אופ זה היה מטומטם.

עכשיו מרגישה חשופה.

אין לי כוח. אני רוצה לקלל

ובחופשיות.

נדפקתי עם סוג של עדינות (לא ממש, קצת) מובנית.

זה אף פעם לא יוצא לי, הקללה.

בכנות? מרגישה נבגדת.

נכשלתי.

טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.

הוא באמת שם.

אולי גם אני אצליח. 

אוף אבא זה עוד כל כך הרבה זמן…

מה עושים?🥺

זה קשה לחכות.

עוד שבוע וקצת. לא נורא.

אשכרה הזוי.

ולחשוב ששלושתינו באותו זמן!

זה לא הגיוני. פשוט לא הגיוני בשום צורה!

והלחץ של הזמן בכלל מכביד.