יש הרבה לילות שהירח נמצא רק בחצי מצב של הארה.
בלילות האלו אני יוצאת לדבר עם אנשים,לנסות להבין מה הולך איתם ואיפה אני נכנסת בתור חלק בפאזל החיים שלהם.
אנשים צריכים אהבה.
כשהירח נמצא במצב חסר,של סוף חודש,זה מרגיש שגם האהבה נמצאת במצב חסר ומישהו צריך לחבק אותה חזק בלילה ולהבטיח לה שעוד רגע יגיע שוב אמצע חודש וכמו שהירח יתמלא מחדש,כך גם הלב.
כשדיברתי עם אריאל היום,הוא אמר לי שאין אנשים משוגעים,
יש אנשים שמשוגע להם.
הסכמתי איתו ושתקתי.אני לא אוהבת להראות שגם אני חלק מהשיגעון הלא נגמר הזה שנקרא חיים.
הוא צייר משהו על החול ושאל אם גם אני משוגעת,הנהנתי לאט ושכחתי שהוא מתבונן כרגע על החול אז עניתי שכן ושתקתי בחזרה.
הוא הרים את העיניים ואמר "אז משוגע לך" וחזר לשרטט את החילזון הדמיוני על החול החלק ואני הסכמתי לגמריי עם זה שמשוגע לי והבטחתי ללב שלי בשקט שאני משוגעת רק כי החיים שלי משוגעים. ככה סתם אני בסדר לגמרי,אמרתי ללב וליטפתי אותו בעדינות.

כשעדן שכבה איתי בערסל היום,היא רצתה להדביק לי נשיקה חמה על הלחי ולהראות לי כמה שהיא אוהבת.
עדן היא גם מהאנשים שיוצאים לדבר עם אנשים בלילות קרים וכשמצב הירח הוא בחצי הארה עד בקושי.
"את יודעת למה לפעמים הירח מלא ולפעמים הוא בקושי נראה?",היא שאלה אותי וישאר המשיכה,"כדי להראות לנו שהאהבה,לפעמים נגלת במלוא עוצמתה ולפעמים היא בקושי נראת,עד שכמעט בטוחים שהיא נגמרה.
מה שמנחם זה שהיא בסוף תחזור,תבער,זה בטוח.כמו שהירח חוזר כל אמצע חודש למצב מאיר על 100 אחוזי בהירות".
חכמה הילדה הזאת.מקסים לדעת שגם לה יש תובנות על לילות ירח מלאים ושאינם.
עדן תמיד הלחיצה אותי עד הלילה של לפני יומיים.
אחרי הלילה הזה הבנתי שאנשים,מה שהם רוצים,זה אהבה.
מעבר לזוג עיניים חומות רגילות ופה אדום עם גשר ברזל בשיניים,מסתתר לב שצמא ללב,להארות,לאהבה שנגלת ופועמת באותו קצב הלב
ועולה
ויורדת
ועולה
ויורדת
ועולה
ויורדת וממשיכה,ככה,עם הלב,פועמת.
אהבה זה חיים.
עדן תמיד נדבקה אלי ופחדתי מימה שהמוח שלה ושלי מסוגל לייצר ולדמיין.
היום שאלתי אותה דוגרי,מה קורה והיא נתנה לדמעות לזלוג החוצה ולהרטיב את שמיכת הפוך החמה שלה ולחשה לי,
"שירה,אני רק מחפשת אהבה" והסתגרה בפוך עוד יותר.
שתקתי,נתתי למחשבות להיות.

כְּשֶׁאַתָּה מְחַבֵּק יֶלֶד
תָּמִיד תִּהִיֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁמְּשַׁחְרֵר
לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה אַתָּה חוֹשֵׁב
שֶׁהוּא צָרִיךְ אֶת זֶה,
לִפְעָמִים הוּא צָרִיךְ אֶת זֶה
יוֹתֵר
(ברק פלדמן)

נצמדתי,חיבקתי אותה.
לחבק אנשים זה לחבק את אלוקים,להרגיש אותו ממש.
לחשתי לעדן שאני אוהבת אותה וכשאני מחבקת אותה,אני מרגישה שאני מחבקת חלק אלוק-ה ממעל.
היא חייכה וחיבקה יותר חזק,לא שיחררה מימני אבל שיחררה את הדמעות.
גם אני.
עצמתי עיניים,המשכתי לחבק בלי לעזוב.
חשבתי חזק על עדן ועל הלב שבה ועל הלילה,ליל ירח חסר ונתתי לאהבה להרגיש שהיא מתמלאת מחדש למרות שמצב ירח כרגע זה של סוף חודש.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם