מין משהו כזה שלפעמים "תופס" אותנו ברגע (או רגעים) של חולשה וזה ממלא חוסר מהותי שאנחנו חווים ומשם אנחנו נסחפים עם המומנט הזה.

זה עובר כמו כל דבר.

באמת התמודדות כזאת שייכת לנשמות בעלות פוטנציאל גדול שכן אין הקדוש ברוך הוא שולח ניסיון לאדם אלא אם כן הוא יכול לעמוד בו...

אם כן אפילו הייתי ממליץ לא לקרא לזה ניסיון אלא קריאת כיוון. לראות ברגשות ובתחושות הלא כל כך נוחים האלה מכתבים מבורא עולם כך תרוויחי כמה דברים- דבר ראשון הנסיון כבר לא יהיה כל כך קשה כיוון שננתב אותו לכיוון חיובי, ודבר שני, בעזרת ה' כשתזכי להבין את המכתבים תוכלי להוציא לפועל את הכוחות הגנוזים שיש בך שלא היית מודעת אליהם כיוון שזאת בעיקר המטרה של אותם מכתבים מרתקים...

אין לזה קשר לאותה גויה עצמה. היא בסך הכל מכתב. חבל להיתלות עליה, אין לה שום דבר שיעזור לך!

העיקר- להיות בשמחה! נסי למצא בעצמך את הדברים שחיברו אותך לאישה הנ"ל. אני בטוח שהם קיימים בך פשוט אולי זקוקים לפיתוח...

באמת נסי להיות בשמחה. כשהנפש עצובה היא דומה למים עומדים, שם כידוע מתרבים המזיקים, החיידקים ומחלות הנפש...

וגם כדאי לדבר על זה עם שולח המכתבים, אבאלה שבשמיים, שבטח מתגעגע אלייך מאוד מאוד, כמו שהוא העיד אינספור פעמים בתנ"ך ובתורה שבעל פה שלו..

מה הבקשה הגדולה? בסך הכל לקבוע זמן (אפשר חמש דקות, אפשר עשר, אפשר שעה, אשפר גם שניה...) לשיחה ספונטנית בשפתך האישית עם בורא עולם.

להודות, להלל, לבקש, להתחנן, אולי קצת חשבון נפש ושוב תודה.

וואי ממש מקווה בשבילך שתעברי על זה בשלום ועוד תצאי מחוזקת ומחזקת...

לא נשמע טוב.

תנתקי את זה מיד...

הכל דמיונות חיצוניים.

הרי אפשר לאהוב בני אדם גם סתם כך, מצד התוכן שיש בהם, מתון. אפשר להחמיא גם בלי לעורר דברים כאלה.

זה - הכל משחק לך על "התרגשויות" חיצוניות, בגלל איזה חסר. מעורר לך פיוזים חיצוניים. אם לא תעצרי את זה, בסוף תבכי על זה.. תבכי קשה. יהרוס אותך. יהרוס לך את הילד.

היא כן עם סטיה - אז היא יודעת איך לנגן על רובדים חיצוניים. לפתות אותך בלי שאת חשה. מבחיל למדי.

מה שאת צריכה לעשות - זה פשוט לנתק מיד. לחלוטין. כל קשר. לשלוח לה הודעה ללא יכולת מענה, שהחלטת לנתק ואינך מעוניינת עוד בכל קשר ושלום. לא לעשות שום משא ומתן. לא לתת כתובת. לא לתת שום אופן להשיג אותך.

יש להניח, שתוך זמן לא רב, כשקצת תירגעי מזה - תסתכלי אחורה כעל סיוט לא מובן....

שמעתי על סיפורים דומים שהתבררו כעוקץ. 

תעזבי את זה ומהר. מה את צריכה אותה?

אבל מה שכתבתי למעלה עדיין תקף אם זה לא "בוט" והמקרה הוא אמיתי

תערבי אולי גורם מקצועי שיקל את התהליך שלך עם עצמך בעניין הזה אבל תנתקי קשר בדחיפות

נשמע ממש לא פשוט..

כמו שאמרתי, ממליצה לחפש אדם קרוב שיוכל ללוות אותך בתהליך הזה, אולי אפשר לפנות לעזרה מקצועית? זה יכול רק לעזור.. 

בהצלחה רבה!

זה שהיא אישה?

זה הבעיה היחידה?....

היא אוהבת אותך כי את יהודיה? איזה תכונות יש ליהודיה שהיא ראתה בך?

כנראה אישה במצוקה שפגשה אישה במצוקה שצמאה לאהבה וליחס ולחום

היא נוגעת בחוטים שמפעילים אותך ואת נסחפת לשם... 

לדאוג לה זה בטח את לא צריכה, כי היא תסתדר... זה לא באחריותך.

זה לא סותר את זה שאת יכולה לנתק את הקשר הזה בצורה רגישה ויפה...

זה משהו רגיש להגיד על גבי הפורום.

ובכיף את יכולה לדבר איתי על זה בפרטי.

וסליחה שאמרתי את זה בצורה כזאת. אבל פתחת כאן באומץ עניין שברור שמצביע כאן על איזה מצוקה רגשית...

ומלא אנשים בעולם צמאים לאהבה ולחום. השאלה באיזה רמות ולאן זה לוקח אותם.

אני לא חושבת שזה בושה להודות בזה.

מניפולציה בשקל.

לנתק מגע.

היום.

הרגע.

לפעמים אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות

המוח, הלב ואפילו הרגליים מנסים להוביל אותנו למקום הנכון.

אבל יש משהו חיצוני שמנסה להקשות עלינו,

מן שדה קוצים שאנחנו צריכים לעבור כדי להגיע למקום הטוב.

ואז, מתוך מקום של עוצמה גדולה ונפש חזקה,

מחליטים לעשות את הצעד הראשון בדרך החשובה וההכרחית:

מספרים לאנשים נוספים על האתגר העצום שעלינו לעבור.

כי לפעמים מה שחסר לנו זה עוד קצת חיזוק חיצוני

עוד כמה אנשים שיגידו לנו כמה אנחנו צודקים עם התחושות שלנו

תגובות של חברים טובים, שמזכירים לנו מה הדרך שעלינו ללכת בה

פשוט לשמוע שאחרי שדה הקוצים יש עתיד טוב יותר.

אני בטוח שאת יודעת מה נכון לעשות,

ועכשיו אחרי שקיבלת את החיזוק שהיית צריכה

יש בכוחך לעשות את הצעד הנכון

בהצלחה!

שזה נשמע כמו התחלה טובה של סדרה...

חחחח

ככה זה לפחות נשמע, אולי תוכלי להסיק מכך את המסקנות הנכונות, ולמנוע את הסדרה הזו, שאני מאמינה שלא תחפצי בהתהוותה....

זה ברור כשמש

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל