היצה"ר שברא הש"י אף שהוא בודאי רע וכמו שכתוב (בראשית ח') 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו'-

עם כל זה בריאתו ותכליתו הוא לטוב. ובגמרא (סוכה נ"ב, ב) 'אמר רבין בר רב אחא אמרי בי רב:

ד' הקב"ה מתחרט עליהן שבראם- כשדים ויצה"ר ישמעאל וגלות וכו'.

ומעתה יש לשאול א"כ למה בראם אחר שמתחרט עליהן שבראם?

ופי' זה- כי אלו דברים אין בריאתם מצד עצמם כי מצד עצמם אין ראוי להם הבריאה. ולפרש למה אלו ד' בפרט אין ראוי להם הבריאה אין כאן מקום זה להאריך, רק דבר זה ידוע כי יצר הרע שהוא רע אין ראוי לו הבריאה ולא היה בריאתו רק בשביל זה, כי אע"ג שהיצה"ר הוא רע מ"מ הוא טוב לאדם מצד א'. וזה אמרם במדרש (ב"ר פ"ט) 'וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד'- רב נחמן בר שמואל בשם רב הונא: 'טוב'- זה יצר טוב, 'והנה טוב מאוד'- זה יצה"ר. וכי יצר הרע טוב מאוד אתמהה?-

אלא שאלולי יצר הרע לא בנה האדם בית ולא הוליד בנים ולא נשא ונתן. וכן שלמה אמר: "וראיתי את הכל כי הוא קנאת איש מרעהו" ע"כ. הרי כי יצה"ר מצד מה הוא טוב?- שעל ידו נושא אשה ומוליד בנים. ולכך כאשר עדיין לא נברא- נותן הבריאה שיהיה נברא, כי הוא נברא לטוב העולם. אבל מצד עצמו בודאי הוא רע כי יצה"ר בעצמו רע, ולכך אחר בריאתו יצה"ר נמצא בפני עצמו ולא כמו שהוא קודם שנברא מצד סדר הבריאה שהוא אצל הש"י בודאי ראוי לו בשביל האדם. אבל אחר שנברא ונמצא יצר הרע בעצמו מצד זה מתחרט הש"י עליו...

הש"י ברא אותו שכך ראוי לסדר העולם, ויותר מזה כי ע"י יצה"ר יקנה האדם המעלה העליונה...:

.  משנה מסכת אבות פרק ג:

(ר' עקיבא-) הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, ובְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה:

הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמוֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה:

2.  פירוש- ר' עובדיה ברטנורא (חי לפני כ-600 שנה):

החנות פתוחה - ובני אדם נכנסים שם ולוקחים בהקפה:

והחנוני מקיף - ומאמין לכל הבא ליטול. כך בני אדם חוטאים בכל יום והקב"ה ממתין להם עד בא עתם:

והפנקס פתוח - לכתוב בה ההקפות כדי שלא ישכח:

והיד כותבת - שלא תאמר אף על פי שהפנקס פתוח פעמים שהחנוני טרוד ואינו כותב הכל, לכך אמר והיד כותבת:

וכל הרוצה ללות וכו' - היינו והרשות נתונה דלעיל שאין שום אדם מוכרח ללות שלא ברצונו:

והגבאים - יסורים ופגעים רעים:

מדעתו - פעמים שזוכר את חובו, ואומר- יפה דנתני:

ושלא מדעתו - פעמים ששכח וקורא תגר כנגד דינו של מקום ברוך הוא:

ויש להם על מה שיסמוכו - על הפנקס ועל החנוני שהוא נאמן על פנקסו. כך היסורים הללו הן נסמכים על מעשיו של אדם הנזכרים לפני המקום ב"ה אעפ"י שהם נשכחים מן האדם:

נו נו נו 

ה' ברא אותנו,בני האדם חסרים לא מושלמים כדי שנשלים את עצמינו
וזה יהי שכרינו בזכות שהשלמנו את עצמינו.

היצר הרע הוא טוב בתכליתו,

למה הקב"ה מתחרט על זה שהוא ברא את היצר הרע?

כי בלי היצר הרע האדם לא היה בונה בית וגם לא מוליד ילדים.
כי אז לא היה לו תאוות והוא היה יושב ולומד כל היום ..
אז הוא טוב אבל מצד עצמו הוא בוודאי רע
אז ה' מתחרט על היצר הרע עצמו.
 

יסוד החסידות והאמונה זה שהאדם יברר מה התפקיד שלו בעולם
ומה הוא צריך לעשות בכל חייו ,חכמינו אומרים לנו שלא נבראנו
להתענג על על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזה באמת ה-תענוג האמיתי
וזה באמת מתאים לעולם הבא,אבל בשביל זה צריך לעבוד בעולם הזה.(כי העולם הזה דומה לפרוזדור)
ומה שאנחנו עובדים עליו בעולם הזה הם המצוות והתורה
ולפי המצוות והמעשים טובים ככה יהיה מקומנו בעולם הבא
וזה מה שאמרו חכמינו ז"ל : היום לעשותם ומחר לקבל שכרם

וכשמסתכלים רואים שהשלמות האמיתית היא רק כשדובקים בקב"ה
וכל דבר אחר זה הבל הבליים וצריך לעמול על זה צריך ולקנות אתזה ביגיעה ועושים זאת דרך המצוות.

הקב"ה שם לנו את היצר הרע שזה דבר שגורם לנו להתרחק מימנו –כל התאוות החומורות
שעם נימשך אחריהם אנחנו נתרחק מהטוב האמיתי כל הדברים בעולם הזה זה מלחמה של טוב לרע-זה הניסיונות ועם ננצח במלחמה הזאת ניזכה להידבק בבורא וניצא מהפרוזדור וניכנס לעולם הבא!!

ה' נותן לנו את הבחירה:

"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע
ללכת בדרכיו ולשמר את המצוות אבל עם לא נשמר אז נענש:

החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים

מסופר שדוד המלך כתב 130 פרשיות ולא אמר הללויה עד שהוא ראה שהרשעים נופליים
אנחנו לומדיים מזה שעדיף שיהיה רע והוא יפול מאשר שלא יהיה רע בכל

בנפש של האדם אין שום דבר רע,  אבל לפעמיים בגלל הגסות של הגוף הנפש
לא מצליחה לצאת "החוצה" ולא עושה את הדברים הטובים ואז רואים את הרע ,
וזה כמו שהקב"ה משפיע הרבה טוב והרשעים לפעמיים הופכים אתזה ועושים לעצמם
רע בבחירות שלהם.

אין דבר כזה רע רק שאנחנו רואים שלמות או מצב טוב יותר טוב גדול וקוראים
לטוב ה"קטן" רע ואין במציאות דבר כזה רע מוחלט כי בסך הכל בסופו של דבר
המציאות עצמה זה טוב!

הרע-פרושו כל פעם משהו אחר פעם הוא מלאך המוות
פעם הוא שטן ופעם הוא היצר הרע כל פעם הוא בדמות אחרת

משהו שעלה לי 

העינין של הפרסומות לעזור לאנשים חולים ..

היום בבוקר פתאום קפצה לי פרסומת על אישה בת 34 שחולה...

עכשיו באתי להעביר פתאום היא מספרת:" חלמתי על משפחה עם הרבה ילדים.."

זה עורר אותי אבל ממש כזה סימן משמיים

תחשבו על זה שכלום לא ברור

אתה לא יודע מה היה איתך מחר

ולפעמים אנחנו מזלזלים בזה חושבים שנשאר לנו עוד מלא זמן לחיות

ולא

אנחנו לא יכולים לדעת עם מחר נקום בבוקר

ושוכחים את זה קצת 

מרשים לעצמנו לעשות שטויות לא בקטנה יש כאלה שטויות שיכולות להרוס תחיים גם עם לא נראה את ההרס מיד הוא יבוא נכון לא באמת חושבים על זה פשוט עושים

אז הפרסומת הזאת הביא לי תמחשבה שרגע האישה הזאת חלמה על בית עם הרבה ילדים

בתאכלס לכולנו יש רצונות וחלומות(גם מי שחושב שאינלו עמוק עמוק ישלו..) ושום דבר לא מגביל אותנו ברמה של מחלה..או מוות(עובדה אנחנו עדיין חיים)
ולפעמיים יש דברים שעושים ופשוט יהרסו לנו את העתיד ואת הרצונות 

אז צריך כל הזמן לזכור שהחיים מתנה

מחר אני לא יודעת איך אני יקום ..

אז כדאי לזכור זאת ולנצל את זה

(סתם רשמתי להזכיר לעצמי..)

בעע את רושמת מסובך ומבולבל אבל זה בשבילי עם לא הבנתם...

מנוחת הנפש מהתמדת הלימוד היא התבוננות בציורים ובדברים הנאים, המניחים את דעתה ומשיבים לה את כוחה

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים