אז יצאתי עם בחור שכול הקשר הרגשתי שהוא לא ברמה שלי (שכלית, בגרות, דתית, ערכית), אבל הוא היה טוב אליי ואהבנו אחד את השני מאוד.
בסוף זה נגמר בגלל חוסר הערכה שלי אליו.
עברה כמעט שנה, ואני עדיין חושבת על האופציה להיות איתו.
אחרי כול הדייטים הכושלים במהלך השנה האחרונה והתסכולים, אולי באמת עדיף לי איתו ?
לפחות הוא אמיתי, רציני, דואג לי, ויש מצב שהשאר ישתפר ויום אחד ארגיש שהוא שווה לי או יותר.
הפערים נובעים מסביבת חיים שונה, מצב סוציואקונומי, הורים, תרבות, גיל (הוא צעיר ממני).
קצת אבודה עם עצמי.
לא ברמה של האם לחזור אליו, כי מרגישה שזה אבוד, אבל מנסה להבין למה זה עדיין כול כך קשה לי כשאני נזכרת בו, במה שהיה לנו ?
למה אני לא מצליחה לגמרי להיות שלימה ולעבור הלאה ?
למה אני מפחדת שעשיתי טעות ?
איך לצאת מזה ?
בסוף זה נגמר בגלל חוסר הערכה שלי אליו.
עברה כמעט שנה, ואני עדיין חושבת על האופציה להיות איתו.
אחרי כול הדייטים הכושלים במהלך השנה האחרונה והתסכולים, אולי באמת עדיף לי איתו ?
לפחות הוא אמיתי, רציני, דואג לי, ויש מצב שהשאר ישתפר ויום אחד ארגיש שהוא שווה לי או יותר.
הפערים נובעים מסביבת חיים שונה, מצב סוציואקונומי, הורים, תרבות, גיל (הוא צעיר ממני).
קצת אבודה עם עצמי.
לא ברמה של האם לחזור אליו, כי מרגישה שזה אבוד, אבל מנסה להבין למה זה עדיין כול כך קשה לי כשאני נזכרת בו, במה שהיה לנו ?
למה אני לא מצליחה לגמרי להיות שלימה ולעבור הלאה ?
למה אני מפחדת שעשיתי טעות ?
איך לצאת מזה ?
