היי, אשמח להתייעץ אתכן על נושא מסוים.
יש לי כעס בלב על ההורים שלי, אני פשוט מרגישה שהם לא באמת הורים אמיתיים, הם בחיים לא מזמינים אותי שבתות אליהם.
גם אם הם יודעים שלי ולאיש שלי אין כסף לקניות.
הם בחיים לא ידאגו לנו, לא יזיז להם.
את כל החגים אני עושה אצל חמתי, וכבר לא נעים לי כי מאמינה
שהם מתחילים לתהות, למה אני אף פעם לא אצל הוריי
אבל הבעיה, שאני מאוד רוצה להיות.. אבל הם אומרים לי שאין מקום.
ואחותי לא מוכנה לצאת מהחדר שלה.
אז ככה יוצא שמאז החתונה לא היינו אצלם שבתות, או חגים.
זה קשה לי, שאני רואה שחברות שלי נוסעות מתי שהן רוצות להורים
ויש להם על מי להשען,
ולי אין אף אחד מלבד בורא עולם והאיש שלי.
הם מתקשרים אליי כדי לספר לי את הצרות שלהם, ואני מקשיבה.
אבל לי אין למי לספר. כי אמא שלי אומרת שלא אספר לה דברים לא טובים, זה עושה לה רע.
אז למי אספר בעולם?
הייתי מתקשרת אליהם בוכה, כי נמאס לי להיות אצל חמתי בחגים.
והם היו אומרים לי לא נורא תכף נגמר.
שלא נדבר על עזרה כספית.. לפעמים אני מבקשת שיקנו לי כמה מוצרים, והכול בכעס ובהרגשה לא טובה.
זה מגיע למצב, שאם אחותי נוסעת לחברה שלה שבת הם משקרים לי שהיא בבית, כדי שלא ארצה להגיע.
האיש שלי המום מזה, ורב איתם לא פעם.. אבל זה לא מעניין אותם.
פעם הייתי אצל אמא שלי, ולא הרגשתי טוב.. האיש שלי קם ולקח אותי לטרם, ואמא שלי המשיכה לישון.
לא עניין אותה. וכשחזרנו הוא כעס עליה,
איך היא לא קמה? לא דאגה?
ההורים של בעלי עוזרים לנו כספית, הם גם שילמו לנו את החתונה.
ובעלי שילם חובות שהיו לי לפני החתונה,
שאבא שלי הכניס אותי אליהם. (רשם את הטלפון על חשבון הבנק שלי) ולא הייתי מרוויחה שקל, הייתי בת שירות.
וגיליתי חוב ענקי.
יש לי פשוט כעסים עליהם, ולא יעזור לדבר איתם כי האיש שלי ניסה לא פעם, והם צעקו עליו.
אבא שלי התקשר אליי, ולא היה לי חשק לדבר איתו,
אמרתי לו שאני לא הבת שלו רק מרחוק, שהוא יכול להזמין אותי גם שבת ולדאוג לי.
ושיחת טלפון לא פותרת אותו, הוא פשוט ניתק עליי.
וזהו.. אשמח לעצות, איך להתמודד..
יש לי כעס בלב על ההורים שלי, אני פשוט מרגישה שהם לא באמת הורים אמיתיים, הם בחיים לא מזמינים אותי שבתות אליהם.
גם אם הם יודעים שלי ולאיש שלי אין כסף לקניות.
הם בחיים לא ידאגו לנו, לא יזיז להם.
את כל החגים אני עושה אצל חמתי, וכבר לא נעים לי כי מאמינה
שהם מתחילים לתהות, למה אני אף פעם לא אצל הוריי
אבל הבעיה, שאני מאוד רוצה להיות.. אבל הם אומרים לי שאין מקום.
ואחותי לא מוכנה לצאת מהחדר שלה.
אז ככה יוצא שמאז החתונה לא היינו אצלם שבתות, או חגים.
זה קשה לי, שאני רואה שחברות שלי נוסעות מתי שהן רוצות להורים
ויש להם על מי להשען,
ולי אין אף אחד מלבד בורא עולם והאיש שלי.
הם מתקשרים אליי כדי לספר לי את הצרות שלהם, ואני מקשיבה.
אבל לי אין למי לספר. כי אמא שלי אומרת שלא אספר לה דברים לא טובים, זה עושה לה רע.
אז למי אספר בעולם?
הייתי מתקשרת אליהם בוכה, כי נמאס לי להיות אצל חמתי בחגים.
והם היו אומרים לי לא נורא תכף נגמר.
שלא נדבר על עזרה כספית.. לפעמים אני מבקשת שיקנו לי כמה מוצרים, והכול בכעס ובהרגשה לא טובה.
זה מגיע למצב, שאם אחותי נוסעת לחברה שלה שבת הם משקרים לי שהיא בבית, כדי שלא ארצה להגיע.
האיש שלי המום מזה, ורב איתם לא פעם.. אבל זה לא מעניין אותם.
פעם הייתי אצל אמא שלי, ולא הרגשתי טוב.. האיש שלי קם ולקח אותי לטרם, ואמא שלי המשיכה לישון.
לא עניין אותה. וכשחזרנו הוא כעס עליה,
איך היא לא קמה? לא דאגה?
ההורים של בעלי עוזרים לנו כספית, הם גם שילמו לנו את החתונה.
ובעלי שילם חובות שהיו לי לפני החתונה,
שאבא שלי הכניס אותי אליהם. (רשם את הטלפון על חשבון הבנק שלי) ולא הייתי מרוויחה שקל, הייתי בת שירות.
וגיליתי חוב ענקי.
יש לי פשוט כעסים עליהם, ולא יעזור לדבר איתם כי האיש שלי ניסה לא פעם, והם צעקו עליו.
אבא שלי התקשר אליי, ולא היה לי חשק לדבר איתו,
אמרתי לו שאני לא הבת שלו רק מרחוק, שהוא יכול להזמין אותי גם שבת ולדאוג לי.
ושיחת טלפון לא פותרת אותו, הוא פשוט ניתק עליי.
וזהו.. אשמח לעצות, איך להתמודד..
