טוב, רגע לפני שמדווחים פה על איום להתאבדות, אז לא - אני בסדר.
פשוט קשה לי. מאוד.
בואו תגידו לי אתם
מה עושים עם ילד מאוד חכם שיש לו קשיי שפה ויסות ותחושה?
באמת אני שואלת - מה עושים איתו?
איך החכמה מגיעה לידי ביטוי אם לא מצליח לבטא את עצמו?
אם כל הזמן צובר תסכולים? עם קושי במעברים?
דווקא לילדים החכמים חשוב להביא מענה, ילדים מונמכים קוגנטיבית זה גם חשוב
אבל הילד חכם, תעזרו לו לממש את היכולות שלו.
מרגישה שהגעתי למבוי סתום.
סיימנו סדרת טיפולים של קלת, יש המלצה לועדת אפיון וזכאות עם המלצה למסגרת מותאמת..
אנחנו אחרי 8 טיפולי רב"ע - כנל, יש המלצה.
עוזר לי מאוד שמפקח משרד החינוך בעיריה אומר לי שיש בעיה ארצית עם הילדים האלה,
זה אמיתי?
הילד חכם ובגלל זה אפשר פשוט להפקיר אותו?
מאז המלחמה הילד כמעט לא נמצא בצהרון, נמצא איתי או עם בעלי בעבודה.
שישי אני מראש לא שולחת.
הוא לא מתאים למסגרת רגילה
ואני עוד הייתי בחרדות שימליצו על גן תצפית בגלל שנמצא "בעיכוב התפתחותי" בגרפומוטוריקה.
אין לי כח.
זה עוד לפני הועדה,
רק יצא לנו לדבר עם המפקח של משרד החינוך, הנציג מטעמם בעירייה (דוד שלי מקושר אליו, עשינו איתו שיחה כדי לקבל הכנה על מה כן / לא להגיד בועדה ובסוף אכלנו אותנ עם תוצאה מכורה מראש. שחור על גבי לבן הילד עם הבנה מעל הממוצע - אין זכאות. נשאר רק לנסות לשכנע בועדה עצמה. הלך עלינו).
אחרי האבחון אני ממש שמחתי והתרגשתי שיש תוצאה טובה בהבנה - אז יופי, ב"ה יש הבנה ומה עם השאר? הכל שטויות, הוא מבין.
הוא מבין מצוין שיש לו קושי וכבר איבד את הרצון לבטא את עצמו.
מקסים.
נ.ב. נכון אתן אמרתן לי כבר לפני נצח שהוא לא יקבל,
כל האחרים שוב ושוב חזרו על זה שכן יקבל. ברגעים המאתגרים העדפתי לעודד את עצמי שהוא עוד יקבל את זה, שזה רק זמני עד סוף השנה...
נשימה עמוקה לעוד שנה כזאת.
