כשזה נוצר זה היה צורך דור, כיום אני מתחיל לחשוב שזה צורך דור כמפלט נוח.

 

יש הרבה אנשים שאני חושב שבלי ה"שטויות" האלה לא היו נשארים דתיים, אז כל עוד זה משפר סבבה אם זה כתחליף לאמת אז לא.

 

שניכם אמרתם שזה צורך הדור שהפך להיות מפלט נוח..

גילו בדורנו גם אמצעי פריצות חדשים וכו', זה אומר שאנחנו צריכים להשתמש בהם?

כי זה משהו חומרי וזה משהו רוחני אין מה להשוות בכלל..

 

יש בזמן האחרון טרנד של ליסוע להודו ולעבוד שם ע"ז. לעשן סמים- וזה לוקח אותם ל'מקומות רוחניים אחרים'.

זה נותן לגיטימציה? לא! אז מה אם זה טרנד!

אני לא אומרת שהחסידות זה לא טוב, אבל לא כל מה שהוא טרנד הוא צורך הדור טוב.

ב"ה

 

שהחלה מהבעל השם טוב דרך רבותינו נשיאנו ועד לרבי מלך המשיח שליט"א

שההפצה של המעיינות חוצה פועלת את ביאת המשיח ולאחר שהם הופצו והמשיח נתגלה

ונתכסה נשאר רק לקבל את פניו ומלכותו מלך מבית דוד.

להתאחד יחד ולהשלים את 4 רבדי התורה - נגלה ופנימיות התורה

שהיא רזין דרזין השמן של חג חנוכה שמאיר ויאיר לעולם ועד

 

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד

שלנו "מתנגדים" כמו שהיה בדורות שבהם התחילה והופצה החסידות.

אין איזון.

ככלל, בכל דבר כמעט יש דברים טובים וגם דברים פחות טובים.  ולכן ברור שיש גם דברים טובים בחסידות (גם אם לא כולם חושבים ככה).                                                                                                               ובפרט- מרן הרב זצ"ל (בעין עי"ה) אומר שיש 2 דרכים של הנפש לעבודת ה'. 1. השכל - העשייה הטכנית. ישנם הרבה מצוות שרובם מורכבות מפעולה טכנית בלבד (לכאורה) וגם ישנם הרבה פרטים ודקדוקים במצוות, ובשביל הדברים הללו מספיק רק שכל (לכאורה). 2. הרגש - עבודת הלב והרגש. עשיית המצוות רק ע"י פעולה/עבודה שכלית היא חשובה, אבל איך יהיה אפשר לקיים עוד כמה מצוות עיקריות (כגון- עבודת הלב, אהבת ה' אמיתית, שמחה פנימית בעבודת ה') בלי כח הרגש, הרי כל העשיה הטכנית היא קרה ואין בה שום חמימות וגם אין בה איזה משהו מיוחד והיא כמו כל פעולה אחרת שמבצעים. לכן ה' נתן בנו את שני הכוחות העיקריים האלו בנפש, כדי שהם יאזנו אחת את השניה. (עכ"ד).                                 והחסידות יצאה לאור (בזכות הבעש"ט זי"ע) מפני שאותו דור היה כמעט אבוד מבחינת העבודת ה' שלו, וחוץ מכמה צדיקים שישבו בכל עיירה והיו לומדים תורה, כל השאר בקושי ידעו איך לומר "שמע ישראל", והחסידות באה והדגישה הרבה יותר את עבודת הרגש (לפני זה כמעט לא היתה עבודת הרגש) ואז הרבה יהודים התחילו לבעור באש הזאת של הרגש ואפילו היו יהודים שמעמי ארצות גמורים נהפכו לצדיקים ענקיים. אבל מצד שני, עבודת השכל (שהיא חלק מאד עיקרי בעבודת ה' וכמעט כל המשנה והגמרא והראשונים והאחרונים מלאים בה) שהיא כל ההלכות והפרטים בחיי היום יום של היהודי החלה להעזב.                                                                                                                              ובעיקר בגלל זה הגיעה מחלוקת ה"מתנגדים" ובראשם הגר"א זי"ע. ועל זה מרן הרב זצ"ל כותב (פנקסי הראי"ה א', פסקה ב') שעיקר מחלוקת הגר"א על החסידים היתה מהסיבה הזאת, שיחידי סגולה בעמ"י שהגיעו לדרגה מאד גבוהה בעבוד' ה' באמת כן יכולים לעבוד את ה' בצורה של "מעל המעשה", כלומר לעלות מעל הפרטים הקטנים של ההלכות (שבעיקרון ככה תנועת החסידות נהגה), אבל בתור ציבור שלם אי אפשר לעשות את זה וזה יכול לגרום למין "שינוי תורה". ובגלל שזה כ"כ מסוכן שיהיה כזה דבר, הגר"א עשה התנגדות מאד מאד חזקה (וזה הגיע עד כדי הלשנות לשלטונות) על החסידות, כדי למתן אותה שלא תשנה את התורה.                                            אבל עד כאן כל ההיסתוריה. ומאז השתנו הרבה מאד דברים. למשל: היום יש הרבה מאד ת"ח ב"ה. אמנם יש גם הרבה יהודים פשוטים (והם דתיים), אבל זה ממש לא כמו באותו דור.   אבל מצד שני: היום ישנם יצרים ופיתויים פי אלף מאשר אז. עם כל ההתקדמות של העולם והטכנולוגיות והנגישות לכל דבר הגיע צל שחור וענק שמאיים מאד על הדור ואפילו על צדיקים. רח"ל. ולכן: להרבה מאד אנשים החסידות די נצרכת (בעיקר בגלל הדיכאון והנפילות באותה תאווה רח"ל, אבל גם בעוד דברים היא מאד נצרכת, וגם עבודת ה' עם הרבה רגש נצרכת בדורנו) אבל מצד שני כמובן אסור שיהיה חוסר איזון בין הרגש והתעלות הנשמה לבין השכל (ההלכות). וצריך תמיד למתן. (לדוג' - א"א להתפלל כל יום שחרית ב12 ולהגיד כל פעם אחרי זה "העיקר להיות בשמחה" (סתם נתתי דוג' מברסלב.. אבל יש עוד הרבה נקודות של עוד חסידויות) ).                                                                                           אבל הרב זצ"ל אומר (כתוב בשמו בליקוט "מאמרי ראי"ה") שהחסידות לא תוכל להימשך לעד ומתי שהוא היא תפסיק וכבר רואים היום שהחסידות האמיתית (מה שהיה עד לפני מאה שנה) כבר דועכת וברוב  החסידויות כבר מתפללים בזמן ומקפידים הרבה יותר על ההלכה. וחוץ מזה שכנראה תורת החסידות לא תקרב לבדה את ביאת המשיח (כמו שהחסידים חשבו פעם) אלא גם תורת א"י של מרן הרב קוק זצ"ל.   ובקיצור החסידות זה בעיקרון טוב (וגם מה שטוב אז לא לכולם אלא תלוי למי) אבל אסור להגזים איתה ובמיוחד מי שהולך ע"פ תורת הרב זצ"ל אז אפשר (ולפעמים צריך) ללמוד גם חסידות ולהתנהג גם ע"פ החסידות אבל לא לעזוב את תורת הרב זצ"ל שבלעדיה הגאולה לא תגיע.

ותרופה מיוחדת לכל תחלואיו

 

וגם כהכנה לגאולה שאז זו התורה שילמדו

מספיק לדעת רקע כללי על הכיוונים והגישה, בכדי לנסות להבין מה מושך חבר'ה לשם.

 

אתה צריך תמיד להתעסק עם עצמך ולתת תשובות למצב שלך, להשתפר, ולעמוד מול ה' בלי פוזות, תאמינו לי, זה קשה חבל"ז.

עבר עריכה על ידי אדם כל שהוא בתאריך כ' בחשוון תשפ"ו 16:57

עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך י"ח בחשוון תשפ"ו 20:17