אם מצאת את שחפצה נפשך ורק לשבת זו בעייתך,

אולי נכון להתחכם בתחבולות טכניות שכאלו :

לקבוע חברותא, זמן או זמנים. להכין קפה, פשוט להתיישב ולפתוח ספר.

יודע מה? גם אם תפתח ותסגור ללא כל מילת לימוד, עדיין ההשפעה תהיה גדולה לפעמים הבאות.

המון הצלחה.

אני מוכן לעשות הכל מרוב ההתרגשות שמציפה כלפי אלוהים,

אבל בפועל אני לא מצליח!

אני כל כך מתוסכל.

גורם לי לפקפק ברגשות שלי.

להרגיש כישלון.

תקשיב, ממש תודה על התגובה, באמת שחיזקת אותי,

"גם אם תפתח ותסגור ללא כל מילת לימוד, עדיין ההשפעה תהיה גדולה לפעמים הבאות."

זה היה חשוב לי לשמוע!

להוציא מהכח אל הפועל זה אולי החלק הכי קשה...

יש הרבה תפילות על זה של ר' נתן. ממש מומלץ בחום.

ואני חושבת שלגבר זה יותר קל, כי אפשר להיכנס למסגרת ישיבתית.

לבד זה באמת קשה, לכולם... 

אם אתה מוכן לעשות הכל בטח למצוא ולקבוע חברותא קטן עליך.

לך על זה ותראה ישועות...

קשה לי מעט עם האמירה החד משמעית שאין לך דרך למצוא אדם ללמוד איתו. הרי אפילו איתי יכולת. אך אשאיר זאת לבחירתך. יש דרכים נוספות להצליח לשבת וללמוד.

אשריך צדיק על הרצונות הגדולים! אל תרד מהם כלל, אתה בהחלט יכול ומסוגל. מעט מאמץ נוסף והגעת אל הטוב והנחת.

ה' איתך בכל צעד, אל חשש. רק בביטחון ובאמונה תמשיך לצעד הבא.

א. אדם שמתחיל לימודים גבוהים לא מתחיל אותם במחשבות 'מה אם לא אצליח'. ודאי שתצליח, פשוט שתראה ברכה בלימוד! הלומד במתוך רצונות טהורים כשלך נעשית לי התורה סם חיים...

ב. אישית אני חושב שכדאי לך להתחיל במקום שליבך חפץ בו, מקום בו אתה נהנה ומתחבר ללא מאמץ רב. חסידות זו התחלה נפלאה. לאט לאט עלה למעלה גם לתנ"ך ומשנה, גמרא והלכה, מחשבה אמונה ומוסר, פנימיות וקבלה וכו'...

אם בכל זאת מצא חברותא, גם הגמרא המתוקה תהיה התחלה טובה אם כי מעט מאתגרת. ממליץ גם בתוך הש"ס להתחיל ממקומות נעימים וטובים. מעט מעל חודש ואנחנו זוכים להיכנס לפורים, מסכת מגילה תהיה התחלה מעולה לטעמי.

(אני לומד עם מישהו אבל רק בשבתות. חוץ מזה, ובכנות, אני חרד מכל עניין לימוד המשותף, כפשוטו)

אני טיפוס קשה...! נראה פשוט שלא הייתי שואל מישהו פה אם הוא רוצה ללמוד בלי להשתגע! אפילו שבתוכי אני באמת רוצה. (ונזכר איך בקושי סבלתי את הזמן בישיבה עם החברותות). פשוט לא. מרגיש. מוכן לזה.

ואני מתפלל מתפלל שאתה צודק לגבי השאר. כי מלבד הרצון (המתנדנד. שכבר דיברתי מזה) אין לי הרבה. לא מוח חריף, לא סבלנות, בטח לא כוונות כאלו טהורות. הלוואי.

אבל קיבלתי את החיזוקים והעצות שלך! 

"רק בביטחון ובאמונה תמשיך לצעד הבא" ! . להסתכל כל פעם לצעד הבא נראה נכון ומספיק.

אמנם אם איפה שאני "אוחז" בגמרא לא הכי פשוט (גם אם לא שובר שיניים), ויוצא לי ללמוד ממש בבקיאות, - בכל מקרה "גמרתי אומר" להמשיך שם עוד 10-20 דף.  ...אפילו שאני מחפש מאוד שהלימוד *יפעל* עליי התקרבות להשי"ת, כי אחר כך אני יודע, שיהיה מה שיהיה אני אוכל לסבול. אבל כשאני בוחן את עצמי אני רואה שאני צריך בירור יותר מעמיק ויותר הרבה תפילה והתבודדות,

כי, מצד אחד בשבילי ללמוד חסידות זה ממש לגעת בעצבים חשופים. ומצד השני ללמוד אמונה מחשבת ישראל ומוסר זה... "נוגע לא נוגע" (חחח יש בשירשור כינוי כזה). סתם תסכול.

יצא ארוך ואני יודע שלא הייתי יודע להגיב על זה - לא מבקש ממך ;)  

הרצון העליון... לא רק היינו יודעים כמה הרצון שווה היינו קופצים ורוקדים כל היום. שמח בטוב העצום שיש לך. אל תמעיט ממנו, הרי ה' יתברך הוא זה שנתן לך אותו.

מוח חריף וסבלנות הם לא הגורמים המרכזיים בעבודת ה'. להפך, בתחילה נדרשת התלהבות ואמונה תמימה, רצון ושאיפה - אלו שדוחפים קדימה כאשר סובלנות ושכל לפעמים מושכים אחורה. יש לך מאלו הדרושות. השרשור מוכיח בקלות.

נראה לי שבדבריך נתת חיזוק חיובי להתחיל מהחסידות... ואל דאגה, תורת החסידות מלאה באמונה ומחשבה ומוסר.

בטח בה', מתוך כך בעצמך, אתה בהחלט יכול.

אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא א"ר אליעזר... בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו... מן הנביאים דכתיב: "אני ה' א-להיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך" [..."לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים" ].

ומבאר המלבי"ם,

"כי כה אמר ה'" אשר הוא "גאלכם" מצד עצמו, והוא "קדוש ישראל" ע"י מעשיכם הטובים, "אני ה' מלמדך להועיל" ר"ל מצדי לא יבצר כי אני מלמד אתכם באמונות ודעות אמתיות, וגם "מדריכך בדרך תלך" שהם המעשים הטובים, והדבר תלוי בכם, כי "לוא הקשבת למצותי", אם רק תשמע מצותי אז "שלומך יהי כנהר", המושך בנחת, כן יהיה שלום ושלות השקט בהצלחת הגוף, "וצדקתך" שהם המע"ט שלך שהוא אושר הנפש, הם יתנשאו למעלה ראש "כגלי הים", הרוצים תמיד לעבור על גדותיהם, כן תשא שאון גליך בכח גדול להוסיף מצות ועבודת ה', ועי"כ יהיה שכר.

אכן יש לי תחושות גדולות אבל, הן לא... לא בהכרח כלפי אמונה בה' ולימוד תורה.

הן קיימות. ובין כך ובין כך יוצאות בדרך כלשהי. בדרך כלל לא מצליח לנתב אותן למקומות שאני באמת רוצה (כמו הנ"ל).

יש בעיניי ערך גדול ללימוד.

תפילה כמצוות אנשים מלומדה יותר קלה לי מלימוד (ואני לא רואה אותה כפחות התעסקות בדברים קטנים מלימוד). דווקא תפילה מתוך פשטות, אמונה, הכנעה וענווה - לא.

עריכה: למרות, שמה שאני כן מרגיש, שאני צריך ללמוד הרבה כדי לספק את ה"תחושות הגדולות" האלו. וזה אולי קצת אשליה (תוהה) כי אף פעם זה לא נראה לי מספיק, גם כשאני יודע שבמצבי הנוכחי כמעט אין מצב שהייתי לומד יותר ממה שלמדתי, ושזה חייב, בכל אופן לפחות אצלי לבוא בהדרגה ובזהירות.

כאן מתחבר לי מה שאמר @אדמך . - ואליו אני שואל: התחושה הטובה בלימוד מרגישה הכרחית כדי להחזיק ראש ולעמוד במה שקבעת. אני ממש רוצה להתייחס למה שאמרת "לפעול בלי דרמה ובלי לחשוב". אבל לא יכול להתעלם מזה ^^ . יש עצה?

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.