אני לא מאמינה שאני אשכרה חושבת על מעבר. ועוד לאולפנא טיפולית.
זה כל כך לא אני לראות תמונות של בנות ששותות, מצד שני אני כן מתמודדת עם קשיים ריגשיים ובסכנת נשירה מהמסגרת.
מבולבל ולא ברור לי.
אני כל כך גאה בעצמי. אני לא מאמינה שהגעתי לזה.
למה אני חוזרת לשם, למה לעזאזל?
אינלי כח יותר לעזאזללשונאת את התחושות האלו..
מפגרת כפשוטו
באלי לדעת לכתוב יפה.
אעלק אמנית.
העולם הזה ככ מחורבן
קשה לי ככ
