לבעלי הפריע מאד שאני מתפללת שחרית מאוחר בשבתות (כשיש לי מלא חברות שלא מתפללות)

דווקא כשהוא העיר לי זה יצר אצלי כעסים.. 

היה לי קשה מאד בהתחלה עם כיסוי ראש כשאסורים ולא תמיד שמתי.. הפריע לו..

שמתי לב, שלפחות אצלי ככל שהיה מעיר יותר גם אן בצורה יפה  זה גרם ליותר התנגדות.

זה נפתר מעצמו דווקא כשהפסיק להעיר. אבל זה אולי בגלל האופי שלי.

אני חושבת שנקודת המוצא זו הצורה שבה מעירים 

שער הראש זה כמו כל המקומות המכוסים שכשהאשה אסורה הבעל לא מסתכל

יש גם התרים , אבל מעיקר הדין זו ההלכה.

לא הייתי קוראת לזה שטויות..

באשתו כשהיא נידה. וכך נפסק בשו"ע. שיער הראש נחשב מקום מכוסה.

היתרים כאמור, ישנם. 

ורוב , ככל הפוסקים כולל אלו שהבאת בתשובה מורים לנהוג כך גם לכתחילה.

בוודאי לא מתאים לקרוא לזה שטויות.

אלא לא באותה רמת חומרה של הלכות של מישהי שאינה נשואה לו.

לכן אומר הרב אליהו, שאף שראוי שגם תישן כך - אם נפל אין בכך כלום (ספר "דרכי טהרה"). 

אז כל אחת  תנהג כפי מי שהיא רגילה לנהוג לפי פסיקתו - אבל בוודאי לא "לנפנף" את זה..

"הזוי"? רק כי מישהי לא ידעה/לא הכירה?.. לא נראה לי כלל.

ואם מחר מישהו שבכלל לא יודע הלכה יאמר על הלכות נידה שזה "הזוי - תהנו"?...

מכל מקום, בשביל הקיצור, הרב אליהו זצ"ל כותב בספרו שאשה צריכה לכסות ראשה בימי נידותה.

יש אומרים אחרת, אם כך נוהגת בזמנים האחרים.

כשמוחים בך תגידי סליחה, אל תגידי שהבעיה היא בזה שאנחנו "רגישים" ו"חושבים כל הזמן שתוקפים אותנו"..

ואם אתה ברוח קרב היום בבקשה תחפש לך קורבן אחר. תעזוב אותי בשקט.

אני לא ברוח קרב, את עושה לי אותה...

ומדהים, עכשיו גם נהיית קרבן? ממש מסכנה...

בינתיים לכבד אותה ותעריך אותה יותר,אז אולי היא תבוא לקראתך,

כי הצדק אתך פה,כי  זה עניין של חינוך הילדים וזה דבר  של דורות,

בהצלחה לכם אמן.

הוא שלום בית בין איש לאשתו.

הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר שימחה שמו חלילה מעל פני המים כדי להשכין שלום בין איש לבין אשתו

הקב"ה כותב בתורתו הקדושה שאפילו ספר תורה ימכר כדי להשכין שלום בית בין איש לבין אשתו

אנו מתפללים כל יום "אלו דברים שאין להם שיעור בעולם הזה והקרון קיימת לו בעולם הבא... והשכנת שלום בין אדם לחברו *ובין איש לאשתו*" 

ואז גם בתלמוד תורה כנגד כולם -

מה כתוב שם בתורה זו שאנו לומדים?

כמתואר ברישא.

המקום הכי קדוש, בית ה' אלוקינו, ממש בקודש קודשיו - דמותם של הכרובים כדמותם של זכר ונקבה מעורים זה בזה.

אין לך נחת גדולה יותר לקב"ה משלום ואהבה ואחדות בין איש לבין אשתו.

אשתך מאכזבת אותך שהיא לא מקפידה על משהו?

האכזבה והריחוק שזה יוצר אצלך מאשת בריתך מאכזב את הקב"ה יותר

היית רוצה שאשתך תתחזק יותר בשמירה על מצווה מסוימת?

הקב"ה רוצה מכל אחד מאיתנו שנתחזק הכי הרבה באהבה ובשלום ובאחדות עם בן/בת זוגנו.

קודש הקודשים.

זה קודש הקודשים איש יקר.

אין לך למעלה מזה.

כל קירבה ואהבה ביניכם משפיעה שפע עצום בכל העולמות, הרבה יותר מכל דבר אחר.

וכמובן גם להיפך חלילה.

עולמה הרוחני של אשתך הוא שלה.

עולמך הרוחני שלך הוא שלך. 

האחריות על האהבה ביניכם היא של שניכם יחד.

והילדים שגדלים במודל זוגיות אוהבת, מכבדת, מודל של אחדות גדולה מודל של

"כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. מה אני מבקש מכם?

אלא שתהיו אוהבים זה את זה

ותהיו מכבדים זה את זה

ותהיו יראים זה מזה"

מודל של קודש הקודשים בין אבא לאמא.

אבא ומכבד אוהב את אמא, על אף ולמרות השוני ביניהם

ואמא אוהבת ומכבדת את אבא, על אף ולמרות השוני ביניהם

תאמין לי שזו הבריאות הנפשית והרוחנית הכי הכי טובה שיש לילדים בעולם כולו.

כל השאר אח"כ.

זה הבסיס.

זה הכל בעצם.

זה קודש הקודשים.

איש יקר, אשתך היא קודש הקודשים. הביחד שלכם הוא קודש הקודשים.

וזה מעל לכל דבר אחר מה שהקב"ה רוצה מאיתנו.

ואת כבר יודעת שגם את כל הודעה שלך בערך אני מוצאת את עצמי עושה ביג לייק כמעט אוטומטית, ואז קוראת אותה לעומק ומבינה עד כמה הלייק הוא באמת נכון אפילו עוד יותר

תאמר לעצמך שהקירוב הבלתי מותנה, תוך מציאת נקודות הטוב, ולשם שמיים - יגרום מן הסתם גם לצד הזה להשתפר. זה יכול אולי להקהות את העוקץ של התחושה הנוכחית.

וב"ה שיש לנו יכולת לעבוד על הדברים - ובראשם האהבה והכבוד לאשתי/בעלי

ששמירת המצוות של בן/בת הזוג זה לגמרי "לא עניינו" של השני.

אבל - ראשית, צריך להבחין במה מדובר.

הרי תפילה למשל, יש דעות שנשים אינן חייבות (בקשה כלשהי ביום..) - אז אפשר להניח לה לסמוך על זה. לאשה קשה מאד להתפלל "בכח".

נטילת ידיים - גם בבקר גם לפני אכילה, אכן חשוב. ובהמשך גם הילדים יראו.

אלא השאלה היא איך משיגים את זה.

מתוך הנחה שהתחתנתם עם מכנה משותף כלשהו גם בעניינים ה"דתיים", אז מן הסתם יש לכם גם דברים ששניכם מקפידים עליהם. טהרת המשפחה, כשרות, שבת, מידת טובות...

אז הדרך להתקדם יותר, היא כפי הנראה, קודם כל לחזק את המשותף. לחזק את הקשר ביניכם. את הביטוי של ההערכה שלך כלפיה.

באופן כזה, אתה לא תיתפס כמישהו ש"נגדה" בדברים האלה, אלא ההיפך. וזה יבוא מעצמו תוך זמן מה.

כמעט בטוח, שאם תחליט עקרונית שאתה כעת מתעלם מכל דבר כזה - ורק נותן לה פידבקים טובים על דברים טובים שבה, ונוהג בעצמך כמו שצריך גם בתחומים הללו - היא בהמשך או שתחקה אותך, או שתהיה נכונה לשמוע בנחת, ללא תחושת כפיה.

הצלחה רבה.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.