חוסר צדק כזה שלא מובן,יכול להעלות לי על העצבים..
אבל אני שותקת.


צריכים ללמוד לדבר כשצריך ולשתוק כשצריך.

(השתיקה הזאת מכבה בי משהו בפנים...
או שזה עוד שינוי שלי?לא יודעת.
מה שכן,קשה לי פתאום להביע רגשות כלפי אנשים שאני אמורה לאהוב ושאני מכירה אותם,כאילו,הקרובים אלי..או שזאת רק ההרגשה עכשיו כי עייף לי ברמת קיצון?כי בכל זאת,לישון בשש בבוקר במצב הזה,זה קצת לא שפוי.)

אני רוצה להגיד לאנשים החשובים לי,שידעו,שידעו כמה שאני אוהבת אותם..וכמה אני מעריכה אותם ומחכה לפגוש אותם..
אבל אני כבר לא מצליחה..


החכמה היא להסתדר עם האנשים שקרובים אליך.
להשפיע על אחרים ולהראות אהבה לאחרים,תמיד הרבה יותר קל.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת