אוף.. הדילמה..

בהצלחה יקרה! בשורות טובות!

הריון תקין, קל, בבריאות שלמה ובידיים מלאות

תראי במקודם או במאוחר תצטרכי להגיד לה,לדעתי אם תספרי לה תצאי מכל הספקות

מכל החששות וכל הלחץ,בהצלחה רבה לך אמן.

פשוט אני מלאת חששות.. לפחות הייתי מספרת לה אחרי הביקור אצל הרופאה לדעת שהכל בסדר.. אפילו אמא שלי לא יודעת..

אבל את הספר לא קראתי.

ממה שהנתי זאת כל המטרה של הספר, בשם האוטנטיות והשיח הרגשי להוציא את כל הגבורה מהגיבורים ולהציג אותם בצורה שהיא גם לא סימפטית. זאת תפיסת עולם מסוימת, שהיא בהחלט לא התפיסה הקלאסית של גבורה וכבוד למתים. כאילו כל דבר צריך להיות אוטנטי רגשי ולא מלוטש.

אולי זה מתקשר לגירושים שלה מחנן בן ארי.

אם היית יודעת לכתחילה שזאת המטרה של הספר היית לוקחת את זה קשה כל כך?

כל רגש של אמון באהבה.

אלו ממש דתי תפיסות חזקות היום.

התפיסה שמבליטה את השלילי

מול התפיסה שאומרת תודה על הכל.

איפה האמת? כנראה איכשהו באמצע. אבל צריך לדעת על מה להסתכל

אבל אחד הדברים הכי מתמיהים בחיים זה הדיבור על מתים

פתאום כולם מושלמים

פתאום כל הקשרים היו מדהימים וחבל שנגמרו

על מי אתם עובדים

זה בסדר להגיד דברים טובים על אנשים

זה בסדר לכאוב

אבל לא צריך לעשות הצגה

אם הספר הזה נותן קונטרה להצגה

זה כבר משהו טוב 

בטח על מתים על קידוש ה', הי"ד.

אין לי דעה לגבי מה ששיתפה הפותחת, סתם פותרת לך תמיה בחיים ;)

למה זה צריך להיות מאד לא כנה

אפשר קצת לא כנה

אם שמים את הזרקור רק על החיובי אז יוצא בנאדם כליל השלמות.

זה לא שהתכונות החיוביות האלה לא היו קיימות בו, אלא שפשוט לא רק הן היו 

שזה לא  כי הכל היה מושלם

זה פשוט שמאבדים מישהו קרוב מקבלים פורפורציה על הריבים או החילוקי דעות שהיו בזוגיות

סהכ זוגיות טובה מכילה 80 אחוז של טוב ו20 אחוז של קשיים ריבים וכו..

ואחרי שאדם נפטר מבינים שהריבים האלה היו ככ טיפשיים ושלפעמים במקום להתקדם ביזבזת זמן על דברים ככ לא מהותיים שאם ידעת שהסיפור ייגמר כך לא היית מבזבזת עליהם את הזמן

ובסוף מה שצף אחרי שאדם נפטר זה בעיקר הזכרונות הטובים אין מה לעשות זה כנראה הטבע..אבל אני לא חושבת שכולן בהצגה אלה שהחיים שלהם באמת הכילו 80 אחוז טוב וה20 אחוז שלא מקבל פורפורציה אחרת שאפשר לקבל כנראה רק אחרי שהאדם איננו.

כמה אחוזים מכילה זוגיות טובה

אבל יודעת שרוב הזוגות לא בזוגיות טובה

סטטיסטית

רק באובדן הסטטיסטיקה משתנה

ומסכימה עם מה שאת אומרת על פרופורציות 

לפעמים זה כנראה זה

ולפעמים משהו אחר 

מדברת על זוגות חילונים זוגות מבוגרים וכדומה

ורוב האלמנות החדשות די צעירות ובשנים היחסית ראשונות של הזוגיות..

אני בכל אופן חושבת שמה שרשמתי זו התשובה בעיקר מניסיון אישי שלי

דברים מקבלים פורפורציות אחרות אחרי אובדן

נכנסת לכל זוג לחיים האישיים כדי לדעת את זה?

אולי ההגדרה שלך לזוגיות טובה כוללות שותפות מלאה במטלון הבית למשל, ואצל מישהי אחרת היא לא כוללת את זה, והיא שמחה לשטוף כלים כשבעלה רובץ על הספא. (וכשהוא מתקן את הדוד ומזיע היא רובצת) היא תגדיר את הזוגיות שלה כטובה, ואת לא. מי צודקת?

אני מסכימה שיש משהו מתמיהה באיך כל אדם שנפטר הופך להיות כליל השלמות, אבל מצד שני, זה עדיף על פני לכללך על אנשים שנפטרו, בלי שייך להם יכולת להגן על עצמם או לתקן את הבעיות האלו.

וכמו שאמרו לפני, מקבלים פרופורציות אחרי שהבן אדם נפטר והוא איננו עוד.

מעניין מאוד אם תשלחי קישור או מקור. אם זה כל כך נגיש.

את אומרת שערכו מחקר ובדקו את כל הפרמטרים של זוגיות והחליטו בצורה אובייקטיבית מהי זוגיות טובה, ואז בדקו את כל מאפייני החיים בכל המובנים, של מדגם זוגות מספיק מייצג? הם עקבו אחרי כל אנטרקציה של הזוג במשך שנים, כולל בחדר המיטות? סליחה, אבל זה לא נשמע אפשרי, במיוחד לא להגדיר לכתחילה מהי "זוגיות טובה".

את אמרת שלרוב הזוגות אין זוגיות טובה.

אני מצאתי שאחוז הגירושים הכללי בארץ לשנת 2023 הוא 14.7%

כמובן שזה מתחלק לפי פלח אוכולוסיה, במקומות כמו תל אביב יש בין 25%-35% גירושים

אבל גם בהערכות הכי פרועות אין כאן רוב, אז מעניין איך בדיוק הגעת למסקנה שלך.

שנת 2025 | סקירה מקיפה ותחזית על שיעור הגירושין בישראל: נתונים, מגמות ותחזיות לשנים הקרובות

אחוז הגירושין בעליה

ואלו שלא

חלקם בזוגיות לא טובה

חלקם יתגרשו בשנים הבאות

"הרבה" ו"הרוב" זה לא אותו דבר, ואין לנו יכולת להחליט על זוג נשוי כרגע אם הזוגיות שלו טובה או לא.

אחוז הגירושים באמת בעלייה ולפי הערכות מהמקור שהבאתי הוא עלול לעלות ל16% בעוד כמה שנים.

את שינית את הטענה שלך תוך כדי הדיון. אין שום דרך לדעת או להגדיר בכלל ש"רוב הזוגות נמצאים בזוגיות לא טובה", והנתונים הכי קודרים על גירושים בהחלט לא מראים את זה.

בסטטיסטיקה מסתכלים

זה לא מדע חיזוי מדויק

זו תמונה רחבה

לסטטיסטיקה הזו צריך להוסיף את הזוגות שיתגרשו בשנים הקרובות

וגם את אלו שלא יתגרשו אבל לא חיים בטוב

לזה אין תמונה רשמית

וחלקם יעלו על גל טוב.

וחלקם יפתרו את הבעיות שלהם.

אני חושבת שהשקפת העולם הפסימית היא לא הכרחית בכלל.

ויתרה על זאת,

אני חושבת שזה עוול עצום, שלא לומר חוצפה, ללכת ולהציג אדם מת באופן שלילי. ברגע שהוא מת אין לו שום יכולת להציג את נקודת מבטו, ולכן אפשר להגיד עליו הכל.

ומי שבוחר להקטין אותו, מעיד על קטנותו שלו.

לפעמים עדיף רק לשתוק ולכבד.

חיובית אבל בלי פער עצום מהמציאות

אגב בנישואים שניים או יותר

הסיכוי להתגרש גבוה יותר 

כשתבואי להספיד מישהו (שוב חלילה)

האם תזכירי בשעת ההספד את הצעקות, המילים הלא מכבדות, חוסר הרגישות,חוסר הכבוד, הקטנויות שבהן אותו אדם נפל, אולי אפילו נפל בעוונות חמורים

לאותו אחד/אחת שאת באה להספיד?

נכון שלא?

למה זה אפילו לא יעלה בדעתך?

כנ"ל לגבי בעל שמת לאשתו.

שדם זה הכי פגיע, כי היא זו שהכירה אותו לפני ולפנים.

ואם היא בוחרת ללכלך עליו, אז באמת לאן עוד אפשר להדרדר...?

או סתם בכתבה

מילים לא מחוברות למציאות

זה מוזר מאד

כמעט כמו העמדת פנים ברשתות החברתיות 

זה מורכב

אבל גם בסיטואציות מורכבות אני לא מעמידה פנים

אני יודעת להתנסח באופן מכובד בכל מלל שאגיד

והוא יהיה חייב להיות כמה שיותר קרוב למציאות 

את תתרחקי מלהגיד עליו משהו רע, או משהו שעלול להתפרש כצד שלילי שהיה בו.

גם כשאת אמתית, כנה, ישרה, ללא משוא פנים ורואה מורכבות.

אני מתארת לעצמי שכשאת תצטרכי להגיד משהו על מי שכבר לא איתנו, את תדגישי את החלקים הטובים שבו.

בידיעה שלצד הדברים הטובים היו גם צדדים שפחות.

ולמה?

כי כל אדם בר דעת והגון במידה בסיסית עושה את זה. כל האנושות עושה כך. מי שבוחר ללכלך על המת הוא זה שלא מתנהג באנושיות בסיסית.

בין ללכלך לבין להציג גם צדדים שהם לא בהכרח הטוב.

כלומר, אף אדם אינו מושלם זה ברור. וכל אדם עושה דברים שהם פחות…

השאלה אם כשאת מדברת על המנוח, את מדברת בזלזול וכעס או מתוך כבוד וגעגוע/זיכרון.

קצת כמו שאפשר לשבת את ואחים שלך ולהיזכר באיזה אירוע מפדח או ריב מהילדות אבל לצחוק/לחייך מזה.

לא יודעת אם מובן מספיק.

בין להגיד דברים שאולי הוא יוצא דופן בהם/מיוחד בהגזמה

שלאור העובדה שהוא מת, גם הם נצבעים עכשיו באור חיובי.

כמה היא הלך עם האמת שלו/כמה הוא אתגר את החברה בקטע טוב

אבל כשאלמנה אומרת על בעלה דברים שמתפרשים כמשהו שלילי- לא רציתי להתחתן אתו-

זה לא יפה. מעליב. ולא ראוי.

האמת שגם אם היא אומרת שהוא בגד בה.

מה העניין להגיד את זה?

להראות כמה הוא היה נאלח?

לשחרר את מה שישב עלייך שנים?

את יכולה להגיד דברים שישבו עלייך בתוך הקשר ולא העזת להוציא החוצה.

אבל לא ככה.

לא ברבים.

לא כשהרושם השלילי כל כך חזק, שהןא מוחץ כל רושם חיובי.

ואולי הוא בגד בה כי היא התעללה בו בצורה אחרת? את זה לא נדע, כי הוא לקח אתו לקבר...

בקיצור, יש ערך בחמולה חמלה בסיסית על אדם שנפטר, ולנהוג כלפיו באנושיות בסיסית של הדגשת מעותיו ולא חסרונותיו

בטח שבציבור.

רלא להתחשבן אחרי המוות. זה מאוד לא ראוי

אבל מהרושם שלי פה בפורום, רוב הנשים היו מגדירות את הזוגיות שלהם כטובה, גם אם יש רגעים יותר מאתגרים בזוגיות.

גם אם נכתבים פה יותר שרשורים על אתגרים בזוגיות מאשר על 'כמה טוב לנו', עדיין גם השרשורים שמספרים על אתגרים, ברובם לפחות ברור שמדובר על זוגיות טובה ועל אתגר יותר נקודתי שלא צובע את הכל בשחור.

זכו להיות בצד הנכון של הסטטיסטיקה חחח

לפחות אני זכיתי ב"ה

ברור שאף אחד לא היה מושלם.

וגם שמעתי מאלמנות דיבורים על החוסר שלמות, ריבים,  ועדיין, הן מתגעגעות לריבים האלה.

אבל כשמאבדים מישהו כל המריבות השטותיות וחוסר השלמות מתגמדים.

וזה משהו שלדעתי אנחנו, ואני באופן אישי,  מנסה לאמץ לגביי החיים.

לשים את הזרקור על הדברים הטובים ולא לחכות לאבד ח"ו כדי להעריך וכדי לזכור מה חשוב ומה פחות.

וזה לא אומר לטאטא דברים מתחת לשטיח.

להציף בעיות אבל לזכור תמיד את התמונה הגדולה.

אבל זה קורה בדרסטית  בהשוואה לחיים עצמם

שרוב בני האדם הם טובים בבסיס שלהם

גם אם טועים

כולנו טועים

ובכל זאת במכלול אנחנו טובים

לא הייתי רוצה שיזכרו אותי עצלנית שקשה לה לקום בבוקר למרות שזה נכון

יש כל כך הרבה דברים שכן טובים בי שאפשר להתמקד בהם....

שבאדם יש טוב ורע במידה דומה

אם בני אדם היו יותר טובים

העולם כולו היה טוב יותר

רוב החללים מצה"ל ומכוחות הביטחון

הם אנשים מעולים משכמם ומעלה,

ברור שהם בממוצע טובים מהאדם הממוצע.

מעצם זה שהם משרתים, לרוב קרביים, הרבה פעמים אלה מפקדים שהולכים קדימה בראש הכוחות, או חיילים שמתנדבים במודע לבצע תפקיד מסוכן ומשלמים בחייהם.

זה לא במקרה שהרבה מהנופלים היו אנשים מצוינים, זו הסיבה שמלכתחילה הם היו במקום מסוכן יותר. 

תרגישי טוב!

לק"י

סתם. מבינה שהגבת לי בטעות במקום לפותחת.

כדי להגיב על הודעה ספציפית, את לוחצת על לחצן "תגובה" שבאותה הודעה.

אני רוצה איזה כדור או משו

אם זה בסדר או לא

אוף

זה מה שיש לי בבית בעיקרון, הייתי שמחה אם מישהו היה אומר לי שזה בסדר לקחת

אבל הייתי נזהרת ולא לוקחת.

תנסי לשתות תה שומר. זה מרגיע את מערכת העיכול.

אז אם את בכל מקרה צריכה לקנות, נשמע ששווה להגיע ולשאול את הרוקחים. כי כנראה שזה מותר.

יש מצב את מעתיקה את הטקסט?

כאחת שסובלת משילשולים וכאבי בטן לא מעט בגלל מעי רגיש. אמרו לי שנקודתית אפשר לקחת. הייתי אחרי שבוע 12 שבדקתי.

גם גסטרו , כם רופא משפחה וגם במכון הטטרולוגי אמרו לי שאפשר.

אבל תבדקי בעצמך גם. לא נראלי שמשהו חד פעמי יכול לעשות נזק. אני לקחתי כמה ןכמה פעמים סטופיט בהריונות (כמובן מחוסר ברירה) לי ולילדים שלום. 

קל בטן זה אותו רעיון?

קל בטן יעיל יותר לכאבי בטן

אני חיה על סטופיט לא היה מצב שלא היו נותנים לי אישןר 😂

שלשולים קל בטן עזר לי

אין לי את זה הרבה ב"ה, אם כבר הפוך...

אבל הפעם זה חריג ממש אני סובלת משהו נוראי

גם לא הכנסתי כלום לפה מהבוקר, רק מים

אולי תתני לי רעיונות מה לאכול שלא יטיס אותי לשירותים?

מיץ רימונים עוזר לי כמו קסם

(קנוי סחוט מהסופר עובד נהדר.. כמו של פרימור וכו')

להליכה עם מוזיקה אהובה באוזניות

(מישהו אחר עם הילדים)

לשבת על שפת הים (או מקום אהוב אחר) בלי או עם מוזיקה (למצוא לזה זמן)

ליצור זמנים ביום שלא צריך לעשות בהם כלום (כולל לא לשמור על הילדים) עצם השחרור מנקה את הנפש

לדבר עם אנשים שעושים טוב

לכתוב (לעצמך)

על דברים טובים

על דברים שמפריעים

בעיניי זה בסיסי

לפני חיפוש אחר תחביב

תמיד יש מגבלות שמורידות את החשק. את הלא כבר יש לך.

החכמה היא לנצח את המגבלות, לגרום לכך שיהיה אפשרי.

לראות משחקי השף יכול למלא, ויכול ליצור ריקנות.

אם בעקבות הצפייה נפתחו לך רעיונות, יש לך השראה, מוטיבציה, משמעות- מעולה.

אם סתם הגיע הזמן לישון- לא טוב.

אם את צריכה דרבון ממליצה על הפודקאסט "חשיבה פורצת דרך" או פרקים מ"חושבים טוב"

ודברים בסגנון הזה.

מזמינה הרבה סוגים מאלי אקספרס וזה ממש נחמד. כל מיני סוגים של רקמה, לגו להרכבה, בניית מיניאטורות...

מקלחת זה זמן שקט לעצמי

אבל- אם התחושה שלך בכללי היא שאין לך כוח לכלום, וגם כשאת כן עושה משהו לעצמך זה ממלא לזמן קצר או לא ממלא בכלל, הייתי בודקת קודם כל בכיוון של דיכאון...

תדעי לך שאני גם הייתי במקום הזה שאין לי תחביבים ואני לא אוהבת שום דבר

וכל היום עושה רק דברים שאני "חייבת" ולא דברים שאני רוצה

ממש בכח פיתחתי לעצמי תחביבים ותחומי עניין

אני חושבת שזה סופר סופר סופר חשוב.

ואותי אישית הציל מדיכאון (כלומר הייתי בדיכאון וזה עזר לי להרים ת'ראש מעל המים)

אין דבר כזה אין לי כשרונות. עובדה, רק בהודעת פתיחה שלך ציינת שלושה: בישול, ניקיון וריקוד

אגב זה לא צריך להיות משהו שאת טובה בו, זה צריך להיות משהו שממלא אותך.

יכולה לתת לך רעיונות מאצלי מה עשיתי אבל לדעתי זה צריך לבוא ממך

וממש ממש לשים על זה דגש.

זה חשוב וקריטי וזה בריאות נפשית להתעסק בתחביבים.

מוזיקה ואני מתחילה לתקתקקק ואין סיפוק כמו זה.

חוץ מזה-

בישול, כתיבה, לצאת עם חברה לסיבוב או גלידה, לדבר בטלפון עם חברה, לשבת מול הים, בקיץ גם לשחות.

אפשר להזמין ערכות של צביעה לפי מספרים או תמונת יהלומים, ולא צריך כישרון לזה. זה פשוט לעשות לפי ההוראות.

אפשר לקבוע זמן עם חברה, או ללכת לחוג.

לק"י

או לרקוד בשעות היום עם הילדים.

(רק אם יש שכנים מתחת, לא להגזים בקפיצות שלא יפריע להם).

קשה לי לשנות אווירה בתוך הבית.

יוצאת עם עצמי לפחות פעם בשבוע לקפה, לקניות.

ומשאירה לבעלי את הילדים להשכבות.

ספורט

ועבודה שאני אוהבת, ממלא מאוד.

קודם כל אני אתייחס לסוף כי זה משמעותי-

כתבת שאין לך כוחות ואת עצובה.

בעיני הרבה פעמים זה השורש, כי כשיש משהו כואב בתוכנו, ואנחנו לא נותנות לו מענה, הלב שלנו לא פנוי לשמוח ולהינות מדברים אחרים. הוא כרגע כואב ופצוע❤️

ולכן הכי חשוב בעיני, וזה השורש להכל, ללמוד לגשת ללב שלנו ולתת לעצמנו מענה רגשי עמוק❤️

אני אישית משתדלת להזין את עצמי בהזנה רוחנית, ללמוד דברים של תורה או של העמקה ודיוק בחיי הנפש שעוזרים לי לצמוח ולהתפתח ולהרגיש משמות ולדייק יותר את העשיה שלי ואותי. בעיני ממש כדאי לכל אישה למצוא את מה שממלא אותה (זה ממש לא חייב להיות גם משהו קבוע... איך שבא לך. פעם פודקסט, פעם שיעור, פעם ללמוד ספר)

מעבר לזה, אלה יכולים להיות דברים קטנים, כמו לאפשר לעצמך לנוח במקום מטלה שאת מרגישה שגדולה עלייך, ולפנק את עצמך בשתיה,

לטפח עציצים או לצייר או להפגש עם חברות, לדבר בטלפון עם מישהי אהובה, לצאת לטבע לים לנוף, ללמוד לנגן, לשיר, לדבר עם ה', להתנדב.

יש גם דברים גדולים יותר כמו ללמוד משהו שרצית, ללכת לקורס או ריטריט או נופש.

נשמע שיש כמה דברים שכן עולים לך, אבל בגלל המצב הרגשי את בעצם בעיקר מנסה לברוח ולכן גם אין לך כוחות❤️

מאחלת לך שתמצאי לך מענה רגשי נכון וגם דברים שיוסיפו לך שמחה וסיפוק בע"ה.

ועם מחברת, עדיף מחוץ לבית, ולכתוב ה-כ-ל. כל מה שיש לי בראש ובלב.

לפעמים סתם לצאת עם הרכב לסיבוב, לנהוג בראש שקט בכבישים בלי פקקים.

חדר כושר.

חוג שאני מאוד אוהבת.

לסוע לפגוש חברה.

ויותר בקטנה, מהבית-

שיחה עם אחותי (לשים לב מי ממלא כוחות ומי מרוקן- לא כל שיחת טלפון עושה את העבודה!).

להכין שוקו מפנק (אפשר גם לילדים) ולהנות מהשתיה.

מקלחת חמה ארוכה.

ללמוד משהו חדש (פודקאסט או ספר בנושא שמעניין אותי כרגע).

לפעמים לשים מוזיקה בקול ולרקוד עם הילדים, או רק לשבת בספה לראות אותם רוקדים/מציגים לי (אם את רוצה המלצות לשירים שהם אוהבים להציג כאן- בפרטי...).

לפעמים עושה לי טוב לבצע משימה שיושבת עלי הרבה זמן- לסדר מגירה או טיפול בעניין בירוקרטיה כלשהו.

וממש בקטנה-

להתרכז במה שאני עושה ברגע זה ממש.

להגיד לעצמי, למשל- עכשיו אני קוראת סיפור לילדים. ולהיות כל כולי ברגע. לא לחשוב על מה עוד צריך לעשות ועל מה קרה אתמול ומה יהיה מחר. להיות נוכחת ברגע.

זה משהו תודעתי שעושה לי שינוי ממש גדול בתחושה.

לשבת לראות סרט/ לקרוא ספר

מותר ורמוקס בגיל הזה?

לק"י

להבנתי, רוב הסיכויים שזה ייעלם לבד.

שיכול לעזור?

ניסינו להסתכל עם פנס בלילה ולא ראינו כלום

אבל האמת אני לא ממש יודעת מה אני אמורה לראות

חיפשתי תזוזה

אבל ממליצים לשים גוש של משחה סמיכה בפי הטבעת.

לנו הרופא רשם מינון נמוך יותר לפי משקל גוף של התינוק. אבל הוא נתן רק כשממש ראיתי תולעת, לפני זה כשאמרתי שלא ראיתי וזה בטוח תולעים הוא אמר שהוא לא רושם

בסוף צריך להידבק ממישהו.

אם התארחתם עם ילדים שפחות שומרים על הגיינה אז אולי אולי היא אכלה משהו, וגם אז הסיכוי שזה מיד יופיע,

לא יודעת.

בד"כ נדבקים בשירותים, ארגז חול, אחים שהשהייה איתם ממושכת.

תינוקת עם טיטול (בכורה?) שהייתה בסביבת בוגרים

פחות סביר

הרבה יותר סביר שזה מערכת העיכול שהכבידה עליה.

לא הייתי מביאה סתם וורמוקס במצב הזה

אלא אם תראי סימנים יותר אופייניים.

(כמו אי שקט בלילה ורוגע ביום)

לגבי מה רואים, זה כמו חוט לבן דק שזז.

היא כן הייתה בחברת ילדים קטנים בשבת

אבל באמת היא תמיד עם טיטול וגופיה עם תיק תק אז אין לה איך להכניס ידיים

הגיוני שזה היה באמת בבטן

היא קמה עם טיטול מלא ממש

לטיטול זה מדביק, לא מידבק.

ככה שמאוד הגיוני שתינוקת בגיל שלה תידבק אבל לא תדביק. אז אם היתה בחברת גדולים ממנה יש לה סיכוי להידבק.

היא צריכה להכניס ידיים לפה (אחרי שהגיעה באזור שילד אחר זיהום). וזה משהו שמאוד סביר שקרה.

תנסי לשים לה המון וזלין בפי הטבעת, ואפשר גם שם שום שלמה- בלי להכניס, רק להניח מתחת לטיטול.

זה אמור להקל.

שביום הראשון זה 10, ביום השני 20,

וככה עולים כל יום עד שמגיעים ל 60 ועם זה נשארים יותר זמן.

תראי גם לפי הצורך של התינוק.

יש איזו נוסחה לא?

הם עולים בהדרגה

בגלל שקשה להכין במדויק כמויות קטנות

הכנתי בהתחלה 30

והוא אכל כמה שהוא רצה

כשהתחיל לגמור את ה30 עברתי להכין 60 וכך הלאה

חשוב להאכיל בבקבוק עם פטמה מותאמת ולהחזיק את הבקבוק במאוזן

כדי שלא תהיה זרימה חזקה ואכילת יתר

בנתיים מכינה 60 וזורקת

אני הייתי מכינה כמות של שני בקבוקים שומרת חצי במקרר לארוחה הבאה.

לי זה היה קל למדוד חצי

אם זה קשה ואין כפית ייעודית אז צריך להכין 60 ולזרוק

אל דאגה הם אוכלים בהתחלה קצת ככה שזה לא בזבוז גדול 

אפשר לבקש כפית של 30 ושלחים לך בחינם בדואר.

בטלפון קצרצר.

נתתי רק תמל מגיל 0 וככה עשיתי. באמת עם הראשון זה היה קצת מלחיץ, מה אם זה לא מדויק מאה אחוז, ועם השנים והילדים הרגשתי יותר בטוחה בעצמי.

מאד עזרה לי גם ההבנה שבאמת באמת אין דיוק של 100 אחוז - קחי בקבוקים של שתי חברות שונות, תמלאי באחד 100 מל מים בלבד ותעבירי לבקבוק של החברה השניה ותראי שונות קטנה. אז אם המדידה של המים היא לא קריטית במל אחד לכאן או לכאן, חייב להיות שגם עשירית גרם אבקה לכאן או לכאן לא תשנה.

אבל כמובן שכל אחת תעשה מה שהיא רואה לנכון 

אם נותנים בבית חולים 15

לפי מה שזכור לי שהגענו הביתה כבר אכלו 30 סיסי אפילו 40 סיסי  בכייף

נתקעו על 60 סיסי בחודש הראשון..

כשחוזרים הביתה זה כבר 40 מל, ואחכ עולים ל60.

תאכילי לאט בנחת, והוא אמור להפסיק מעצמו כששבע. לי אמרו שאינדיקציה טובה לכמה הוא צריך זה שישאר 10-20 מל בבקבוק

ברביעי, ואז השתחררתי בשישי.

פעם ראשונה שלא מניקה 

וקצת אבודה בקטע הזה של תמ"ל

(יצא לי לתת אבל לילדים גדולים שז יותר ממתק מאשר אוכל. ופה היא כל כך קטנה שזה מלחיץ)

כנראה שהיתה לה קפיצת גדילה הלילה כי אכלה מלא אבל עכשיו נרגעה ו'חזרה לעצמה'

מרגששש

בשעה טובה!!

תגדלי אותה בנחת שמחה ובריאות בע"ה!!

כל הסרט של מעקב הריון עודף זוועה

אם יש אופציה לא ללכת למיון זה עדיף עשרת מונים

שרפתי שם כמה ימים מחיי לאחרונה

וגם עם הקטע של העזרה ממש מבינה אותך, היינו שעות תקועים בביח, ויש לנו פה משפחה, שאמרו מראש שהם פה ושמחים לעזור וברגע האמת כשבעלי מבקש שיאספו ילד מהגן אומר לבעלי 'רק אם זה ממש קריטי כי אני עייף'- מה הכוונה? אנחנו בחדר לידה, אמרנו את זה מפורש, למה אני כיולדת צריכה להרגיש שאין לגדולים שלי מקום?

בסוף פשוט בקשנו ממישהו בתשלום שיסיע אותם להורים שלי במרחק שעתיים נסיעה, וזה הביא לי את השלוה שהייתי צריכה כדי ללדת אבל האמת שזה לא עבר לי חלק בגרון (ברור שיכלתי לבקש עזרה ממישהו אחר שכנים וכו' אבל זה עשה לי תחושה כל כך לא טובה שלא היה לי חשק להתחיל בקשות וטובות מאף אחד)

מתביישת לבקש מאחותי לישון אצלנו כדי "לשמור את הזכות לעזרה " לאחרי הלידה … ומרגישים לבד .. נפגעתי מהאמהות בשכונה ממש. המשפחה של בעלי בצפון הרחוק , והמשפחה שלי קצת יותר קרובה אבל לא ששה להתייצב

אולי את יכולה לקחת מונית חזור?

ייתן לך קצת שקט, ובעלך לא יצטרך להיסחב עם הילדים.

זה יכול לעשות טוב לשניכם.

אם את חוזרת למעקב שם, מציעה לך להגיע על הבוקר מיד.

אני ממש מקווה שתתחיל לידה טבעית כבר עד אז.. בייחוד שיצאה הערכת משקל גבוהה והתחילו להגיד לי אולי כדאי סטריפינג וכו כדי שהוא לא יגדל יותר וכרגע סירבתי … מרגישה סחוטה 

סידור ונהיה חכמים יותר לקראת מחר / שלישי.

זה לא שהמשפחה שלי לא יכולה לעזור אלא שהם כנראה רצו התראה מראש ואנחנו גם לא צפינו שנתעכב פה יתר על המידה במעקב , וגם הייתי בטוחה שהאמהות בשכונה יוכלו לעזור אז זה קצת כזה הפתיע אותי הכל …

מקווה שלא הגבתי בחוסר פרופורציה אבל אני כבר עייפה והורמונלית למדי חחח

להפריד את המיטות

ולהעביר למזרון רק מי שבא אליך למיטה

ולבעלי מאוד מציק

מבינה אותך ומבינה גם אותו.

מתסכל ממש!

חיבוק ❤️❤️

מקווה שתצליחו למצוא פתרון בקלות.

נראה לי צריך לדבר ביניכם בזמן רגוע מה היחס של כל אחד מכם לנושא. מה חשוב לכל אחד מכם. ואיך מתקדמים ביחד. וייעוץ שינה זאת אופציה לגמרי הגיונית ולגיטימית. זה מפריע לך כבר המון זמן ומשפיע על איכות החיים שלך. שווה להשקיע בזה גם סכום משמעותי של כסף. מה שכן, אם הנושא לא מפריע לו צריך לדבר מראש- כמה הוא מוכן להשקיע ולהיות שותף בתהליך הזה בשבילך או שאת תעשי את עיקר התהליך אם זה לגיטימי בעינייך.

(נגיד אצלינו בעלי ישן ממש חזק בלילה ויצא שעשיתי את רוב תהליכי הרגלי השינה בעיקר לבד)

אז אם הם באים, אני מוודאת שהם ישנים רק איתו/עליו ומרחיקה אותם ממני.

אבל האמת שעם השנים גם הוא למד שזה פחות נוח לישון עם ילד במיטה, אז עכשיו הוא פחות מאפשר את זה, ומקסימום מרשה לישון בשמיכה על הרצפה לידינו... (הוא פשוט יותר מדי עייף בשביל לקום להחזיר אותם...)

בכל אופן, זה עניין שצריך לדבר עליו בצורה נעימה ולא מתחמקת בזמנים רגועים, לא באמצע הלילה כשזה קורה, וגם לא בבוקר הלחוץ... מקווה שתמצאו את הזמן, ותגיעו להחלטות משותפות שיהיו טובות לשניכם❤️

אבל אני עם בעלך

מעדיפה לישון רציף עם ילדים במיטה במקום לקום בלילה..

אם זה לא מפריע לו- שישן איתם.

הם לא ישארו שם עד הבר מצווה הכל בסדר 

אולי הוא מאמין שככה יותר נכון להתנהל?

דיברתם על זה?

יש לכם אפשרות לשוחח בזמן רגוע, בנחת על מה אתם רוצים מבחינת חינוך הילדים? בשינה וגם בנושאים אחרים.

אם הוא לא רואה עין בעין איתך אז יהיה קשה לגייס אותו לשינוי ובטח שדברים לא ישתנו, ממש כדאי להתחיל מהחלטות משותפות

הילדים פשוט באים רק אליו

וזה לא מפריע לי

ואני לא מוכרת כחננה בגדול....

יותר קל לי להישאר לישון איתם במקום להחזיר ואני ממש משתדלת שלא יעברו לצד של בעלי.

כשהוא חוטף בעיטה (מילד, לא ממני 😅) הוא קם ומחזיר אותו למיטה.

לא דווח על כעסים עד כה.

אתם צריכים לדבר ולהחליט ביחד מה מתאים לכם.

ואם זה כל כך מפריע לך, לא יעזור שאת תחזירי אותם למיטה?

המצב הבריא הוא שהילדים צריכים לישון במיטה שלהם. אם תציגו עמדה אחת. הילדים יבינו שאין חור ברשת. וצריך להישאר במיטה.

את רוצה שהוא יהיה חננה שלך 😉

מה דעתו בעניין?

את לא יכולה לכפות עליו את דעתך, את יכולה להסביר לו למה זה מפריע לך ולבקש ממנו עזרה בנושא.

כי זה מפריע לך,

לא בגלל שהוא חננה.

אם את מרגישה חצי בן אדם, לא ממש אפשרי לעשות תהליכים, זה לא רק עניין של לשלם הרבה כסף.

אם הבעיה היא נקודתית לעייפות עכשיו, את יכולה כמה לילות להכין מקום חלופי לישון, ברגע שאת מתעוררת במקום להחזיר את הילדים ולהעיר אותם ואותך עם כל ההתעסקות, תעברי לישון במקום שארגנת מבעוד מועד, ככה גם הגוף לא יתעורר לגמרי ולא תהיי בבוקר חצי בן אדם.

אח"כ כבר תוכלי לעשות דברים לטווח ארוך יותר כשאת פועלת מתוך יישוב הדעת.