גם כי יזקין לא יסור ממנה.
השנקל שלי:
להסתכל על כל ילד בפני עצמו, לזהות חוזקות ואתגרים.
לחזק את החוזקות ולמצוא מענה לאתגרים.
בסופו של דבר אני רואה את האחריות ההורית שלי- לתת כלים ולפתח יכולות אצל ילדי שיכינו אותם הכי טוב שאפשר לחיים הבוגרים.
המדד להצלחה שלי כאמא- שיהיו הגרסה הכי טובה של עצמם.
בגיל קטן עד כיתה ב' בערך, כל הילדים פחות או יותר על אותו שטאנצ.
כולם לומדים לאכול, ללכת, להתלבש, לקרוא, לספור, היכולות החברתיות הם גם פחות או יותר על אותו טווח.
אבל מגיע איזשהו שלב שבו כל ילד מתפתח לפי הקו הייחודי שלו,
וזה מצריך ממני התבוננות מסויימת מה נכון ואיך אפשר לעזור ולסייע לאותו ילד.
אני חושבת שהגיל הזה מתאים פחות או יותר לתחילת גיל ההתבגרות או זריחת ההתבגרות.
בכל אופן, אני לא מסתכלת מה 80% בפייסבוק כותבים, וגם לא מעניין אותי אם יש אינפלציה באבחונים.
מה שמעניין אותי זה לפצח את השאלה מי הילד שלי? מה הכי יעזור לו להצליח?
אם יש אבחון/ תחום מחקר שיכול לעזור לי להבין מי הילד שלי, ועל ידי כך להבין איך אפשר לקדם אותו, אז אשתמש בכלים האלו.
לגבי מענים:
אם הכלה זה מה שיעזור לילד שלי להתקדם ולהשיג את מטרותיו בחיים, אז אדרבה. ולא מעניין אותי מה מצקצקים.
אם מה שיעזור לו זה חוסר הכלה, אז זה מה שאעשה.
וזה משתנה בין תקופות ובין הילדים.
החכמה היא לזהות איפה הילד שלי נמצא ומה הכי יעזור לו בנקודת זמן הזו.
מה שכן, בשאלה שלך יש בלבול במושגים. הכלה, אובר עטיפה ופינוק.
הכלה, זה בדיוק ההיפך, הכלה זה לאפשר את התנודות מבלי להתנגד להם. להיות קרקע יציבה גם כשהרוחות סוערות. מה שמאפשר לילד לפתח חוסן.
אם התגובתיות של ההורה היא הנמכת ציפיות, זו לא הכלה.
אם את רוצה לעשות סדר במושגים ולגבש דרך, ממליצה ממש לעקוב אחרי תכנים של רן בראון.
יש לו מאמרים וקבוצת פייסבוק, ולאחרונה שמעתי אותו בפודקאסט.
מן הסתם זה לא מאוד מעמיק, אבל כן נותן אבני דרך.
ועוד משהו, לי היה נשמע קצת צורם ושיפוטי ההתייחסות לרגישות יתר.
אני לא יודעת אם אנשים סתם משמתמשים במושג הזה כמטבע לשון,
אבל כאבחנה, יש תופעה כזאת וכדאי לתת לה את המענה המתאים איפה שרלוונטי.
את אולי לא מכירה ולכן מדברת ככה, זה בסדר- מי שלא מכיר, לא יודע.
אבל אם כאמא תיתקלי בתופעה הזו, כדאי להתייחס אליה במלוא הרצינות ללא ציניות ושיפוטיות,
בדיוק כמו שהיית מתייחסת לילד עם בעיות ראיה שזקוק להרכיב משקפיים.
ועוד דבר, אם בקבוצה הזו נותנים מענה למצבי רגישות, הגיוני שהרבה הורים פונים לשם בשביל לשאול וגם מתקבל הרושם ש"כולם כאלה".
סורי.