אומרים שחצי עולם מחפש אהבה וחצי זורק אותה לפח.
זה לא נכון.
גם מי שזורק אותה לפח,מחפש אותה רק בצורה אחרת.
אין לך אדם שאין בו זיקה לאהבה.
אדם נולד מאש,רוח,מים,עפר ואהבה.
ישבתי בערב עם עדן כמו שאני יושבת כל ערב אחר עם נפש אחרת.
גימגמתי איתה מילים ושתקתי והתמתחתי אחורה בנסיון להבין מה גופי דורש כרגע ופתאום מיקדתי את מבטי בה והקשבתי לעיניים הכל כך יפות ועייפות האלו שמשרתות אותה בנאמנות.
"אני שומרת עליו,שלא יעשה שטויות..את מבינה?",ככה היא התחילה.
"על מי?",לא הבנתי ומייד מיקדתי עוד יותר את מבטי בה.
"עליו,עליו..על ידיד שלי.הוא עושה שטויות..אבל כשאני איתו הוא לא עושה שטויות..וזאת הדילמה שלי.אני לא יודעת מה לעשות.
הוא חייב שמירה,עושה כל הזמן דברים שהוא לא חושב עלייהם ואני מרגישה אמא שלו.
את יודעת מה זה להרגיש אמא שלו?
ההורים לא מעורבים בכלל בחיים שלו,הוא פשוט מסכן.אני זאת ששומרת עליו.שומרת חזק",היא סיימה לדבר,התנשפה בשקט והמשיכה לחקור את צבעי אבני הטוף שנמצאות תחת נעלייה החומות.
"את יודעת?",התחלתי לענות לה,אחרי דקה ארוכה של מחשבה.
"לפעמים אנחנו שוכחים מי מנהל את העולם שלנו..
מי ידאג לאנשים אם לא אנחנו?
מי יחבק?מי יבכה איתם?מי יצא לרחוב עם אותם נערים,כשבני האדם מתכנסים לבתים ורק ההחתולים יוצאים החוצה?
מי..מי ישמור עלייהם?..
אנחנו מפחדים לזכור שהשם יתברך הוא באמת מי שזן ודואג ומפרנס לכל,מפרנס את הנפשות הפצועות ואת האנשים הנטושים ואת הלבבות השבורים..
השם יתברך אחראי עליו,כמו שהוא אחראי עלייך",
חזרתי לנושא שהתחילה וחייכתי לעברה..סיימתי את מכסת המילים שהקצבתי לתשובה הזו.
"כן אבל עדיין",היא המשיכה בקפדנות,"באמת צריך לשמור עליו.
אני שומרת עליו חזק וגם כשאני מנסה לשחרר,אני לא מצליחה כי אני צריכה לשמור עליו",היא קבעה.
נשמתי עמוק,לא לפני שהנמכתי את ווליום הרגשות שלי.
כמה יפה העולם היה יכול להיות,אם רק היינו חיים בפשטות..
בעצם,כמה העולם פשוט מיסודו..אנחנו אלה שמסתבכים בתוך עצמנו.
"מותר לשאול למה את רוצה כל כך לשמור עליו?",שאלתי אותה דוגרי, ישר לתוך העיניים.
היא השפילה מבט וחייכה במבוכה,
"כי אני אוהבת אותו ובטוחה שנתחתן".
בום.
עכשיו זאת נפילה.
הפעלתי את החיישנים שלי,משהו פה לא בריא.
מרוב שאנחנו רוצים אהבה ומצפים לה,אנחנו מאכילים את עצמנו בתחושות שאנחנו חייבים לשמור כי מה יקרה אם נשחרר.
מה
יקרה אם
נשח
רר
?!
"שלב א'",דיברתי כמו מפקדת והיא הקשיבה,הוציאה במהירות את היומן מהתיק המעט קרוע שלה.
"את עכשיו עושה שיחה אליו,מבררת איתו מה את בשבילו.
בבקשה מימך.
אל תתני ללב שלך לחיות באשליות שיום אחד תתחתנו,בשעה שהוא מסתכל עלייך רק בתור ילדה טובה שיוצאת לקנות איתו ארטיק במלך השקל",המשכתי לירות את השלבים והיא כתבה בשירבוטים על הדף.
"ובאמת תשאלי מה את בשבילו.עם כל האמת",ביקשתי.
-"אוקי"
"בהצלחה"
-"ביי".
..
כאב לי לחבק אותה בהמשך הלילה.
זאת לא עדן שהכרתי.
האמת התפוצצה לה בפרצוף,כמו רעם ביום בהיר,מידי בהיר.
היא לא ציפתה.
אפילו הפשמיכה נשמטה מימנה והיא הרגישה נטושה.
ייצבתי את קולי,הגעתי למצב ביטחון מוזר שצץ בי ברגעים כאלו.
"ילדה טובה,תקשיבי לי..בואי נשחרר רגע..אוקי?",לחשתי לה לתוך החיבוק והיא לא הרפתה.
חיבקתי יותר חזק ונשמתי את התפילות שלי,קיוויתי שבאמת אין יותר שלם מלב שבור ושמישהו שם למעלה באמת יפרנס את הלב המנופץ שבתוכה ויאחה את השברים המדממים ויבנה מהם אמונה שבאמת הכל פה מתוכנן מראש ואנחנו רק בובות רופפות על חוט שאמורות איי פעם להתחתן ולהקים בית עם גג רעפים אדומים ומטאטא שעון על גדר חומה קטנה.
"בואי נשחרר",לחשתי לה שוב.
היא הרפתה מהחיבוק,ניגבה את הדמעות והחזיקה חזק בשרשרת קמע העור שלה.
"איך לשחרר?מי ירצה אותי?תראי,אם הוא לא רצה,אף אחד אחר לא ירצה..ואני חייבת לשמור עליו..בעצם..",היא נשמה רגע,
"אני כבר לא צריכה לשמור עליו..הוא לא אוהב אותי.עם מי אתחתן?",היא רעדה,נתנה לדמעות להיות.
נאנחתי בשקט.
על מה ילדים בני 15 חושבים..על מה בני אדם חושבים..על מה האהבה חושבת?היא בכלל מודעת למה שהיא עלולה לעשות?
אם אהבה הייתה בן אדם..אם אהבה בן אדם.וואוו.
העיניים שלה השותקות,המצפות,חייבו אותי לענות לה.
ליטפתי את הצינה הקרה שבגדר,ניסיתי לקרר את המוח ולהכניס אותו למצב הספקת תשובות.
"את תתחנתי עם אהבה",התחלתי.
"ברגע שתשחררי את השמירה על האהבה,את תראי כמה יפה היא יכולה להיות,מכמה פשטות היא מורכבת.
לפעמים אנחנו מידי דואגים ומידי חושבים אהבה ומסתבכים בתוכה.
תשקיעי בך עכשיו.באהבה לעצמך.האהבה השנייה,בוודאי תגיע.
ואם הוא האהבה שלך,הוא יחזור אלייך.
למה?כי נפלאות דרכי השם.הכל מכוון עלינו מלמעלה,
זיווגים מזדווגים עם לידתנו.
אם הוא שלך,הוא יחזור.
אם לא,הוא לא."
היא שתקה,נתנה לעינייה להעצם מעט.
"לשחרר",היא סיכמה לעצמה במעט קול.
"לשחרר את השמירה על אהבה מדומת ולא נכונה.
אז אדע חופש,טוב ואור.
אז אדע אהבה אמיתית ומכובדת שמכבדת אותי ומאירה אותי ולא שמה אותי במצב של תחנת מעבר וכל מי שרוצה,יכול לקחת לי את הלב.
זה
מה
שיקרה אם
נשחרר..
רק-אם-נשחרר".
@אור חדש.
זה לא נכון.
גם מי שזורק אותה לפח,מחפש אותה רק בצורה אחרת.
אין לך אדם שאין בו זיקה לאהבה.
אדם נולד מאש,רוח,מים,עפר ואהבה.
ישבתי בערב עם עדן כמו שאני יושבת כל ערב אחר עם נפש אחרת.
גימגמתי איתה מילים ושתקתי והתמתחתי אחורה בנסיון להבין מה גופי דורש כרגע ופתאום מיקדתי את מבטי בה והקשבתי לעיניים הכל כך יפות ועייפות האלו שמשרתות אותה בנאמנות.
"אני שומרת עליו,שלא יעשה שטויות..את מבינה?",ככה היא התחילה.
"על מי?",לא הבנתי ומייד מיקדתי עוד יותר את מבטי בה.
"עליו,עליו..על ידיד שלי.הוא עושה שטויות..אבל כשאני איתו הוא לא עושה שטויות..וזאת הדילמה שלי.אני לא יודעת מה לעשות.
הוא חייב שמירה,עושה כל הזמן דברים שהוא לא חושב עלייהם ואני מרגישה אמא שלו.
את יודעת מה זה להרגיש אמא שלו?
ההורים לא מעורבים בכלל בחיים שלו,הוא פשוט מסכן.אני זאת ששומרת עליו.שומרת חזק",היא סיימה לדבר,התנשפה בשקט והמשיכה לחקור את צבעי אבני הטוף שנמצאות תחת נעלייה החומות.
"את יודעת?",התחלתי לענות לה,אחרי דקה ארוכה של מחשבה.
"לפעמים אנחנו שוכחים מי מנהל את העולם שלנו..
מי ידאג לאנשים אם לא אנחנו?
מי יחבק?מי יבכה איתם?מי יצא לרחוב עם אותם נערים,כשבני האדם מתכנסים לבתים ורק ההחתולים יוצאים החוצה?
מי..מי ישמור עלייהם?..
אנחנו מפחדים לזכור שהשם יתברך הוא באמת מי שזן ודואג ומפרנס לכל,מפרנס את הנפשות הפצועות ואת האנשים הנטושים ואת הלבבות השבורים..
השם יתברך אחראי עליו,כמו שהוא אחראי עלייך",
חזרתי לנושא שהתחילה וחייכתי לעברה..סיימתי את מכסת המילים שהקצבתי לתשובה הזו.
"כן אבל עדיין",היא המשיכה בקפדנות,"באמת צריך לשמור עליו.
אני שומרת עליו חזק וגם כשאני מנסה לשחרר,אני לא מצליחה כי אני צריכה לשמור עליו",היא קבעה.
נשמתי עמוק,לא לפני שהנמכתי את ווליום הרגשות שלי.
כמה יפה העולם היה יכול להיות,אם רק היינו חיים בפשטות..
בעצם,כמה העולם פשוט מיסודו..אנחנו אלה שמסתבכים בתוך עצמנו.
"מותר לשאול למה את רוצה כל כך לשמור עליו?",שאלתי אותה דוגרי, ישר לתוך העיניים.
היא השפילה מבט וחייכה במבוכה,
"כי אני אוהבת אותו ובטוחה שנתחתן".
בום.
עכשיו זאת נפילה.
הפעלתי את החיישנים שלי,משהו פה לא בריא.
מרוב שאנחנו רוצים אהבה ומצפים לה,אנחנו מאכילים את עצמנו בתחושות שאנחנו חייבים לשמור כי מה יקרה אם נשחרר.
מה
יקרה אם
נשח
רר
?!
"שלב א'",דיברתי כמו מפקדת והיא הקשיבה,הוציאה במהירות את היומן מהתיק המעט קרוע שלה.
"את עכשיו עושה שיחה אליו,מבררת איתו מה את בשבילו.
בבקשה מימך.
אל תתני ללב שלך לחיות באשליות שיום אחד תתחתנו,בשעה שהוא מסתכל עלייך רק בתור ילדה טובה שיוצאת לקנות איתו ארטיק במלך השקל",המשכתי לירות את השלבים והיא כתבה בשירבוטים על הדף.
"ובאמת תשאלי מה את בשבילו.עם כל האמת",ביקשתי.
-"אוקי"
"בהצלחה"
-"ביי".
..
כאב לי לחבק אותה בהמשך הלילה.
זאת לא עדן שהכרתי.
האמת התפוצצה לה בפרצוף,כמו רעם ביום בהיר,מידי בהיר.
היא לא ציפתה.
אפילו הפשמיכה נשמטה מימנה והיא הרגישה נטושה.
ייצבתי את קולי,הגעתי למצב ביטחון מוזר שצץ בי ברגעים כאלו.
"ילדה טובה,תקשיבי לי..בואי נשחרר רגע..אוקי?",לחשתי לה לתוך החיבוק והיא לא הרפתה.
חיבקתי יותר חזק ונשמתי את התפילות שלי,קיוויתי שבאמת אין יותר שלם מלב שבור ושמישהו שם למעלה באמת יפרנס את הלב המנופץ שבתוכה ויאחה את השברים המדממים ויבנה מהם אמונה שבאמת הכל פה מתוכנן מראש ואנחנו רק בובות רופפות על חוט שאמורות איי פעם להתחתן ולהקים בית עם גג רעפים אדומים ומטאטא שעון על גדר חומה קטנה.
"בואי נשחרר",לחשתי לה שוב.
היא הרפתה מהחיבוק,ניגבה את הדמעות והחזיקה חזק בשרשרת קמע העור שלה.
"איך לשחרר?מי ירצה אותי?תראי,אם הוא לא רצה,אף אחד אחר לא ירצה..ואני חייבת לשמור עליו..בעצם..",היא נשמה רגע,
"אני כבר לא צריכה לשמור עליו..הוא לא אוהב אותי.עם מי אתחתן?",היא רעדה,נתנה לדמעות להיות.
נאנחתי בשקט.
על מה ילדים בני 15 חושבים..על מה בני אדם חושבים..על מה האהבה חושבת?היא בכלל מודעת למה שהיא עלולה לעשות?
אם אהבה הייתה בן אדם..אם אהבה בן אדם.וואוו.
העיניים שלה השותקות,המצפות,חייבו אותי לענות לה.
ליטפתי את הצינה הקרה שבגדר,ניסיתי לקרר את המוח ולהכניס אותו למצב הספקת תשובות.
"את תתחנתי עם אהבה",התחלתי.
"ברגע שתשחררי את השמירה על האהבה,את תראי כמה יפה היא יכולה להיות,מכמה פשטות היא מורכבת.
לפעמים אנחנו מידי דואגים ומידי חושבים אהבה ומסתבכים בתוכה.
תשקיעי בך עכשיו.באהבה לעצמך.האהבה השנייה,בוודאי תגיע.
ואם הוא האהבה שלך,הוא יחזור אלייך.
למה?כי נפלאות דרכי השם.הכל מכוון עלינו מלמעלה,
זיווגים מזדווגים עם לידתנו.
אם הוא שלך,הוא יחזור.
אם לא,הוא לא."
היא שתקה,נתנה לעינייה להעצם מעט.
"לשחרר",היא סיכמה לעצמה במעט קול.
"לשחרר את השמירה על אהבה מדומת ולא נכונה.
אז אדע חופש,טוב ואור.
אז אדע אהבה אמיתית ומכובדת שמכבדת אותי ומאירה אותי ולא שמה אותי במצב של תחנת מעבר וכל מי שרוצה,יכול לקחת לי את הלב.
זה
מה
שיקרה אם
נשחרר..
רק-אם-נשחרר".
@אור חדש.
