כתבת הרבה מאוד דברים, שבהחלט יוצרים אצלך מצב של בלבול גדול.
ננסה להפריד בין הדברים כדי שיהיה יותר קל:
1. הפחד להתחתן.
מה עושים בעצם עם הפחד מההחלטה להתחתן?
קודם כל מבינים שההחלטה הזו בהחלט מפחידה.
זו החלטה של חיים שלמים.
ובנוסף, אם נקשרים ואוהבים מישהו - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע
כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?
גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב
וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.
זה באמת מאוד מאוד מפחיד.
עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.
עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה
עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול
אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.
את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?
או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי
משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?
זו בחירה רק שלך.
אחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.
ואז-
כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת
הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.
להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.
דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה-
קודם כל - את כבר ודאי יודעת, אבל בכל זאת חשוב שוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.
הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה
זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!
אם תבחרי להיות שם,
אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,
ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח !
*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח ,
*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה!*
וכמה שזה חשוב לומר זאת,
כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט
מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע
בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,
ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!
וזה פשוט לא נכון!
מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!
להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך,*
להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,
ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה
ה20 ,אלא כל יום מחדש!
ההבחירה הזו,
האמירה הברורה הזו,
תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,
להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,
להשקיע ולתת,
להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך
וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.
בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*
וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.
וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש"
ומרגש,
אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.
באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא
בקלות וללא כל מאמץ.
אמנם, אחרי שמתחתנים,
אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.
אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש
אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו
וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא
נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע
שלא תהיה לו אנרגיה.
אז במודע להעניק
במודע לחשוב על השני
במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו
במודע הכל.
ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם
בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.
2. הכאב והצער שחווית בתור ילדה לנוכח גירושי הורייך והפחד להתגרש בעצמך יום אחד:
חשוב לזהות ולהבין את עצמך גם במקום הזה.
יש בתוכך חוויות צרובות מאותם הגירושים.
גם מכל מה שהיה לפני,
גם מהקשר בין אבא לאמא כל תקופת הילדות שלך
וכמובן כל מה שקרה תוך כדי הגירושין ואחרי הגירושין
ואיך את חווית את זה עם עצמך
ואיך את חווית את האחים שלך בתוך זה
ואיך את חווית את אמא בתוך זה
ואת אבא
ואת מה שביניהם.
וכל אחד מהם לחוד וכולם יחד גורמים להרבה מאוד משקעים ופחדים: ומה יהיה אם גם אנחנו נתגרש?
ועצם הפחד הזה יכול לשתק.
יכול לכשעצמו לגרום לך לפחד מהצעד הזה - הצעד לחתונה אמיתית ולא "רק" קשר חברי כולל מגורים וכו'.
ועצם הפחד הזה יכול להסביר את החרדות והחששות שאת חווה כרגע.
את פשוט לא רוצה ולא מוכנה לחוות את הכאב הזה שוב.
את לא רוצה להתגרש.
את לא רוצה להיפגע.
את לא רוצה לאבד.
את לא רוצה שיהיה רע.
את רוצה שיהיה טוב!
וטוב שלם!
וטוב אמיתי!
וטוב לתמיד!
וזה הכי הכי טבעי ומובן בעולם יקרה!
ב"ה בהמשך לסעיף 1 שכתבתי - אפשר בהחלט להבין את עצמנו, לעבוד על הזוגיות וגם בפן האישי, וב"ה לא להגיע למקומות הללו כי מההתחלה נעבוד על זה!
ומההתחלה נבחר אחד בשניה ***כל יום מחדש ממש***
ומהההתחלה נחליט לאהוב! לנצח1
ונשקיע באהבה הזו! נשקיע זמן, פניות, מקום, אנרגיה, מחשבה, כסף, מאמץ וכו'! כל יום!
ואם ניתקל בקשיים - נבין שזה חלק בלתי נפרד מהחיים בכלל ומהזוגיות בפרט!
ונבין שישר נטפל בהם.
לא נטאנט אותם
לא נתעלם
לא נצבור בבטן
אלא נתקשר.
נדבר.
נעבוד.
נשפר.
נגדל עוד.
נצמח עוד.
אם לא נצליח לבד -ננסה שוב. ושוב. ואם גם לא - נעזר באנשי מקצוע.
ואנחנו *בעצמנו* נגרום לזה לעבוד.
3. פחדים מהשינוי, מהלא מוכר והכל בבת אחת:
יקרה, כל שינוי כלשהו,
אצל כל אדם כלשהו,
הוא קשה.
המוח שלנו והתת מודע שלנו אוהב את המוכר. את הידוע.
וכל שינוי, גם אם הוא שינוי לטובה, נחווה אצלנו בתת מודע כאיום. משהו משתנה כאן. לא ידוע, לא מוכר, לא לא לא! תנו לי את המוכר והידוע שלי!
וכאן יש הרבה מעברים בבת אחת
גם מעבר מרווקות לנישואין
ואת מתארת גם מעבר לאימהות והורות
מעבר לעצמאות כלכלית ובית משלכם ואחריות משלכם
מעבר למחויבות שלמה
מעבר מחיים חילוניים לחיים דתיים
מעבר לשמור את טהרת המשפחה
ועוד הרבה מאוד מעברים.
אז נסי לאט לאט גם פה, להפריד. לא הכל בבת אחת. זה מציף ומעמיס על המוח ויוצר בלאגן בראש ובלב.
קודם כל החתונה.
רק אחר כך טהרת המשפחה.
וכל השאר.
ורק אח"כ לחשוב על הריון.
ואז לידה.
ואז הורות.
לאט לאט.
דבר דבר.
לא הכל בבת אחת!
נסי גם להבין שזה באמת מלחיץ הלא נודע,
וגם להתמודד כל פעם רק עם המשהו הקרוב הבא, צעד צעד ממש.
4. הידיעה הברורה שלך שאת הוחרת בבן זוגך ובעלך לעתיד
כתבת שוב ושוב שאת מכירה את ארוסך.
שאת רוצה בו.
שאת יודעת מהם החסרונות שלו וגם מהם היתרונות שלו. ואת מעדיפה את היתרונות שלו פי כמה וכמה.
שאת בוחרת בו בלב שלם
שאת כן שלמה ***בו***, רק חוששת ***מעצם ההחלטה להתחתן והחתונה עצמה וכל מה שכרוך בזה***
וזה חשוב חשוב חשוב!
תזכירי את זה כל פעם לעצמך!
שאת בטוחה בו! בשלמות!
ורק החששות לגבי עצם המעבר - זה משהו נפרד שאפשר לטפל בו בפני עצמו.
את כותבת עליו
"תמיד רציתי את זה"
"אין מישהו בעולם שאני רוצה יותר ממנו"
"אני זו שתמיד בחרתי ובוחרת בו"
"הוא האדם שאני הכי אוהבת"
"יש בינינו משיכה חזקה ולא רק פיזית"
"זה *לא* המצב שיש לי ספקות כלפיו. אין לי ספקות כלפיו"
"אני מכירה אותו"
"יתרונותיו כ"כ עצומים"
"אני לא עיוורת מאהבה. אני מכירה אותו"
כל זה ועוד - מראה שאת אכן שלמה בו! בחתן שלך!
שאכן ההחלטה להתחתן איתו היא בשלמות!
וכאמור, החשש הוא מעצם המעבר הגדול, מעצם החתונה, מעצם ההחלטה הגורלית הזו.
5. המעבר בין אי-מחויבות ואי לקיחה כמובן מאליו למצב של נשואין, מחויבות, ומובן מאליו
כאן חשוב להבין, שכמה שלא גרים יחד לפני החתונה, אפילו שנים רבות, אפילו כולל הכל, זה עדיין לא מצב של מחויבות אמיתית כמו במערכת של נישואין.
ועצם המעבר הזה למחויבות כזו אכן יכול להיות מפחיד, כפי שפירטתי בסעיפים הקודמים.
מציעה בסעיף הזה להבין בכללי את כל המהות של הנישואין וגם עוד על ההחלטה להתחתן.
בגלל שכתבתי על כך בהרחבה בעבר, אם תרצי אשלח לך כאן בהודעה נוספת/במסר עוד על הסעיף הזה,
ואם תרצי אוכל לשלוח לך גם ספרון שכתבתי בנושא זוגיות שגם יש בתוכו כל מיני העמקות ודברים שכדאי לדעת לפני החתונה וגם בתוך חיי הנישואין 
בהצלחה רבה רבה יקרה!
הכל יהיה בסדר,
לאט לאט
צעד צעד
דבר דבר
להבין את עצמך
לפרט ולפרק ולפרוק את כל הסעיפים וכל החששות
וממש לגעת בהם לשורש אחד אחד
ולקבל כמובן כלים ומה כן אפשר לעשות כדי שיהיה טוב עכשיו ובעתיד.
מזל טוב ענקי לכם!
שתזכו להקים בניין עדי עד! 
