האחיעזר דן בשלושה נושאים:
1. חצי שיעור שלא כדרך אכילה
יש דעה שאכילה שלא כדרך הנאה אסורה מהתורה. כלומר, אסור מהתורה לעטוף בשר חזיר בסיב ולבלוע אותו. האחיעזר מחדש שגם לדעה הזאת, אין איסור תורה באכילת חצי שיעור שלא כדרך הנאתו.
הסברא: מי שאוסר אכילה גם שלא כדרך הנאה, בעצם סובר שהנאת המעיים מספיקה כדי לחייב, ולא צריך הנאת גרון. אבל בחצי שיעור אין הנאת מעיים - כי חצי שיעור לא משביע.
2. האם מותר להאכיל קטן בחצי שיעור מאכל אסור
סברות להקל:
א) האיסור הוא על המאכיל, ולא על הקטן שאוכל. אז אפשר לומר שזה לא איסור אכילה, ויש אחרונים שאומרים שחצי שיעור אסור רק באיסורי אכילה.
ב) לפי הפני יהושע, חצי שיעור שייך רק באיסורי אכילה, כיוון שסוף סוף יש לאוכל הנאת גרון. כאן האיסור הוא על המאכיל, שלא נהנה בגרונו.
ראיה להחמיר:
הגמרא ביבמות דנה בהקשר הזה בתינוק שיונק. והרי תינוק יונק פחות מכזית בכדי אכילת פרס.
דחיות לראיה:
א) זו דרך השתיה של תינוק, לכן זה לא נקרא חצי שיעור. בדומה לדעות שמברכים ברכה אחרונה על קפה, גם כששותים אותו בלגימות קטנות.
ב) הגמרא ביבמות מדברת על בית דין, ולדעה שבית דין מצווים להפריש קטן מעבירות. אבל בית דין צריך להפריש קטן מכל עבירה ששייכת בגדול. ואילו אנחנו דנים על איסור אחר - איסור האכלה בידיים - שקיים אצל כל אדם.
3. האם מותר להאכיל קטן במאכל שלא כדרך הנאתו
לפי הדעה שאכילה שלא כדרך אסורה רק מדרבנן
מותר. לאור דברי הרשב"א, שאין איסור האכלה לקטן באיסורי דרבנן.
לפי הדעה שאכילה שלא כדרך אסורה מהתורה
אסור. אבל המאכיל לא ילקה, גם לפי הדעה שהאוכל שלא כדרך לוקה. בגלל שבאיסור האכלה לקטן נאמרה לשון אכילה - "לא תאכילום".
בבשר וחלב
בבשר וחלב לכל הדעות יש איסור אכילה מהתורה גם שלא כדרך הנאתם. לכן אסור להאכיל קטן בשר וחלב שלא כדרך הנאתם. אבל המאכיל לא ילקה, בגלל שבאיסור האכלה לקטן נאמרה לשון אכילה - "לא תאכילום".