היזכרו ברגע בו נולדתי. בחדר בבית החולים. את הבכי. את האושר שהיה נסוך על פניכם. חזרו לרגעים בהם מסרתם לקרוביכם ומכרכם את הבשורה.
חוו את הזכרונות הללו מחדש.
דלגו הלאה בגילאי חיי. עברו לזמן ההוא בו קראתי לך אבא לראשונה. שקראתי לך אמא.
המשיכו לבר מצווה. לגאווה שהייתה נסוכה על פניך אבא בעודי מסיים במקדש השבת. כיסית אותנו םבטליתך, מגונן עלינו ממטר הסוכריות ולחשת לי שרק אני ואתה שמענו ש"אבא גאה בך, קראת יפה מאוד".
את הנשיקה המוסתרת מעיני כל שהרעפת עליי. האהבה ששכנה שם נשארת ביננו. בימים בהם האהבה דועכת אני נזכר בה ושואב כוחות.
אמא. הרגע הראשון בו הצמדת אותי לחזך. החזקת את ראשי שלא יישמט לאחור ואיפשרת לשפע שלך לצאת החוצה. אל הפה הצמא לו. המייחל למה שבתוכך. מקבל ממנו חיים.


