עבר עריכה על ידי ציפי כהן בתאריך כ"ג בטבת תשפ"א 11:41
סגר זו חוויה לא קלה.בעיניי, ההסתגרות בבית דומה להסתגרות בבית הפנימי, הנפש, עם המגוון שמזומן לה בפנים.
יש אנשים ששמחים להיסגר קצת בבית, להנות מהשקט ומבני משפחה, לשמוח במה שיש, למצוא דרכים ליצור בתוך המיצר הסגור או לחפש הזדמנויות חדשות.
יש שמתבאסים אבל בסך הכל חווים עליות וירידות של שמחה ועצב, או תחושות משתנות בהקשר לסגר, עם כל הטלטלות והבלבול שזה מציף, וזה יהיה בסדר לבסוף.
ויש שכואב להם מאוד, שחווים היסגרות ומיצר, שהנפש כלואה או עולה על גדותיה, זקוקים למרחב, אויר, יציאה, מפגש עם אנשים או שיחה אחרת, והכניסה לסגר עלולה להכניס אותם למיצר נוסף: הבית עלול לסגור אותם עוד יותר בתוך לופ של רגשות קשים, הצפה וכאבי לב בלתי נסבלים.
אני כל כך מקווה שכל מי שחווה מיצר יש לו למי לפנות ובמי להיעזר, ודרכים לצאת מהלופ הרגשי.
ובכל זאת, שואלת אתכן.ם פה- כמובן מותר לכתוב מה שרוצים, או תחת אנונימי:
איך אתן.ם?
איפה אתן.ם ממוקמות.ים?
והאם יש לכן.ם בהרגשה כלים או דברים אחרים שיכולים לסייע גם למי שיקרא אתכם בזמן הסגר או בעתיד?
תנו רעיונות, תמיד טוב ללמוד מאחרים. במיוחד בזמנים קשים.
שולחת חיבוקים גדולים לכל אחד ואחת,בתקוה לימים פתוחים, מלאי חיבוקים פיזיים עם אנשים אהובים ואוהבים, ותחושת בטחון ביציאה אל העולם.
❤
ומזמינה לשיח על רגשות,תחושות, הצעות או כל דבר אחר- בהקשר של אובדן הריון או בכלל.
