק גבולות ולעשות שטויות
והתפקיד שלי - לחנך לאהוב ולנתב למה שמתאים
חיבוק ♥️ אני ממש מבינה את התסכול
ניסית לתת לה מענהתוהה לי
חושי?
כי באמת היא נשמעת ילדה שדורשת ממך כאם לעשות איזושהי עבודה יותר משמעותית מול עצמך ומולה.. זה לא נשמע קל אבל כן נשמע שאת צריכה לתת לה מענה רגשי וחושי על סמך תיאורייך בעבר ואולי הדרכת הורים בשבילך
מדריכה שלי באיזו קבוצה סיפרה פעםסמיילי12
שהבת שלה היתה מקשקשת סידרתית על הקירות.
היו מנקים מסיידים דורשים שלא תעשה שוב. ולא עזר, הילדה ממשיכה לקשקש.
אז היא ובעלה סיכמו בינהם ועם הילדה שהם מקצים לה קיר אחד לקשקושים.
ציירה כראות עיניה ופעם בכמה זמן היו מסיידים.

שלי גם מקשקשים אבל לא על הקירות (על הקירות יש דברים אחרים- סימני בימבות אופניים וכו) אז קל יותר לנקות.
גם אנחנו עשינו ככהבת 30
הקיר היה מאוד מרשים
ואי אצלי אותה בעיהשעריו בתודה

הבית מלא בקשקושים שלא יורדים.

פשוט הרמתי את כל הטושים ושמתי למעלה בארון.

אתמול הביאו לה מתנה עוד טושים היא הספיקה קצת לקשקש במטבח ועל אח שלה הקטן

גם אותם הרמתי ברוך ה זה מרקר זה יצא בקלות

 

היא בודקת גבולות ברמות עלאמ פי 5

תארת את הבן שלי בגיל 3.5 בדיוק

פשוט לעמוד על גבולות ברורים

והמון כח וסבלנות...

כשמדברים על גבולותסיה
אז צריך קודם להגדיר איזה גבולות חשובים
כי יש המון גבולות!!
יש גבול של לצחצח שינים, להתרחץ, לאכול, לאסוף משחקים, לא לקשקש הרשימה ענקית
השאלה אם לבזבז הרבה אנרגיה על קשקוש קיר זה שווה, הרי אמא אין לי כוחות להציב גבולות להכל כל היום לכל הילדים, ועכשיו זה גבול על זה מחר זה על גבול אחר אין לזה סוף לנצח
פשוט נגיד לי ענין קשקוש קירות זה מעצבן אבל לא אשתגע מיזה אם אם יקרה
אם תוספת תוך כדי פשוט לוקחת את הלורד מובילה את הילד לבלוק ציור פותחת ומושיבה ליד הבלוק בלי בכלל להגיד אסור לא מרשה , אומרת אצלינו מצירים רק על הדף כשאת רוצה לציר צירי בדף
אבל שוב אם במקרה יצירו על קירות לא אעשה מיזה איזה מלחמה שכל כוחותי עכשין והזמן אעמוד על זה
לא התכוונתי להמון גבולותאמ פי 5

יותר בכיוון של קודם כל האמא תחשוב על גבולות שהגיונים לגיל שלה ולידה שלה ושהאמא עצמה תוכל לעמוד בהם (אני בעצמי עדין מתנסת בזה. כל ילד זה משו אחר) ואז לעמוד עליהם

 

מבחינה אישית- לא התסנתי כלכך בלקשקש על קירות הם ציירו מידי פעם. אח"כ נתתי להם לנסות לנקות עם מגבון או סקוצ' והם די נהנו מזה. די מהר זנחו את זה ועברו לדפי ענק שהבאתי להם ודברים אחרים...

נכון חשוב קודם שהאמא תדעסיה
אני עכשין מתמודדת עם ילדה בת ארבע שרצה לכביש.
פשוט פורצת בצחוק ורצה. וזה ממש קשה. כי אני צריכה לתת לה יד חזק והיא לא מסכימה מצד שני אני רגע מרפה והיא פשוט בטיל לכביש תוך כדי שהיא מתגלגלת מצחוק ואני מוצאת את עצמי רצה אחריה כמו משוגעת
כבר האמת ניסתי הכל בטוב ברע בהסברים בלתפוס לה חזק את היד והיא צועקת תעזבי.
אני אני ממש ממש צריכה להיות מרוכזת כולי בא עד שיעבור זעם. היא גם מנסה אותי בעוד דברים.
היא רוצה ללכת בשולי הכביש על כל האדום לבן והכחול לבן וגם לעלןת על כל הגדרות של החצרות
הדרך נהפכת די לסיוט אבל הפלא שאצל בעלי היא פשוט הולכת הכי יפה זה רק מנצלת אותי כנראה גם קןלטת שאני נלחצת ואני עיפה ורק רוצה כבר לחזור הביתה
וואו זה אצלי למשל קו אדוםאמ פי 5

בהצלחה והרבה כח (סמיילי שמחזיקה אצבעות)

גם אצלי זה קו אדוםסיה
נו מה זה עוזר אני יכולה להחליט שזה קו אדום מפה ועד הירח
עדין זה התמודדות יום יומים שלוקחת ממני הרבה כח, זה אומר שהכח מתרוקן על זה אחכ אין לי ממש כח לדברים אחרים, כוחות שלי מוגבלים אבל פה זה באמת סכנת חיים
אז כשזה יגיע לקשקש על קיר אין את הכח
את צודקת בהחלטאמ פי 5

לכן כתבתי המון כח וסבלנות

אני אוהבת את התגובות שלך וממש מתחברתאחתפלוס
כשאני רואה את הניק שלך אני תמיד פותחת ומסכימה(ומזדהה)
תודה רבהאמ פי 5

לא חושבת שזו חוצפה,תיתי2
וגם עם בדיקת גבולות יש דרך להתמודד
באמצעות חיזוק הקשר.

אבל חסרים פה הרבה פרטי רקע...

(אני אישית? הייתי זורמת איתה ולא נכנסת לכאסח. אבל זו עבודה עצמית שלי של שחרור בכל הנוגע לנראות של הבית.)
וואו את באמת מסוגלת לשחרר מצביעת קירות?בתי 123
ליכלוך בלגן.. אני חגמרי יכולה להבין את הגישה אבל נזק לקירות או לרהיטים לדעתי זה כבר גבול שאסור לתת לחצות אותו
זה לא ונדליזם, כן?תיתי2
זה התנהגות של ילדים.
אני מבקשת, מסבירה
מעדיפה להוציא החוצה בשביל לשחרר אנרגיות
מנסה להסיח את הדעת ולשחק ביחד
ואם אין לי כוח לכל הנ"ל - אז משחררת.

אולי הילדים שלי די רגועים, אף פעם לא עשו לי נזק לריהוט...
(אני כן דואגת לריהוט שיותר קשה להרוס...)
בבקשה לא להוציא לי מילים מהפה (מהמקלדת)בתי 123אחרונה
ונדליזם זה משהו שעושים בכוונה וזה ממש לא מה שרשמתי
אבל צביעה על קירות זה נזק לרכוש והילד שבודק גבולות יודע טוב טוב איפה הגבולות של ההורים.
אם את משחררת בעניין של צביעת קירות וזה טוב לך אז מקסים יד לי חברה שכל הקירות מקושקשים אצלה.
לי לצערי אין כסף מיותר לצביעת קירות אז בעניין הזה אני יותר קשוחה.
ויש גם הרבה דברים שלאמא אחרת יותר חשוב ואני לגמרי משחררת
מגיבה לכולןהריוניסטית

בס"ד

 

קודם כל, תודה רבה על הרצון לעזור. אני שמחה מאד להחכים מכן.

וחוץ מזה, אני לא יודעת מה לומר..

 

קודם כל לגבי הרקע: 

היא בת בכורה, בקרוב בת 3.5. מאד ביישנית כלפי חוץ, אבל מתוקה גדולה ובלגניסטית ענקית בבית.

מתחתיה אחות בת 1.5+ שהיא מאד אוהבת ודואגת, ומצד שני מרגישה שהיא השוטרת שלה.

ובע"ה עוד חודש וחצי יצטרף אח קטן והיא כבר מחכה ומדברת על זה בלי הפסקה...

 

ונחזור לבעיה,

בתחושה שלי, היא עושה הכל בהתרסה. 

לדוגמא: אבא שלה אומר לה לא לגעת בX, היא נוגעת בX.

אומר לה להניח את X או להביא לו- היא בורחת עם X לצד השני של הבית תוך צחוק מתגלגל. 

אבא יכול גם להוסיף איומים כמו "את לא תקבלי ביסקוויט/שלוק/וואטאבר"- היא עדיין עם X בצד השני של הבית.

לבסוף, אבא לוקח מהידיים שלה את X, והיא מנסה לחטוף לו את X מהידיים בלי לוותר ומשתמשת בכל הכוחות שלה.

וכל זה נעשה בתחושה שמצידה זה 'משחק', למרות שהיא רואה שאבא כועס ושהיא *באמת* מפסידה דברים שווים בגלל זה. 

 

אני באמת לא יודעת, אמא צעירה ולא כל כך מנוסה..

אני פשוט באמת מרגישה שהיא לא סופרת אותנו ולא מאמינה למילים שלנו.

אני כן עומדת איתה על כללים וחוקים. לא קופצים על המיטה- אז מורידה אותה. לא לוקחים חטיפים מהארון- היא מפסידה (למרות שהארון גבוה בכוונה, היא מטפסת...). וכמובן לגבי הצבעים- הרמתי את כל הצבעים לפני שהיא עשתה את הקטסטרופה הזאת. והיא מצאה אחד מסכן ועשתה איתו פוגרום...

 

אני אוהבת אותה, באמת. היא ילדה מתוקה, חכמה בטירוף ומיוחדת כל כך. היא אוהבת לתת, ולעזור ויש לה לב כל כך רגיש.

אבל ההתנהגות הזאת, פשוט משכיחה ממני את כל המעלות שלה..

 

אקדים ואכתוב שאני יודעת שאני לא מושלמת,

ויש לי המון עבודה לעשות עם עצמי.. בע"ה. לכל זמן ועת.

תודה לכן

 

תפסיקי להגיד אלא לעשותסיה
אם היא לוקחת משהוא אז לקחת
היא נהנת מהמשחק הזה שכועסים עליה שרודפים אחריה
מה שהיא רוצה זה תשומת לב והיא מקבלת את זה לא אכפת לה שכועסים עליה העיקר שמתיחסים
פשוט לקחת להוריד להוציא בלי להגיד כלום ולהמשיך כאילן לא קרה כלום. אין טעם להגיד היא כבר יודעת ומבינה
דבר ראשון שתדעי שאין אצל הבת שלך שום דבר חריגבתי 123
ונשמע שאתם הורים מצויינים ואוהבים.. זה בדיוק הגיל של בדיקת גבולות ובדיוק הזמן לעבוד על הגבולות.
הם עדיין לא מבינים עונשים עתידיים אז לומר לה שלא תקבל משהו לא יעזור. ו"לעצבן" אתכם זו ממש מטרה היא מבינה שהיא מקבלת תשומת לב ומבחינתה זה לא משנה אם היא חיובית או שלילית.
אין פה שום קסם רק התמדה היא לוקחת משהו שאסור לקחת מיד ולומר לה אסור בלי משא ומתן. יש שיטות שאומרות שברגע כזה אסור אפילו ליצור קשר עין כדי שלא יתפס אצלם כתשומת לב רק לומר אסור בקרירטת ולהפסיק את הפעולה האסורה
עכשיו זה קצת יותר ברורמשמעת עצמית
ואומרת שוב.
היא זקוקה לגבולות.
בלי הרבה מלל / הבטחות/ איומים.
פשוט לא לאפשר. היא קטנה עדיין ואפשר וצריך לבנות את זה עכשיו.
היא מטפסת עליכם כי היא יכולה.
זה שהיא ביישנית בחוץ, ממש מסביר שבבית היא מרשה לעצמה. כי זה עובד לה.
ולעניין ההתרסה, אני מבינה למה את מרגישה ככה. אבל תחשבי על עצמך כילדה או כתלמידה אם היה מקום שהיית יכולה לעשות מה שבא לך, לא היית מנצלת את זה? ברור שכן. היא מזהה את האפשרות ורוכבת עליה...

זה נותן לה הרגשה של יכולת
שליטה
כיף
צחוקים

למה שהיא לא תנצל את זה?
תנסי להפוך את הכעס שזה מייצר אצלך להבנה למה זה קורה ותחליטי מה את מאפשרת ומה לא.

וחשבתי על עוד שני דברים:

1. לעשות שיחה יחד עם אבא. כן, אפילו שהיא קטנה לא תאמיני כמה זה יכול לאפס.
שיחהבזמן שהיא בסדר על כוסות שוקו ועוגיות. ולהגיד בנחת ובאופן טכני לחלוטין: את ילדה מותק ומקסימה ועושה הרבה דברים טובים כמו x... (דוגמה) ובזמן האחרון אבא ואני שמנו לב שהרבה פעמים את לא עושה מה שאנחנו אומרים, וכו וכו (לתת כמה דוגמאות - קשקשת על הקיר אפילו שאת יודעת שאסור) ואנחנו לא מסכימים יותר. לכן מעכשיו אם תעשי x יקרה x, ויהיה עונש x, ואם תצליחי להתגבר ולהקשיב תרוויחי x. זה יהיה בהתחלה קשה אבל אנחנו אוהבים אותך ורוצים שתגדלי טוב ותלמדי להיות ילדה טובה.
לקבוע שני חוקים ברורים וממוקדים שעליהם מקפידים כרגע ולהניח את השאר. ועליהם להיות עקביים מאוד.

2. לחפש אותה על הצלחות. ממש להתאמץ "לתפוס אותה על חם" על דברים טובים. להעצים את זה ולהראות לה שהיא יודעת להתגבר. לשבח אותה: "אבא אתה חייב לשמוע איך ציפי הצליחה להתגבר היום, ולא עשתה ×××" או: " היה כל כך נעים איתה היום בארוחת ערב, שהיא מקשיבה לאמא"

בהצלחה!
חוזרת שוב על ההמלצה על הורות מקרבתאמאשוני
לפחות תשמעי את ההרצאה האינטרנטית שלהם והמאמרים שהן מפרסמים בחינם.
זה בדיוק בדיוק עונה על התיאור שהצגת.

זה ממש טבעי וממש נורמלי איך שהיא מתנהגת בטח בעקבות התגובות שלכם.
הם מלמדים מה עובר על הילד ואיך להגיב נכון.
גם אם יכתבו לך פה בכמה מילים מה לעשות, אין כמו לשמוע הרצאה מסודרת בעניין ואם צריך אז את כל הסדנה.

בהצלחה!
אני כשאני נותנת לו צבעים אני אומרת לו רק על השולחן, ושיושב בHadarmea

בכיסא. 

ברגע שהוא קם אני אומרת שאני לוקחת את הצבעים. אם הוא לא מקשיב אני פשוט לוקחת את ה כ ל. 

אם מתיישב אז יופי ממשיך לצייר. 

 

 

מצטרפת לעמדה שזו לא חוצפה בגיל הזהאנונימית לרגע1
זה בדיקת גבולות וברובד העמוק זה חיפוש תשומת לב
זה סקרנות
זה אנרגיות שלא מנותבות מספיק וכו..

זה שיש אח בדרך לדעתי גם מעצים את העניין
אם אתם אומרים לה לא, והיא עושה כן זה שוב חוזר (בעיניי) לרעיון של חיפוש תשומת לב

תנסי להגיב אחרת היא מקשקשת פשוט לקחת את הטוש ואותה , לומר לה את רוצה לצייר? אמא תביא לך דף וטושים בואי שבי ליד השולחן תציירי לי ציור יפה
בלי כעס, בלי הערות צדדיות כמו אוף אני עייפה אין לי כח לדברים האלה, היא כל הזמן מנסה אותנו, היא מתישה אותי וכו..
יכול להיות שהיא תחזור על זה שוב,
אבל תמשיכי להגיב בעקביות, בלי כעס, ומבלי לעשות מזה עניין
במקביל להעצים אותה. לתת לה תפקידים: להביא טיטול ומגבונים להחליף לקטנה, לסדר את הצעצועים ולספור ביחד איתה כמה זמן לוקח כאשר כל צעצוע זה נקודה..

בהצלחה יקרה 💗
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמתאחרונה

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמתאחרונה

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליoo

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

יש לי פעמיים הפרש כזהמתואמתאחרונה

פעם אחת בדיוק כזה ופעם אחת קטן יותר.

גם אצלי הם עדיין ינקו.

בזמן ההיריון עצמו לא תמיד היה קל (בעיקר בגלל אתגרים עם התינוק הקיים), אבל אחרי הלידה היה טוב יותר (פעם אחת היה קל יותר מהפעם השנייה).

זה הרבה תלוי באופי של התינוקות, אם הם רגועים או לא.

בכל אופן, זה היה חמוד לראות אותם יחד כקטנים, ועוד יותר חמוד לראות אותם כשהם גדולים.

בשני המקרים אצלנו מדובר בשני מינים שונים (בת ובן ובן ובת), ובכל זאת יש ביניהם קשר טוב ומתוק, משהו מיוחד כזה...🥰

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !