הבעל דבר מבלבל אותי מאוד.
והגם שמצאתי סוף סוף ספרים ועניינים שמדברים ב"שפה שלי",
הוא/ אני בא עם כל מיני תירוצים שבעולם רק לא לשבת וללמוד.
רוצה להיות עקשן בלימוד תורה! והתפללתי על זה לפני השי"ת.
אבל נדמה שחסרה בי התשוקה, האהבה, מסירות הנפש של ממש על התורה.
- מה מחזק אתכם במצב כזה??
אם מצאת את שחפצה נפשך ורק לשבת זו בעייתך,
אולי נכון להתחכם בתחבולות טכניות שכאלו :
לקבוע חברותא, זמן או זמנים. להכין קפה, פשוט להתיישב ולפתוח ספר.
יודע מה? גם אם תפתח ותסגור ללא כל מילת לימוד, עדיין ההשפעה תהיה גדולה לפעמים הבאות.
המון הצלחה.
אני מוכן לעשות הכל מרוב ההתרגשות שמציפה כלפי אלוהים,
אבל בפועל אני לא מצליח!
אני כל כך מתוסכל.
גורם לי לפקפק ברגשות שלי.
להרגיש כישלון.
תקשיב, ממש תודה על התגובה, באמת שחיזקת אותי,
"גם אם תפתח ותסגור ללא כל מילת לימוד, עדיין ההשפעה תהיה גדולה לפעמים הבאות."
זה היה חשוב לי לשמוע!
להוציא מהכח אל הפועל זה אולי החלק הכי קשה...
יש הרבה תפילות על זה של ר' נתן. ממש מומלץ בחום.
ואני חושבת שלגבר זה יותר קל, כי אפשר להיכנס למסגרת ישיבתית.
לבד זה באמת קשה, לכולם...
אם אתה מוכן לעשות הכל בטח למצוא ולקבוע חברותא קטן עליך.
לך על זה ותראה ישועות...
קשה לי מעט עם האמירה החד משמעית שאין לך דרך למצוא אדם ללמוד איתו. הרי אפילו איתי יכולת. אך אשאיר זאת לבחירתך. יש דרכים נוספות להצליח לשבת וללמוד.
אשריך צדיק על הרצונות הגדולים! אל תרד מהם כלל, אתה בהחלט יכול ומסוגל. מעט מאמץ נוסף והגעת אל הטוב והנחת.
ה' איתך בכל צעד, אל חשש. רק בביטחון ובאמונה תמשיך לצעד הבא.
א. אדם שמתחיל לימודים גבוהים לא מתחיל אותם במחשבות 'מה אם לא אצליח'. ודאי שתצליח, פשוט שתראה ברכה בלימוד! הלומד במתוך רצונות טהורים כשלך נעשית לי התורה סם חיים...
ב. אישית אני חושב שכדאי לך להתחיל במקום שליבך חפץ בו, מקום בו אתה נהנה ומתחבר ללא מאמץ רב. חסידות זו התחלה נפלאה. לאט לאט עלה למעלה גם לתנ"ך ומשנה, גמרא והלכה, מחשבה אמונה ומוסר, פנימיות וקבלה וכו'...
אם בכל זאת מצא חברותא, גם הגמרא המתוקה תהיה התחלה טובה אם כי מעט מאתגרת. ממליץ גם בתוך הש"ס להתחיל ממקומות נעימים וטובים. מעט מעל חודש ואנחנו זוכים להיכנס לפורים, מסכת מגילה תהיה התחלה מעולה לטעמי.
(אני לומד עם מישהו אבל רק בשבתות. חוץ מזה, ובכנות, אני חרד מכל עניין לימוד המשותף, כפשוטו)
אני טיפוס קשה...! נראה פשוט שלא הייתי שואל מישהו פה אם הוא רוצה ללמוד בלי להשתגע! אפילו שבתוכי אני באמת רוצה. (ונזכר איך בקושי סבלתי את הזמן בישיבה עם החברותות). פשוט לא. מרגיש. מוכן לזה.
ואני מתפלל מתפלל שאתה צודק לגבי השאר. כי מלבד הרצון (המתנדנד. שכבר דיברתי מזה) אין לי הרבה. לא מוח חריף, לא סבלנות, בטח לא כוונות כאלו טהורות. הלוואי.
אבל קיבלתי את החיזוקים והעצות שלך!
"רק בביטחון ובאמונה תמשיך לצעד הבא" ! . להסתכל כל פעם לצעד הבא נראה נכון ומספיק.
אמנם אם איפה שאני "אוחז" בגמרא לא הכי פשוט (גם אם לא שובר שיניים), ויוצא לי ללמוד ממש בבקיאות, - בכל מקרה "גמרתי אומר" להמשיך שם עוד 10-20 דף. ...אפילו שאני מחפש מאוד שהלימוד *יפעל* עליי התקרבות להשי"ת, כי אחר כך אני יודע, שיהיה מה שיהיה אני אוכל לסבול. אבל כשאני בוחן את עצמי אני רואה שאני צריך בירור יותר מעמיק ויותר הרבה תפילה והתבודדות,
כי, מצד אחד בשבילי ללמוד חסידות זה ממש לגעת בעצבים חשופים. ומצד השני ללמוד אמונה מחשבת ישראל ומוסר זה... "נוגע לא נוגע" (חחח יש בשירשור כינוי כזה). סתם תסכול.
יצא ארוך ואני יודע שלא הייתי יודע להגיב על זה - לא מבקש ממך ;)
הרצון העליון... לא רק היינו יודעים כמה הרצון שווה היינו קופצים ורוקדים כל היום. שמח בטוב העצום שיש לך. אל תמעיט ממנו, הרי ה' יתברך הוא זה שנתן לך אותו.
מוח חריף וסבלנות הם לא הגורמים המרכזיים בעבודת ה'. להפך, בתחילה נדרשת התלהבות ואמונה תמימה, רצון ושאיפה - אלו שדוחפים קדימה כאשר סובלנות ושכל לפעמים מושכים אחורה. יש לך מאלו הדרושות. השרשור מוכיח בקלות.
נראה לי שבדבריך נתת חיזוק חיובי להתחיל מהחסידות... ואל דאגה, תורת החסידות מלאה באמונה ומחשבה ומוסר.
בטח בה', מתוך כך בעצמך, אתה בהחלט יכול.
אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא א"ר אליעזר... בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו... מן הנביאים דכתיב: "אני ה' א-להיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך" [..."לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים" ].
ומבאר המלבי"ם,
"כי כה אמר ה'" אשר הוא "גאלכם" מצד עצמו, והוא "קדוש ישראל" ע"י מעשיכם הטובים, "אני ה' מלמדך להועיל" ר"ל מצדי לא יבצר כי אני מלמד אתכם באמונות ודעות אמתיות, וגם "מדריכך בדרך תלך" שהם המעשים הטובים, והדבר תלוי בכם, כי "לוא הקשבת למצותי", אם רק תשמע מצותי אז "שלומך יהי כנהר", המושך בנחת, כן יהיה שלום ושלות השקט בהצלחת הגוף, "וצדקתך" שהם המע"ט שלך שהוא אושר הנפש, הם יתנשאו למעלה ראש "כגלי הים", הרוצים תמיד לעבור על גדותיהם, כן תשא שאון גליך בכח גדול להוסיף מצות ועבודת ה', ועי"כ יהיה שכר.
אכן יש לי תחושות גדולות אבל, הן לא... לא בהכרח כלפי אמונה בה' ולימוד תורה.
הן קיימות. ובין כך ובין כך יוצאות בדרך כלשהי. בדרך כלל לא מצליח לנתב אותן למקומות שאני באמת רוצה (כמו הנ"ל).
יש בעיניי ערך גדול ללימוד.
תפילה כמצוות אנשים מלומדה יותר קלה לי מלימוד (ואני לא רואה אותה כפחות התעסקות בדברים קטנים מלימוד). דווקא תפילה מתוך פשטות, אמונה, הכנעה וענווה - לא.
עריכה: למרות, שמה שאני כן מרגיש, שאני צריך ללמוד הרבה כדי לספק את ה"תחושות הגדולות" האלו. וזה אולי קצת אשליה (תוהה) כי אף פעם זה לא נראה לי מספיק, גם כשאני יודע שבמצבי הנוכחי כמעט אין מצב שהייתי לומד יותר ממה שלמדתי, ושזה חייב, בכל אופן לפחות אצלי לבוא בהדרגה ובזהירות.
כאן מתחבר לי מה שאמר @אדמך . - ואליו אני שואל: התחושה הטובה בלימוד מרגישה הכרחית כדי להחזיק ראש ולעמוד במה שקבעת. אני ממש רוצה להתייחס למה שאמרת "לפעול בלי דרמה ובלי לחשוב". אבל לא יכול להתעלם מזה ^^ . יש עצה?
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
ארץ אשר ד' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ד' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה
לכבוד ראש השנה ראיתי משהו ממש יפה ומשמעותי
קבוצה של תמונות יפות מהארץ עם מקורות על שבח ומעלה ארץ ישראל
מוזמנים להצטרף
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
קטן מידי.
תעבור למצב מחשב
ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה
החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.
עכשיו הכל מובן.
