איך? 

זו פעם ראשונה שהוא מרים עלייך יד?

כל מה שכתבת מתגמד לנוכח האלימות.. קודם כל צריך לפתור את זה. דחוף.

אבל מצד שני אני כאילו לא יודעת מאיפה ההוכחה שהמטפל שומר על דיסקרטיות ? 

אחרת את יכולה לתבוע אותו..

בכל מקרה אין לך במה להתבייש בכלל. אם זו לא פעם ראשונה הייתי מספרת גם למישהו שאני מכירה. רק בכדי שיהיה מישהו שישים עליי עין וידע להוציא אותי בכוח אם חלילה אטבע באשליות של "זה לא יקרה יותר"..

והוא התנהג בצורה מהממת ב"ה... 
ממש חיבק חזק ואמר לי "Tני איתך וכו" עד שנרגעתי... 
רציתי לכתוב את זה כדי שתבינו שהוא לא אדם רע..

או ביקרותית וכו וכו , אז זה משפיע בסוף... קשה לעמוד מנגד לזה , אם כי אני עובדת על עצמי כל הזמן ..
וכן אני צריכה עבודה עצמית של חמלה עצמית ופחות ביקרותיות כלפיי.
אגב, המטפל אמר לו להפסיק להגיד לי רעה , הוא כבר שבוע בערך לא השתמש במילה הזו.
כן אמר "ביקרותית וכו"

שנינו סבלנו בנישואין , זה היה מוצא שחיב לעשות.
ב"ה. 

חלקו?

האם הוא מיישם ? משתדל נראלי, 
אולי בגלל שזה רק טיפול 3 , ואולי בגלל שצריך המון כח בשביל באמת לשנות /להשתנות.
 

מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד קשה לחיות עם בן אדם ביקורתי!!!!!!!!!!

אני לא אצליח לתאר לך כמה,ואני ממש מבינה אותו שקשה לו לשנות פאזה ולהבין שהשתנית

כמו שהשתנית לא ביום אחד,ככה יקח לו זמן להבין את זה

תסלחי לי,אבל המריבות שלכם הם ילדותיות,ועם קצת עבודה על האגו של שניכם והבנה שבנישואים באים לתת,בלי לצפות לקבל.

הכל יוכל להסתדר.

יחד עם זאת אני באמת מבינה את התסכול שלך שהוא לא מצליח לראות את ההתקדמות שלך,ולכן את צריכה לדבר איתו,כמה את משתדלת ומנסה ונופלת וקמה,ולתת לו דוגמאות ב"חי" כשזה קורה

בהצלחה

הרי מי שחי עם בן/ת זוג רוצה רק להיות מאושר ולהיות בנעימות ולהרגיש אהבה.
משהו נדפק אצלנו בזוגיות.

אענה לך עניינית , כתודה רבה שהגבת לי 
אני לא באגו , אני רק רוצה זוגיות תקינה.
לא הייתי מבקרת בלי סוף אבל כן לא הייתי מודעת להרס של זה.
אני כבר מספר חודשים מתקנת. לא יום יומיים.
וסתם שתדעי שמאז הפעם הראשונה שכתבתי פה , התחלתי לשים דגש על הביקורות ש*הוא* נותן לי. 
וואלה -שמתי לב שהוא נותן לא מעט ש99% מהם זה - שאני לא מעריכה, שאני ביקורתית ,רעה וכאלה.

אני פשוט דיברתי כאחת שביקרו אותה בלי סןף!!! כל חיי!!!

לקח לי שנים לתקן את הנזק,

ולכן זה בנפשי.

וזה הורס בזוגיות,בהורות וכן את המצב הנפשי והגופני של הביקורתי

אני יכולה להגיד לך שאני מכירה מאוד מקרוב מישהי ביקורתית מאוד,המצב הגופני שלה היום הורע,ובטוח לי שזה מכמה שהיא אוכלת את עצמה שכולם עושים לה ולוקחים לה וכמה רע הכל.

כל בן אדם הוא ביקורתי,השאלה היא המינון והשאלה גם עד כמה האדם שמבקרים אותו,רגיש לביקורת.

וסליחה שאני לא בדקתי מה כתבת פה בעבר,הגבתי נטו על דברייך בשרשור זה

ממש לא התעצבנתי שלא שם מלח חחח כנראה לא הבנת.
התעצבנתי שהוא קרא לי כפוית טובה.. 
 

מבחינתך זה אולי כלום , מבחינתי זה שינוי
 

1- כן לוקח אחריות ומבקש סליחה.
2-הוא לא מסלף , אלא מסביר לי למה הוא התנהג כך , שהוא בתקופה לא פשוטה וכו ושאני לא אשפוט אותו
3-חולשות , מממ... הוא עובר /עבר תקופה לא פשוטה , אז הוא תולה את זה לפעמים בזה.
4-לא. הוא אומר לפעמים שיש לי חרדות ושזה ממש קשה לו להתמודדות.

שמצטרפת לתגובות הנהדרות האחרות שהיו כאן
וזווית זו גם בהחלט נצרכת לבדיקה.
גם לי בקריאה הראשונית קפצו כמה נורות אדומות כאן.

וזה מצטרף לעוד נורות שעלו בהודעה הקודמת.
אממה,
ניכר מדברייך כמה מסירות והבנה בוגרת יש לך על הזוגיות
וכמה את מוכנה לעשות הרבה.
רק מה,
חשוב מאוד לוודא שהמוטיבציה הזאת, המנוע הזה,

לא מניע אותך ללופ הרסני. כי בינתיים זה ככה. ואסביר.

עשיתם צעד של התקדמות לעבר טיפול זוגי , נראה לי שיש כמה דברים שאת יכולה לבחון תוך כדי.
רק מה,
בא נשים כמה הנחות יסוד מוטעות כאן על השולחן.
מצד אחד אדם בריא שמוכן ללכת לטיפול זוגי - זה נהדר.
מצד שני זה שבן אדם לא בריא באישיותו מסכים ללכת לטיפול זוגי, זה לא אומר בהכרח שאישיותו אכן 'ישרה'.

מצד אחד הליכה של אדם בריא לטיפול מעידה על מוכנות להתקדם, ובטח שלוקח זמן לתוצאות.
מצד שני כשאדם לא ישר מוכן ללכת לטיפול זוגי זה נובע כדי להראות שהוא משתדל. ככה הוא יכול להמשיך לפגוע - ואז לשלוף את הקלף - אני הולך לטיפול! ולשמור אותך אצלו קרוב קרוב.

מצד אחד אדם בריא יקח אחריות על עצמו בטיפול ויתמקד בחלק שלו
מצד שני אדם לא בריא ינצל את ההודאה באשמה של בת זוגו/בן זוגה כדי להתעלל עוד יותר, עוד מצפון ועוד האשמה.

אז מה כן?
לאחר מפנה כלפייך אשמה, האם כשאת מפנה כלפיו בחזרה הוא שולף את קלף החסינות - "אני משתדל, אני בטיפול, את רק מדרדרת אותי עוד ועוד". ?
האם את מרגישה שאת לוקחת על עצמך יותר מחצי אחריות בעקבות הטיפול? עושה מעבר למה שמצופה גם במחיר של להפגע? 
האם כשמגיע לך פרגון על ההשקעה - את לא מקבלת אותה אלא מקבלת דלי מים קרים שמצננים את מה שעשית?

ושורה תחתונה אם הגעת עד לכאן
סממן בולט של נפגעים מבעלי הפרעות אישיות
הם:
תסמונת פוסט טראומטית וחרדות.
תבדקי מהיכן החרדות שאת מספרת עליהן התחילו.

לא באתי לשכנע שזה המצב,
אבל כשזה נשמע כמו ברווז ועושה קולות (גם אם קולות חלושים) של ברווז לפעמים זה ברווז.

אם היית מכיר אותו היית יודע.
הוא עבר קושי *אמיתי* לא מזמן .
החרדות החמירו כש... (אני לא יכולה לכתוב כאן כי זה עלול לחשוף מי אני)
אני חושבת שהוא  צריך ללכת לאיש מקצוע בשביל לעבוד על הקושי שהוא עבר , שיעבד אותו, ושיגדל משם. 
לעבוד חזק על הביטחון העצמי שלו , לצערי הוא די ירוד. 
אמרתי לו את זה. הוא לדעתי לא מיישם כי הוא לא רוצה להרגיש שמשהו דפוק בו. 
אני מטופלת , ואמרתי לו שגם הוא צריך , בעיקרון לפעמים הוא מסכים איתי. 
לא יודעת למה לא יוצא לפועל.
לא הוא לא מאשים אותי באי-הצלחת הטיפול  , ולא אומר שאני מדרדרת אותו.
הוא לדעתי באמת ובתמים רוצה פירגונים וכמה שיותר , על כל דבר , אני מבחינתי משתדלת ומשתפרת בעניין , עדיין לא באידיאל שלו כי -הלו ,גם לי יש משקעים ממנו.
אנחנו בטיפול ושם אני שופכת ... אני חושבת שהוא צריך טיפול אישי גם.

את מה שאת מתארת.
אני לא יודע מה האירוע שקרה וגם לא מצפה שתעשי אאוטינג.
בכל אופן
זה לא ממש משנה איזה אדם הוא.
בסופו של דבר גם אם בן אדם בריא יכול להתנהג בצורה של אדם שמכונה רע.

לטעמי בשביל לשמור על עצמך ועל הזוגיות את צריכה להתייחס לפגיעות שלו כפגיעות.
לא לקבל תירוצים, לומר חד וחלק - אני מבינה את הקושי שלך אבל אני לא מוכנה לקבל את מה שעשית(לפרט).

זה מנגנון שחייב להיות אצלך, וזה לא משנה מה הוא אומר.
לא חושב שחמלה על עצמך נכונה כאן.
מה שנכון כאן זה הערכה עצמית.
חמלה פירושה שאת מקבלת את הדברים השקריים שהוא אומר עלייך (מאיזה סיבה שלא תהיה)
וגם אם את לא מודה בזה בגלוי - חמלה פירושה לחמול ולרחם על עצמך/עליו.

הערכה עצמית זה מה שחשוב. לנתק כל תלותיות ממנו.
אני חושב שהמקום של החמלה והרחמים צריך להתבטא בצורה שתשרת את ההערכה העצמית שלך,
למשל ככה:
כשהוא אומר לך משהו רע - את יכולה להגיד לעצמך בלב - 'אוי אני מרחמת על הבן אדם הזה שמדבר שטויות'.

ולמה זה לא משנה אם הוא אדם רע או שלא?
כי מסתכלים על התוצאה, והתוצאה היא שמצבך הרגשי והנפשי לא בדיוק במסלול של עלייה וצמיחה.
וכל ניסיון לתרץ את זה ולעשות למצב רציונאליזציה ולימוד לכף זכות לא ישפרו את המצב
על אף האצילות שבזה.

כרגע הלכתם לטיפול וכו'
לכן מכאן הזמן הוא המבחן הטוב ביותר,

ואל תהססי להציב גבולות ברורים. ולבחון את המצב.

אגב-
התיאור שכתבת ובעיקר אופן התגובות שלך בשרשור הזה מעלה המון נורות אדומות וזו הסיבה שנקטתי בסגנון תגובה זה.



 

עוד משהו - מאיפה הידע של מה שאתה כותב ? 
 

מטרתי לא לשכנע אותך שזה המצב - אם זה לא נראה לך - סמני איקס אחד גדול,
והלוואי וזה מה שיקרה. 

אם את רואה בחוויה קשה שעברתם את התפנית,
יתכן והנורות האדומות לא מסמנות בהכרח על אישיותו.
אבל בהחלט הנורות האלה מסמנות שנכנסת ללופ הרסני.

- הוא באופן תדיר מייחס תכונות רעות ומעשים רעים שלו למישהו אחר, למשהו אחר.
(את מדברת על אירוע שבאמת קרה שאין לנו מושג מהו ולכן את צריכה לשקול את הדברים).
אלא שגם אם זה קרה בגלל אירוע, בגלל 'תקופה' - נו אז עכשיו הוא ישתמש בתירוץ הזה לאורך חודשים ושנים?
האם יש לכם דרך קונקרטית לטפל בבעיה?

- הוא מעביר אותך רכבת הרים רגשית, יכול לפגוע בך ואחרי שעה לחזור ולהיות המאהב המושלם שממיס את לבבך.
מצד אחד את מרגישה נפגעת ובסכנה- פחד עצום ומצד שני כשהוא בא בפתאומיות את כל כך צמאה לקבל ממנו את החוויה הנעימה הזאת של הפרגון. זה ממש רכבת הרים, לא פחות. זה מעברים קיצוניים מדי ומהירים, זה לא נורמאלי.
את כל כך רוצה לחזור לאהבה הישנה (שלמה ארצי), לשמוע שמה שקרה כאן היה לא בכוונה.
הוא מנצל יפה מאוד את הפנטזיה שלך.
אבל זה לא נורמאלי כאלה מעברים מהירים.
הציטוט הזה מוכר לך? :"את לא תמימה כמו שחושבים " - הוא טוען".
אחרי מילים קשות שהטיח בי 
אחרי שהוא גורם לי להרגיש אישה רעה כלכך ".
ואתה יודע מה אבסורד? הוא יכול עוד שעתיים לבוא להגיד לי שהוא אוהב/שאני האישה שלו/ שאין כמוני, או כדוגמת מה שהוא אמר היום - את אישה נדירה... 

- נראה שזה או שחור או לבן, או שאת מושלמת או שאת רעה.
- הוא יודע להיעלב בצורה מוגזמת בלי להסביר, משאיר אותך בהלם, משאיר אותך לאכול את עצמך מבפנים למה זה קרה. נעלם בלילה, הולך פתאום. הוא רוצה שאת תהיי תלותית בו, תרוצי אחריו. תתחנני אליו.

בסוף יש תירוץ ואפילו הפניית אצבע מאשימה כלפיך, אין הודאה בזה שזה פשוט הזוי.
- הוא מציג לך את החסרונות שלך, שאם רק תתקני אותם, הוא יהיה בסדר, הכל יהיה בסדר.
אבל כשאת מגיעה לרף גבוה, הוא לא מסוגל לקבל את זה, הוא מנסה לפנצ'ר אותך, להקטין.

- נראה שנאחזת חזק חזק בתקווה שתכף הכל יסתדר, תכף הכל יתבהר. וזאת אשליה קצת מסוכנת. (אני מסתמך על ההודעה הקודמת שלך).
- איש עם הפרעות לעולם לא יפגע במישהו קרוב אליו עד שירכוש את אמונו. 
- מנצל אירועים קטנים כדרך אגב כדי להזכיר לך את חטאותיך. מקנא.

- הוא נותן לך הרגשה שבכלל תגידי תודה שהוא איתך, למרות השגעונות שלך.
- הוא חושב שבעיות נפתרות בחיבוק/ליטוף ולא בפתירה אמיתית של הבעיה כמו שבן אדם נורמאלי פותר.
- הבעת 'התקף זעם' שלא תואם לאופי שלך בכלל.
אלה מצטרפים למה שכבר רשמתי. 
מאיפה הידע?<
אני מכיר מקרים כאלה מהחיים. שמעתי וקראתי מאנשים שהיו בלופ כזה.

קראתי לא מעט - יש ידע נהדר ומי שמזלזל בידע שיש במרשתת בנושא הזה מדבר מבורות.
לצורך אבחנה ממשית אכן חובה מאבחון מקצועי, אלא שגם אנשי המקצוע כותבים שכשמתקיימות מספר מסויים של נורות אזהרה -
משהו לא תקין בלשון המעטה.

גם אם הסימנים האלה לא מעידים על האופי שלו
הם מעידים שאת בלופ הרסני. זה הכל.
נ.ב - תקוותי שבסוף סימנת איקס על ההודעה שלי,
ושהדרך שבחרתם תביא עימה את פירותיה.

בבקר את מה שכתבת כאן שרצית.. - ובלי "לצרוח" את זה. זה מספיק אמיתי בשביל להיאמר עובדתית. הוא לא ידע דבר כזה אם לא תאמרי.

ב. כל הכבוד על מה שכתבת בסוף. זה משמח וזה אמיתי. מצוין. פחות תלותיות - יותר סכיוי לבנות טוב אצלך ובכללי מתוך בחירה ושמחה ונינוחות.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..