כי ההשקפה היא הרבה פעמים כלי להבנת המציאות, ורק אחרי שמבינים את המציאות יכולים להחליט מה ההלכה לגביה.

חוץ מזה שיש הבדלי השקפה בנוגע לדרך פסיקת ההלכה (מטא הלכה) שגם הם משמעותיים.

(רמב"ם, רשב"ם) אז הם יהיו חייבים גם במיסים בארץ... (זה תלוי מה ההלכה לגבי זה. אין גזל גוי, אבל בגלל שהממשלה ישראלית וכולם כנראה יהודים שם, אסור גם להם להעלים מס...)

שנשארים תמיד אותו דבר, לא משנה מה...
אמנם, באמת השקפת עולם תשפיע על הלכות כמו א"י וכו', אבל הלכות כמו בשר וחלב, פחות שייך השקפת עולם (: דרך ההסתכלות של אדם על העולם)

אני אמנם לא מכיר (הרבה) מחלוקות בענייני בשר וחלב שנוגעות לשאלת היחס לציונות, אבל השאלה, נניח, עד כמה סומכים על מדענים היא שאלה השקפתית שמשפיעה על הרבה שאלות הלכתיות (החל מטריפות, דרך בליעה בכלים, ועד דג עם בשר).

בקשר להשקפה, אני לא יודע...

אבל נראה לי שלדעת כולם אסור להעלים מס בגלל דד"ד.

באופן גלוי הנגזרת ההשקפתית נובעת מההלכתית.

אחרי שאנחנו יודעים מה ההלכה אנחנו יכולים להבין מה היא אומרת לנו. איך היא משקיפה על העולם סביבנו.

העלמת מס או גזל תלויה בשימוש בכלים הלכתיים טהורים שנמצאים במקורות - משנה, גמרא, ראשונים, אחרונים.

מבחינת נורמה יכול להיות שבציבור שפחות רואה ערך בממלכתיות הוא לא מקפיד על זה על אף שהנושא הוא הלכתי לגמרי.

קיצר, זה עניין של נורמות בציבור החרדי/ציוני דתי/חילוני ולא בהלכה. חרדי שמעלים מס הוא כמו חילוני שמעלים מס. לשניהם לא אכפת מה ההלכה אומרת. 

כתבת בעצמך 'גזל' אסור לגזול בכללי גם ממדינה שאינך מאמין בה...

אולי מהשקפתיו זה להציל מן הארי...

עונה בשם עצמי בלבד: הרבה.

בהלכה 'היבשה' יש לפעמים הרבה 'מרחב משחק' שה' יתברך השאיר לנו. פעמים רבות הפסיקה הסופית חייבת להיות מבוססת על מה שנקרא 'רוח ההלכה' או הכיוון אליו שואף הפוסק. לאורך הדורות ראינו לא מעט פסיקות שסיבתן לא היתה הלכתית טהורה, אלא כדי להגן על ערך חשוב נוסף.

אישית, לפני שאני לומד סוגיה לעומק, אני משתדל לברר לאן מכוון רצון ה' בסוגיה הזו. כך אני מאמין שנכון לי ללמוד את דרך ה'. ע"פ הכלים שהבורא נתן לי וע"פ היהדות כולה אני משתדל להציב כיוון כללי לסוגיה, ומתוך כך ללמוד לעומק. פעמים וע"י ההלכה אגלה שטעיתי בכיוון, אך לרוב הכיוון יהיה אמיתי ונכון, ומשפיע קריטי על המסקנות.

יש בי תחושה שהרבה מהצורך להקל או להחמיר תמיד, תלוי בחוסר הכיוון ההשקפתי. כי פסיקה לענ"ד מתבצעת לרוב בהחלטה מסוימת מתוך מכלול אפשרויות, ולשם כך נראה לי שצריך כיוון יהודי מסוים.

לא כתוב בתורה לאכול עם הכשר כתוב לאכול כשר!!!!!

אז ככה ! ההלכה היא קובעת וההשקפה היא בעצם השבלונה הנתיב בו יהודי דתי הולך כלומר נתיב 1 לאשכנזי 2 ספרדים וכו

וממילא מה שכתב החזו"א שמותר לגנוב מהמדינה מכיון שעדיף שילך לכיס שלך מאשר שילך לטאטרונים ותח"צ בשבת ותשלום ללהטב וכיוצ"ב  ממילא ההשפקה לתלמידיו היא שמכיון שזה ההשקפה אז אין דין גזל!!! (שיחה מתלמידו)

אז כאן בעצם רואים שיש הלכה דין תורה שאסור לגנוב ופה מרנא החזו"א הסביר שזה להציל ולא גזל. וכן בכל מקום הבדיקה היא מה כתוב ומה צריך לעשות כמו שבהכשר כל אחד שואל את רבו מה לאכול. עכל

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!