לנשים בלבדאנונימית בהו"ל

היי כולן
הייתי צריכה מלא אומץ כדי לפתוח שרשור כזה... 

אני נשואה שלוש שנים באושר ברוך ה, שנה אחרי לידה
ידענו עליות ומורדות אבל בסך הכללי טוב ברוך ה אף פעם לא היה מצב כאוטי או משהו... 

אבל כרגע אני נמצאת במצב שאני לא מספיק נמשכת אליו ואוהבת מספיק- למרות שהוא בעל באמת מושלם- אוהב, מפנק, בעל רגש, עמוק עוזר כמה שיכול. בקיצור לא יכולה להתלונן עליו. 

מרגישה תקיעות מסוימת בשני מישורים:

1. אני לא מרגישה שהוא מספיק הגבר בבית. אני יודעת שיכול להיות שזאת אשמתי... אני אחראית על כל עניין הכספים בבי, מסדרת את כל העניינים, בהתלבטות ברכישת דירה אני עשיתי את כל הטלפונים. בקיצור לא מרגישה שיש לי מספיק פרטנר שאני יכולה להשען עליו ולסמוך עליו. ואני צריכה את זה. למרות שיכול להיות שבאמת כלפי חוץ אני נראית חזקה ושולטת אבל בתוך תוכי בא לי שמישהו אחר יהיה אחראי ויסדר את העניינים ויוביל.

2. לא מרגישה מסופקת מהזמן שאני איתו. אין לי חשק. מרגישה שכל המצב הזה הוא למענו, שלשם כך התכנסנו, כדי שהוא יהנה.

לכן באמת אנחנו ביחד ממש לעיתים רחוקות- פעם בשבוע שבועיים (אנחנו מותרים כבר שנה ברצף)

המצב הזה הוא מאז הלידה - לפני הלידה , בשנתיים הראשונות אולי בגלל שהכל היה חדש לי ולו. ממש הייתי בעניין והיה לי חשק והרגשנו אוהבים על גג העולם...אבל מאז הלידה מרגישה חשק במינוס. מה שכן שבחיים עוד לא חוויתי שיא- בהתחלה הוא ניסה לעזור לי- אבל אני לא רציתי, הגעיל אותי שהוא מתעסק בזה... שוב, זה היה בשנה הראשונה לנישואין ולהכל הייתי צריכה להתרגל והיה לי כיף גם בלי זהץ

עכשיו זה ממש חסר לי. כל פעם כשהוא מגיע לשיא זה מעצבן אותי- למה אני לא, אולי אף פעם לא ארגיש את זה. הוא מנסה(אני מנסה למצוא דרך נורמלית להגיד את זה...) ומנסה לגרות את המקום... אבל לי זה בעיקר מציק. אמרתי לו שיש בטוח עוד דרך להגיע לזה בלי המישוש האובססיבי הזה שבסופו של דבר לא נעים לי!

 מעצבן אותי שלא אכפת לו מספיק, שהוא לא מנסה דרכים חדשות לגרום לי את זה. הוא כאילו תולה את זה בי- שלי אין סבלנות.

איך מצליחים להגיע לשיא? איך יותר נהנים? אנא עצות- אשמח גם אולי לתשובות בפרטי אם אין מקומן בפורום פומבי.

תודה רבה רבה! אין עליכן
סליחה על האורך

לגבי 2רסיס אמונה
את צריכה קודם להכיר את עצמך ואחכ לתת לו.. אם לא תדעי לכוון אותו, ואם את לא יודעת מה עושה לך טוב, הוא לא יוכל על סמך ניחושים ודברים תאורטיים שלמד לעזור לך..
לא זוכרת מי פה שולחת קובץ על הנושא הזה.אולי מישהי תדע לתייג (הוזכרה בהקשר לפאדיחות עם החמות והקישורים..)
תודה! אשמח לקבל את הקובץ הזהאנונימית בהו"ל


קרן הפוך נתנה אותו. כבר הרבה זמן שנעלמה לחלוטיןחלונות
קודם כל רואים שאת אוהבת את בעלך.שירלי1234

את מעריכה אותו ולא שמה עליו את התלונה-כל הכבוד לך, למרות שאיני חושבת שאת האשמה

אני כן חושבת שכדאי לדבר על זה,

אני לא מתכוונת לרדת עליו ולהגיד לו "אתה לא גבר" כי זה יאבד את האפקט.

מה כן,

תנסי לתת לו להחליט לבד , אל תתערבי לו , למשל תשלחי אותו לסופר ואל תעני לו שיחליט לבד,

תגידו לו אתה מחליט!

יכול להיות שאת דומיננטית יותר ולכן הוא מפנה לך תמקום(לא בהכרח שמפריע לו לפנות לך)

 

לגבי 2,

אני בטוחה שאפשר לסדר את זה,

 

אין לי משהו לייעץ לך

 

 

אני לא הפותחת - אמאלהלההה תכנסיאנונימית בהו"ל

אני בשוק ! בשוק ! בשוק !
סעיף 1 זה בוללללללללללללל אני . לא ידעתי איך לנסח את זה טוב ואת פשוט כתבת מושלם 
בגלל סעיף 1 אני מרגישה חוסר חשק *אליו* , בכללי יש לי חשק עכשיו שלא ממומש הרבה זמן כבר כי אני לא מרגישה שנמשכת אליו ..אוף , אין לי פתרון , הלוואי שהיה . 
הלוואייי ! 

וואי העלית לי דמעותאנונימית בהו"ל

גם אני מרגישה שזה משפיע אחד על השני

אני גם חושבת שזה נובע מהסגנון בתים שלנו- אני באתי מבית לא הכי שלם, בו כל הילדים היו "הוריים" מגיל 4 בערך...

והוא מגיע מבית חם ועוטף ולא ידע על העולם כלום. אז מטבע הדברים שנכנסתי למשבצת החזקה והשולטת. אבל כל השנים האלה בילדות ובנערות כבר חיכיתי למישהו שיבוא וייקח את המושכות ממני ויעזור לי להרפות.

אבל לא, בדיוק ההפך, אני המרגיעה במצבי לחץ- אחרי הלידה הוא פשוט התפרק כמו ילד קטן ואני עם כל הבלגן והעייפות והתינוק הצרחן הייתי צריכה להיות המרגיעה והרגועה ו"ההורית"

ולא בא לי! בא לי להתפנק, בא לי שמישהו ייקח אחריות בשבילי

אמאלה די בא לי שתהיי חברה שלי !אנונימית בהו"ל

אני פשוט בשוק שכתבת את הפוסט הזה...
אני ממש מבינה אותך , כאילו בא לך שהוא גם יטפל בעניינים הטכניים , שהוא יהיה הג'נטלמן כמו בסרטים , שהוא יבנה לך פתאום ספרייה בבית או דברים כאלה, 
אני מבינה את הרצון הזה 
 

בנןגע לסעיף הראשון:ציפיה.
איך את מגדירה "מישהו להשען עליו"?
כי זו יכולה להיות משהו שממש משתנה מאחת לשניה.
אני, למשל, מחזיקה ראש לגבי הכספים בבית, אבל אני יודעת שאם אני עייפה, רוצה פינוק, צריכה חיבוק, הוא שם, הוא ייתן לי ואני לגמרי יכולה להשען עליו

לכן אנמ מציעה לנסות לברר קודם מה זה אומר *בשבילך* להשען עליו. מה את מחפשת, מה את מבקשת ממנו.
אחרי הבירור מול עצמך, פשוט תפתחי מולו. תגידי לו שאת מבקשת שיתן לך יות את הדברים שאת צריכה.
ולספר את זה באופן שלא מגדיר בעיה, ולא משהו שהוא לא בסדר בו, אלא צורך שלך שאת מבקשת מענה.


לגבי סעיף 2: יכול להיות מאוד שזה מושפע מ1.
ומעבר לזה, כדי לדעת מה יעשה לנו נעים, אנחנו צריכות להכיר את עצמנו. הרבה פעמים זה משהו שחסר בציבור הדתי, כי לחשוב על מה שעושה לנו נעים בהקשרים האלה זה טאבו, בטח לפני החתונה, אבל הרבה פעמעם גם אחריה.
האם אנחנו מסוגלות לשחרר לעצמנו את זה?
אני ממש מציעה לקבוע שתיים-שלוש פגישות עם נשים דתיות שנותנות ייעוץ בתחום. זה יכול מאוד לעזור.
להשען- חזק, שלם עם עצמואנונימית בהו"ל

מכין טיול שלם לבד . כאלה *אני לא הפותחת

אני דווקא רוצהאנונימית בהו"ל

שיקח אחריות, יגלה יוזמה שיהיה חזק

מה שכתבתי זה מה שאני רוצה שהוא יעשה חח אנונימית בהו"ל

כתבנו בעיקרון אותו דבר. 
 

זו שאלה שהתשובה אליה היא מאוד אישית ציפיה.
תנסי לפרק (לעצמך), מה זה אומר שיהיה חזק?ציפיה.
חזק פיזית? חזק נפשית? איך זה מתבטא? תנסי לפרט לעצמך בדוגמאות.
לגבי הסעיף הראשוןבאר מרים
ממש ממליצה להשיג את הספר "לדעת להיכנע".

אפשרות אחרת, זה את הספר על זוגיות של דקלה יוספסברג ("לדעת שיש כאן עוד מישהו") או את הקורס האינטרנטי שלה על זוגיות..
מצטרפת בחום להמלצה על לדעת להיכנע!!!פשיטא
יש לי אותו (אני לא הפותחת,אני השניהIאנונימית בהו"ל


נו... ועזר לך?אנונימית בהו"ל

אשכרה זהות כפולה יש פה

ממ, האמת שהתחלתי לקרוא רק ולא המשכתי,צריכה להמשיךאנונימית בהו"ל


יקרה, מבינה אותך ביותר. אשמח לייעץ גם בפרטי אם תרציאפי18
לגבי סעיף מס' 1:
את מתארת בעיה בזוגיות המודרנית, ואת ממש לא היחידה!
היום בעולם המודרני, בו מעמד האישה התחזק לאין ערוך,
אנחנו כנשים מובילות וחזקות כמעט בכל התחומים.
כנשות קריירה, ברפואה, בצבא, בהגות תורנית, וכמובן בתחומי החינוך והתקשורת ועוד.
הנשים היום בגדול, כבר ממש ממש לא הנשים הקטנות והכנועות של הדורות הקודמים, מן עקרות בית חסרות השפעה,
עולם שבו רק לגברים היה say בכל התחומים.
לשיפור במעמדנו כנשים יש המון המון יתרונות וזה מצוין ומעולה.

אך בינינו כאשה אל רעותה, שמתי לב שאולי החיסרון היחיד הוא ברמת המיקרו- לפעמים בתוך הבית שלנו פנימה,
אנחנו עדיין בתפקיד האשה החזקה והדומיננטית כמו בעבודה / צבא / וכ'ו
וקצת שכחנו (חלקנו) מהאנרגיות הנשיות המעודנות של פעם...
הגברים של ימינו גם מושפעים מכל המהלכים האלה בחברה, במקום העבודה וגם בביתם הפרטי...
יש כאלה מביניהם שרואים זאת כאיום על המעמד הגברי הישן ומגיבים באלימות על כל גווניה,
ויש כאלה טובים ורגישים, שפשוט מפנים לנו הנשים החזקות בבית את הבמה.
ואז נוצר מצב שאומנם אותה אישה היא חזקה ודומיננטית ומנהלת את ענייני הבית מקטן עד גדול,
ואילו הגבר עדין, רך ולא בדיוק ה"אחלה גבר" שבמעמקי ליבנו היינו רוצות שיהיה ויוביל...

דבר זה בהחלט מתקשר לסעיף 2;
שכן יש את העניין של "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך"
מעצבן או לא; זה המצב מאז אדם וחווה,
ועמוק בDNA שלנו אנחנו משתוקקות לגבר חזק שיוביל...
בכל תחומי החיים וכן גם בחיי האישות...

****

נעבור לרמה המעשית:
מציעה מאד להכיר את עצמך ואת גופך, ולדעת מה בדיוק מענג אותך, ובאלו נקודות.
רק לאחר שתוכלי לגעת ולחוות שיא מרגש בעצמך,
תוכלי להדריך אותו מה ואיך...
ואין מה להתבייש כאן - שכן בתור בעל הוא אמור לשמח אותך..
ואם אתם מצליחים לשמוח יחד זו מצווה של ממש, מדאורייתא ומדברי חז"ל.

כמו"כ הרעיון בחיי אישות טובים הוא להיות כנים אחד עם השניה, לשתף במאוויי הלב הכמוסים ולהתמסר טוטאלית אחד לשניה בעת עשיית המצווה... עם כל הלב, הראש, הגוף והנשמה ..

וכן צרי אווירה! נרות (יש גם נרות מלאכותיים על סוללות, למקפידות בחומרה של נר רגיל), בישום החדר ועיצובו בצורה רומנטית..
מסאז' הדדי עם שמנים ארומטיים גם מאד עוזר לחימום האוירה,
ומקל להגיע לשיא (ואל תבהלי מזה שעוד קשה לך, גברים בד"כ מגיעים לשיא בקלות, אבל אצלנו כנשים זה יותר מורכב, אך אל ייאוש!)

ממליצה לקרוא את הספר "לדעת לאהוב" מאת הרב אברהם שמואל, לדעתי חובה לכל זוג נשוי.

https://www.siman-kria.co.il/product/%D7%9C%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%9C%D7%90%D7%94%D7%95%D7%91--%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C


וכן דפים וקבוצות בפייסבוק של נשים מעולות, דתיות וחרדיות, מדריכות למיניות בריאה בראי היהדות, שנותנות המון רעיונות והשראה וגם ייעוץ נקודתי בפרטי.
(מאור קפלן, אורית לייזרסון, אפרת אליעזר טולדנו ועוד...)

מוסיפה עוד קישורים רלוונטיים...

https://www.ve-ahavtem.com/avrahamshmue

א – מצוות עונה – פניני הלכה


"ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

בהצלחה רבה אהובה!!
💖💖💖

אני לא הפותחת , אבל לא כתבת מה לעשות עם סעיף 1?אנונימית בהו"ל


תודה רבה על התגובה המפורטת!אנונימית בהו"ל

תודה על כל הקישורים... איזה כיף!!

בנוגע ל2שם שם
כתבת שאתם מוצרים כבר שנה. האם את מניקה? הנקה יכולה להביא לחוסר חשק. האם את עם גלולות שמתאימות להנקה? כי זה גם עלול להוריד חשק. אני עכשיו עם התקן לא הורמונלי וזה פשוט הבדל של שמים לארץ מבחינתי (ואני גם כבר לא מניקה). שווה לבדוק.
בנוסף, כתבו לך יפה ואני רוצה להוסיף שאולי כדאי פחות לרדוף אחרי איזה שיא ספיצפי אלא פשוט לכוון ללחזור להנות.
אני מניקה ממש בקטנה ולא לוקחת מניעהאנונימית בהו"ל

באמת בזמן שהפסקתי את הגלולות הרגשתי קצת עלייה בחשק אבל זה התמוסס ונעלם...

אגב, לגבי סעיף 2 אני יכולה לעזור, אבל אם את ניק מוכר .....אנונימית בהו"ל


לגבי סעיף 2- בעיות במישור המיני בד"כ משפיעות על מישורים אחרימיקי מאוס
והפוך.

את באמת לא יכולה לכעוס עליו. הוא לא אמור "לנסות דברים חדשים" עד שתהני. בייחוד אם בעבר ניסית להניא אותו ממה שהוא כן יודע. זה סתם חבל ומתסכל. מאיפה לו לדעת מה ישמח אותך ומה את תתעצבני עליו שוב?
זה עבודה זוגית של שניכם. קחי את היד שלו ותכוויני אותו בדיוק. ואם את לא יודעת תמשיכו לחפש ולנסות אבל את חייבת להיות זו שמובילה, לפחות ברמה של להגיד לו מראש מה היית רוצה שינסה.
ואם את לא מרגישה שיש לך מספיק ידע- ללמוד!!
יש היום ב"ה כמה וכמה קורסים אינטרנטיים לנשים דתיות וזה מדהים. בעיני זה אחד היסודות הכי חשובים של הזוגיות, אין ספק ששווה לשלם את הסכומים שנדרשים אפילו אם זה רק יקדם אתכם בקצת ולא יפתור את כל הבעיות כאן ועכשיו.

אולי זה קצת קשור ל1, היית רוצה שהוא יוביל.. אבל בהקשר הזה אין לו את היכולת, זו דרישה חסרת בסיס. גם אם הוא היה אישה היה קשה לו פשוט בגלל שהוא לא *את* אז כגבר..בכלל.

בעז"ה אחרי שתגלו כמה נוסחאות מנצחות ותדעו מה ואיך ומתי הוא גם יוכל לקחת את המושכות

לגבי 1- דיברתם על זה? הוא יודע שזו הציפיה ממנו?
תבררי עם עצמך אם באמת *זה * מה שחשוב לך כדי שתישעני עליו. ואם כן אז דברו ותעבירי אליו אחריות שהוא מוכן לקחת, לאט לאט .
הכי חשוב זה שמה שעובר אליו- את מסלקת ידיים לחלוטין! יקרה מתי שיקרה ואיך שיקרה.. הוא יתרגל.
תודה על ההשקעהאנונימית בהו"ל

אני תמיד מתרגשת מחדש שבנות מקדישות מזמנן כדי לענות..

יודעת שבאמת קודם אני צריכה להכיר את עצמי... אבל מה לעשות שבחברה הדתית לא מספיק מודעים לכך? 

יש לך/לכן המלצה על איזה ספר טוב שמסביר את זה טוב? רוצה לנסות אולי לקרוא לפני שמשלמת הרבה על קורסים

תתחילי לגלוש אצל ליאורה בוקסנבוים ואפרת צורמיקי מאוס
יש גם את מירב לביא ובטח עוד.
לכולן יש קצת תכנים חינמיים בשביל להכיר ולהיחשף.

וגם- ניסוי ותעיה.(לא במקום לדעתי... בנוסף)

אז מה את מצפה ממנו? אתה חושבת שאותו מישהו לימד מעבר למה שהוא ניסה? ;)
הי יכולה ממש להזדהותפלא הבריאה
1. בעלי גם גדל בבית מוגן ועטוף. מעולם לא קנה לעצמו כלום וקיבל כל מה שהיה צריך. ואני ממש להיפך. למדתי להיאבק בחיים מגיל ממש קטן. ולקחת אחריות לעצמי.
בשנה הראשונה שלנו גם פרנסתי והוא למד בקיצור הכל עליי. היה לי ממש קשה עם זה ממש כבד גופנית ונפשית.
עד שפגשתי מישהי שפשוט לי עשתה סיווץ' בראש...
הבנתי שזה פשוט לא בריא לי לחיות ככה. עשינו בנינו שיחה רצינית. והסברתי לו שככה זה לא יכול להימשך. תפקידו כגבר בבית וגם לזה התחייב הכתובה לזון ולפרנס. אין לי בעיה לעבוד להרוויח יותר ממנו אפילו. אבל האחריות הכלכלית עליו.
מאז אני לקחתי צעד אחורה. לא מתערבת בכלום, לא בחשבונות בנק, לא בהשקעות, לא בתשלומי ארנונה חשמל, מים לא בכיוונים פרנסה שיכול לקחת. כלוום. אני עובדת שיכולה. ולא כשאני רוצה להיות עם התינוק בבית. כל השאר עליו. (מבחינת פרנסה. כי כל ענייני הבית, קניות, ילדים וכו' עלי)
וואו איזה פלא בן הזקונים שאף אחד לא סמך עליו אף פעם התחיל לקחת אחריות. בהתחלה היה לו מאוד קשה. הוא טען שהוא לא יודע לעשות כלום. אבל ברגע שהשטח היה פנוי לו לגמרי אני לגמרי לא מתערבת הוא הבין שאין ברירה. לאט לאט התחיל לעבור על החשבונות, לשלם, להתעניין בהשקעות ואף להשקיע, רכשנו דירה בעזרת יועצים (אבני דרך), הוא עבד בעבודה פיזית קשה רק כדי להכניס משכורת שלמה הביתה. כל זה בנוסף להיותו אברך. היום הוא גם סיים לימודים של מקצוע נחשב ומכניס בעזרת ה'.
אבל לאורך כל הדרך הוא היה לבד במערכה הזו. להתמודד עם בוסים קשוחים, עם הייאוש וחוסר האונים של עצמו, עם משרדי ממשלה ועיריה שלא עונים וכו'.
עם כל בעיה הייתי שם להקשיב לאסוף את השברים ולעודד. אבל בחיים לא לקחתי על עצמי את האחריות במקומו.
ועם כל גל שעבר ראיתי איך תחושת הבטחון שלו מתעצמת. איך הוא מרגיש יותר גברי. איך הוא גאה בעצמו. ואיך אני גאה בו.
וכן לא הכל מושלם. יש עוד הרבה נושאים שהייתי רוצה שיוביל שיקח אחריות, שיזום. ומצד שני מי כמוני הפרפקציוניסטית כל כך מתקשה לשחרר ולסמוך באמת. אז זה עבודה זוגית של שנים ועוד שנים ארוכות לפנינו. אבל זו עבודה זוגית. לא שלו. את צריכה ללמוד לשחרר, והוא לקחת ולזום, אחר כך יבוא גם להוביל.
דבר נוסף זה נושא הבין אישי. תשאלי את עצמך האם את יודעת להרגיש נזקקת? להגיד במילים אני חלשה עכשיו. אני זקוקה למציאות, אני זקוקה למילים, לחיבוק למעשים שישמחו אותי. את יודעת לקחת בשתי ידיים שהוא נותן? או שמציגה פנים חזקות מולו של "אני יסתדר לבד". בשביל שגבר ירגיש שצריכים אותו ייעשה מעשה, הוא צריך שאשתו תראה נזקקות.
ככל שאת תניחי לעצמך להיות במקום הנזקק והוא יתן חיבוק ואת תצטרכי אותו באמת. את תגידי אני צריכה אותך והוא ילמד להיות שם בשבילך. גם אם זה לא שלם...
תשוקה הרבה פעמים באה מהמקום של צורך בחיבור, בין נואש ובין בשמחה. יש רצון להיות חסר ולהצטרך שמישהו ישלים אותי.
אם אני לא אראה לא לעצמי ולא לבעלי שאני צריכה אני זקוקה התשוקה לקשר לחיבור תעלם...
ונזקקות ומילוי יכולים לבוא בכל כך הרבה אופנים.
אז נכון בעלי לא בובו בנאי, וגם לא מסמר החברה ולא יוזם לי ימי הולדת מפוצצים. ואפילו לפעמים בוכה שאני צריכה אותו חזק.
אבל הוא שם בסוף היום שקשה לי עם חיבוק, הוא שם במסאז' שכואבות לי הרגליים, הוא איתי בלידה ואל אף שלא עושה כלום רק העיניים שלו משדרות לי אהבה.
ובגלל זה אני נמשכת אליו ומשתוקקת...
וכל השאר הוא בלמידה. וכמה שאני יותר מדוייקת בצרכים שלי ומראה לו את זה אז הוא תלמיד טוב יותר. והתשוקה נבנת.

2. עוד בנושא תשוקה. יש אישה שקוראים לה אורית לייזרסון. יש לה קורס שלם בנושא תשוקה. קורס רק לנשים. שם לומדים כמה תשוקה היא משהו אישי. שלפעמים ממש לא לגמרי תלוי במושא התשוקה. כמה חוסר בתשוקה הם חסימות נפשיות של כל אישה פנימה.וגם היא מלמדת כמה זה קדוש ונכון תשוקה. וסיפוק נשי כחלק מהקשר.
מאוד הגיוני שאם ההרגשה שלך שכל מפגש של יחסי אישות זה רק בשבילו, אז לא תרצי בזה בכלל.
עניין הסיפוק הנשי הוא חובה והוא זה שעושה טעם וחיות לכל הקשר.
אם את מסוגלת לבד להזמין את בעלך למסע שבו שתיכם תלמדו את הגוף שלך. מה הם הנקודות שמסבות לך עונג, איזה אווירה את צריכה בשביל זה, איזה מגע, כמה זמן, וכו'. וזה חייב להלוות בהרבה סבלנות של שתיכם כי זה עניין של ניסוי וטעיה. וכמובן כמה שיותר להוציא מהראש את העניין של מגעיל/מלוכלך וכו'. הוא בעלך הוא רוצה להיות שם בשבילך בכל מקום ומצב...
אם לא אפשר ללכת ליועצים מיניים (עדיף דתיים) שיוכלו לכוון אותכם בגדרי ההלכה.
אבל בבקשה אישה יקרה על תזניחי את עצמך בקשר. זה כל כך חשוב. אם לא תהי שם ותשקעי בעצמך הקשר יכול להיפגע...
מאחלת לך הרבה סבלנות, אהבה להבנה. בסוף תראו אור גדול ותזכו לזוגיות טובה חזקה ושמחה יותר לאורך שנים.
וואוו תודהאנונימית בהו"ל

הזכרת גם את הקטע של הבוסים הקשוחים...

הוא סטודנט כרגע למקצוע טוב  בע"ה ועובד גם בינתיים... התחיל עבודה חדשה עכשיו. 

עד עכשיו עבד ממש בעבודות קלות עם בוסים ממש מתחשבים...

עכשיו זה הפעם הראשונה שהוא נתקל במצבי לחץ, צעקות של בוסים. כל יום הוא חוזר מתלונן, עצבני, כועס על כל העולם ועל הבוסים. כמובן שאני רק משדרת הזדהות והכלה והכל. ואול באמת הלחץ והיחס שם מוגזמים.

אבל פעם אחת בא לי להגיד לו: היי, ככה זה עבודה, הבוסים אף פעם לא עושים מה שבא לנו ובחודש הראשון אף פעם לא מתלוננים לבוסים אלא עושים הכל בשקט עד שמבססים מעמד ואז אפשר לדרוש... מורידים ראש בהתחלה.

ומי כמוני יודעת כמה הוא לא יודע להתמודד עם מצבי לחץ...

למרות שבאמת קשה לו... עבודה ולימודים בו זמנית

 

 

זה בדיוק הענייןפלא הבריאה
אנחנו "יודעות טוב יותר". אבל הוא ילמד על בשרו. אין שום צורך שנהיה אמא שלו. פשוט צריך לשחרר.
בדיוק בעלי חזר ממשהו גדול שהגיש פעם ראשונה, והתבאס על כל מיני דברים שלא ידע שצריך לעשות.
היו לי מליון דברים להגיד לו לעשות... אבל הדבר היחיד שאמרתי לו. זה אתה מדהים. אתה הכי גבר בעיני לא בגלל שאתה ישר מוצלח. אלא כי אתה מנסה. והדרך שהלכתה בה מאז שהתחתנו היא כל כך ארוכה מאיפה שהיית אז ומה אתה היום.
היית צריכה לראות אותו העיניים שלו זהרו והגב הזדקף.
ואז פתאום משום מקום כל כך נמשכתי אליו...
כאילו עשיתי לו סוג של "לוחמה פסיכולוגית" אבל בעצם זה עבד עלי!! אני נתתי לעצמי להסתכל עליו מלמטה למעלה. במבט מעריץ ומעריך. בחרתי לא לראות באותו רגע את הפגמים הקטנים. וזה קרה...
אשתדל לענות יקרהרויטל.

בקשר ל 1 תראי כמעט בכל בית יש אחד שאצלו הכסף והוא מנהל כמעט הכל,

לפעמים זה אצל האיש ולפעמים זה אצל האישה,ולכן אם את לקחת אחריות זה

רק בגלל הטבע והמטליות שלו שהוא לא כל כך מסתדר,וכאמור זה אצל המון זוגות

שזה כך,אז אל תרגישי חיסרון או צער,רק את יכולה לאט לאט לתת לו את השליטה

על ההוצאות ועל האחריות,(כמובן אם זה בסדר מצידך)עכשיו בקשר ל 2 קראתי כאן

שממליצים את אפרת צור או ליאורה בוקסנבוים תנסי אולי יעזרו לך,בכל אופן אישה יקרה

את תמשכי כן לכבד וכן לתת מילה טובה את תרווחי בגדול בדוק.

תודה על התגובה!אנונימית בהו"ל


לגבי הגבר בביתשעריו בתודה

מנסה להציג את לך את המובן הגברי באור אחר

נגיד עכשיו יש מקק בבית מי הורג אותו?

משהו שהתקלקל וצריך לתקן שלא מצריך בעל מקצוע

מרים דברים כבדים שאת לא יכולה להרים?

מי עושה את הקניות בסופר ומרים הביתה?

אני רואה את הצד הגברי במובן הזה .

אני חושבת שזה נורמלי שהאישה מתעסקת בסידור הבית והתשלומים יותר מהגבר כי האישה חיה ונושמת את הבית יותר.

יכול להיות מאוד שאני טועה

או שפשוט השקפה שלי לצד הזה

מקווה שעזרתי עצוב

 

 

 

 

 

תאמת צודקת הוא עושה את רוב הדברים...אנונימית בהו"ל

חוץ מלתקן דברים הוא לא הכי הנדי מן אבל מנסה לפעמים יוצא טוב לפעמים לאקורץ

תודה על הפורפורציה

בקצרהתיתי2אחרונה
כי אני לא אוהבת לכתוב בנושא בפומבי.

כדי להצליח
צריך לשחרר את המאמץ להצליח...
עם ראש הישגי, מכוון מטרה, דרוך, טרוד
לא "מצליחים"...
כדי שאישה תגיע למחוז חפצה,
היא צריכה לשחרר, להרפות, להרגע
להיות קשובה לעצמה ולגוף שלה
לתת לבן הזוג שלה להוביל אותה
לא לתת למחשבות ביקורתיות, שיפוטיות או חיצוניות (שמתבוננות מהצד על מה שקורה) לעבור בראש ולהרוס את הרגע
להתנסות
לשחק
לחוות את הרגע
לכבות את המחשבות
להנות
להנות ממה שמהנה ומשם לחפש עוד.


וזה עונה לשתי השאלות שלך בדרך זו או אחרת...

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדשאחרונה

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעםאחרונה

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה