מעלה כאן נושא שלא יודעת אם מתאיםנעאו

אני נמצאת כיום במצב שלא יודעת איך להתגבר על "החלום ושברו."

אני נשואה עם ילדים חמודים שנולדו מהריונות טבעיים....מההריון האחרון לפני 8 שנים ידעתי שאני רוצה עוד 

ילד אבל לא הצלחנו .

עשיתי 12  טיפוליי ivf שלא הצליחו היו לי הפלות וכל זה לא מנע ממני להמשיך לנסות.

עד כדי מצב שביקשנו ממכון פועה אישור לתרומת ביצית וקיבלנו אישור....בניסיון השני מתרומה הצלחתי

להכנס להריון אבל העובר היה פגוע ביותר ובאישור רבנים עברתי הפסקת הריון בשבוע 22.

עברתי  ועדיין עוברת צער וכאב גדול...

היום אני מבינה שצריכה לוותר ולקבל את המציאות אבל קשה לי מאוד...

כל הזמן מקנאת בגיסות שיש להן הרבה ילדים וכואב לי שאני נלחמתי ולא הצלחתי ...

זה לא בא ממקום של תחרות ..באמת רציתי להיות שוב אמא שיהיה לי עוד ילד להעניק לו ולטפל

בו..וגם שיהיה לילדים עוד אח או אחות..

חשבתי לנסות שוב ....אבל אני כבר בת 47 לא צעירה מפחדת על הבריאות שלי ושמא 

לא יצליח שוב ....

איך מוצאים נחמה ???איך לומדים לשמוח עם מה שיש ולא לקנא ??

כשאני מחליטה לוותר אני מסתובבת עצובה ומתוסכלת ...

וכשחושבת לנסות מפחדת שמא אני אפגע כי כבר לא צעירה...

אשמח לתובנות בלי שיפוטיותבוכה

הילדים שלך צריכים אותך בריאהrivki
תחשבי מה טוב *בשבילם* ומה יהיה איתם אם חו'ח יקרה לך משהו.
צריך לעשות סוויץ' בראש ולהבין שתקופת ההריונות והלידות הסתיימה והגיע שלב אחר, לא פחות טוב.

אני כותבת גם לעצמי, כי התינוק הנוכחי כנראה האחרון. ואני צעירה יותר ממך.
ומה עושים עם התשוקה הזאת לעוד ילדים? עם תחושת החסר??נעאו

זה עוד יותר מודגש לי כי היה הריון לפני שנה שהייתי חייבת להפסיק ומרגישה שכמעט הגשמתי את החלום..

 

מבינים שבמצבך הנוכחי זה יצר הרעrivki
במחילה, אבל את לא 'כמעט הגשמת חלום' אלא ניצלת ברגע אחרון מחיים קשים מאוד של גידול ילד פגוע מאוד. אני בעצמי ראיתי כמה משפחות כאלה , וגם כאן בפורומים לא חסרים שירשורים...

אם את מבינה בשכל, אבל עדיין מתקשה להפנים.. יש היום טיפולים רגשיים שונים ושיטות של מודעות עצמית שאמורים לעזור לך להבין, איזה צורך שלך אמור למלא ילד חדש. ולמלא אותו בדרך אחרת.
חולמים על נכדים ☺אור123456
אני בת 39 לפני 3 שנים החלטתי שזהו...ושלימה עם זה..
חולמת על נכדים...מקווה שהגדולה תזרום בעיניין ותחשוב על חתונה עןד שנה שנתיים
בגיל 48 אף אחד לא יתן לי לאמץנעאו

במדינה שלנו אני נחשבת למבוגרת..

אומנה יתנו לך ועוד איךופרצת
אומנה!!חצילוש
נותנים מגיל 45 אם אני לא טועה. יש המון ילדי אומנה שזקוקים היום. המון!
אין בעיה גם קודםנשימה ארוכה
חמי וחמותי עכשיו בתהליך של קבלת ילד אומנהחצילוש
ומשום מה זכור לי מעל גיל 45 ושהילד הקטן יהיה מעל שנתיים... אבל אולי זה באמת לא נכון וסתם נתקע לי ככה בראש
מעתיקה לך מאתר של אחת מהעמותותנשימה ארוכה
שמפעילה משפחות אמנה -אור שלום שעובדים במרכז

איך עושים את זה?
מיון והכשרה:

כל הבוחרים לפתוח את ביתם ואת ליבם ולקבל אליהם ילד/ה, עוברים מיון קפדני ועליהם לעמוד בקריטריונים של משרד הרווחה, לפיהם הינם:

בגילאי 25 עד 55
מצבם הבריאותי תקין
אין להם רישום פלילי
בעלי השכלה של עשר שנים לפחות
בעלי מקור הכנסה בסיסי
המשפחות שנמצאות מתאימות, עוברות הכשרה על ידי צוותים מקצועיים של -אור שלום- טרם הגעתו של הילד לבית.
👌👌👌חצילוש
תודה שדייקת
וואו.נשימה ארוכה
איזה מסירות נפש! עשית ועברת מעל ומעבר לכל דמיון

במסע שלך לעוד ילד.
12 ivf זה מטורף!!!
ועוד תרומת ביצית ...

אני שומעת את המילים שאמר אבא של נחשון וקסמן הי"ד: 'לאבא מותר לומר לא!'
וזה נשמע שהוא אומר...
זה מאכזב וקשה וכואב וגם מכעיס ופוצע ומתסכל... קשת שלמה של רגשות ואת צריכה לתת להם מקום. להרשות לעצמך להתאבל על החלום הזה, שאת נלחמת עליו כבר 8 שנים ונראה שהוא כבר לא יקרה...

תרשי לעצמך לגעת בכאב הזה, להרגיש ולחוות אותו ואני מאמינה שאם הזמן משהו יתחיל להתרפא בתוכך... משהו יירגע ויתנחם וייפתח לך הלב לשליחות הבאה שלך. האם זה להשקיע בילדים הקיימים? איזה חסד מיוחד (כתבת שלא ייתנו לך לאמץ אבל אומנה בטוח אפשר!!!)? השקעה בבית ובזוגיות? אולי כיוון מקצועי חדש?

אף אחד לא יכול לענות לך, רק את. או את ובעלך...
בעזרת ה' תקופת הכאב והאכזבה תעבור ויבואו ימים של שמחה וסיפוק...
בהצלחה רבה!
חיבוק גדולדבורית
עברת ככ הרבה
לא קל לוותר על חלום
בטח אחרי כאלו מאמצים
צריך לזכור שכל וויתור הוא גם בחירה
בחירה בחיים בריאים שמחים עם ילדייך הנוכחיים שזקוקים לך שמחה בריאה ומתפקדת
בחירה בבעלך שיחיה ובזוגיות שלכם
בחירה בשמחת חיים ואמונה
מאוד עוזר לי במצבים כאלו לשבת לרשום
את כל הדברים שקיבלתי ושאני מודה ושמחה עליהם
לעשות ממש "רשימת הודיה"
אפילו מדברים הכי בסיסיים שאני מודה לה' שנולדתי יהודיה בארץ ישראל ועד הדברים הקטנים...
קשה להסביר כמה זה ממלא ומשמח עד שלא כותבים
להתחזק באמונה ובטחון שה' יודע מה הדבר הטוב ביותר עבורך
שיש סיבה למה מנע ממך הבאת ילד נוסף
להודות לו שניצלת מלידת ילד פגוע וחלילה סיבוכים נוספים
להתפלל שתתיישב דעתך ולא תכנסי לסכנות מיותרות בגילך
ולהתפלל על שמחת הלב
אחרי שלב האבל בעז"ה תבוא שמחה גדולה של השלמה וקבלה
מנסה, אל תכעסי:נשואה עם פלוס

כבר הבאת ילדים לעולם, אבל את רוצה עוד. להעניק.

יכול להיות שהרגלת את עצמך- או שבשטף החיים יצא שהתרגלת- "להרגיש טוב" רק אם את נותנת ומעניקה ומשקיעה??

אולי תסתכלי על הילד/ שניים/ יותר שכן יש לך, ותשקיעי בחיבור אליו? בנתינה לילדים גדולים...

ויש המון מה לתת בדור שלנו. כמה חום ואהבה כולנו צריכים...

 

אפשרות נוספת- "סגירת הבסטה" הזו מרגישה כמו שלב נוסף בהתבגרות אולי?

אולי צריך לחשוב איך לעבוד על זה?

לזה אין לי תובנה, אני צעירה ממך וכבר במשבר גיל:/ אבל למישהו חכם בטח יהיה מה לומר על זה

בהצלחה,

ואת השראה לרצון ונחישות. 12 איי וי אף'ים! גדולה מהחיים!

אולי תנתבי את עצמך לכבוש עוד יעדים, אחרים?

 

 

לא כועסת תודהנעאו

זה לא הקטע של סגירת הבסטה ..כמו הידיעה שהייתה צריכה להיות לי תינוקת קטנה ואין לי .. ולא רק זה אני 

גם לא יכולה להמשיך ..וזה סופי ..אלא אם אקח תרומה ..

אבל גם לזה כבר עייפה

ממש מבינה אותך5+
עברתי גם כל מיני דברים, ואני עדיין מתגעגעת לגידול תינוק קטן. במיוחד שההריון האחרון שלי נגמר בהפלה קשה , אז ברור שיש תחושת החמצה. זה לגמרי לגיטימי להרגיש ככה.
אני מנסה להסתכל על המציאות בצורה קצת שונה. אני אומרת לעצמי שהקב"ה יודע הכי טוב מה טוב בשבילינו.
אם הוא החליט שיהיו לי מס' מסויים של ילדים, כנראה שכך הכי טוב לי. אם הוא החליט שאני צריכה לעבור בחיים שנים של ציפייה, טיפולים או הפלות, אז זאת הדרך שאני צריכה לעבור. השאלה מה אני עושה עם זה? האם עלי להרגיש למשך שארית חיי את תחושת ההחמצה והאכזבה ממה שהחיים נתנו לי או שאני יכולה לעשות משהו חיובי בשבילי ובשביל הסובבים אותי? איך חיובי?
להיות עצובה זה בסדר. אבל יום אחד לאסוף כוחות ולהמשיך הלאה. להסתכל על מה שכן יש. יש ילדים ב"ה, יש בן זוג ב"ה, וואו זה המון. לא כולם זכו. כמה עוד אפשר להשקיע באלו שכאן? אין לזה סוף. ומה עם עצמי? גם בעצמך צריך להשקיע. למצות את עצמך בתחומים אחרים גם כאלו שמחוץ לבית. למלא את עצמך בכל התחומים שיעשו לך טוב, שיגדלו אותך לאדם טוב יותר.
אם את בןאדם של נתינה, יש כלכך הרבה צרכים בעמ"י...
להבדיל... יום אחד ביתי שאלה אותי למה אדם שנפטר אחד מילדיו, כל הזמן מדבר ועסוק רק בילד שנפטר במקום לשמוח בילדים שנשארו לו? היא שאלה את זה בגלל שזה מה שהיא ראתה אצל מההורים שלנו. ולמרות שאני לא שופטת לרגע, כי אבדן ילד זה כאב שאין לתאר, אני חושבת שזו שאלה מצויינת. שאלה שעלינו לשאול את עצמינו בקשר להמון דברים. למה אנחנו לא יכולים לשמוח במה שכן זכינו לקבל? ואנחנו חושבים המון על מה שהיה ונגמר, על מה שהיה יכול להיות ולא היה... אני גם שואלת את עצמי את זה, כל הזמן.
מניחה שזו עבודה עצמית יומיומית. וגם המון שיחה עם ריבונו של עולם.
אז חיבוק גדול, מאחלת לך המון כוחות להתמודד עם החיים כמו שהם.
תודה על תשובתךנעאו

נתת לי הרבה נקודות למחשבה

כמה ילדים יש לך? באיזה גילאים?ד.

[מאד מפעים הרון הזה שלך... גם איזון לכיוון הבריא, מול כל מיני "תופעות" בעולם]

אני חושבתשירוש16
שמסתכלים על מה שיש ועל הדרך אותה עברת.
זו דרך ארוכה, מלאה במכשולים, מלאה בסיפוק ואהבה.

אני אישית עם ילד אחד,הריון אחד קשה וארוך ואני גם רוצה עוד אחד. וכל פעם שבעלי אומר "עוד מעט" אני מתכרבלת עם הבן שלי, אוכלת אותו בנשיקות ומבינה שכעת זה הנחת שלי, זה האושר שמגיע לי, ותאמיני לי - זה המון.
זה הזמן שלך להנות מכל הגידול הקשה שהיה לך עד עכשיו... זה הזמן לצאת ולבלות ולפנות מכל ההשקעה שלך. תצאי לחופשה כלשהי עם כל המשפחה, טיול מהנה לצפון, תצברי חוויות עם מי שיש לך.
כל כך מבינה אותךמאמא36
אני ילדתי את הבן שלי הראשון בגיל מאוחר יחסית. 36. בעלי היה בן 43. ברור שהייתי רוצה מלא ילדים . אבל בשביל ילד שני צריך לחכות שגדול יהיה בן 3 לפחות כי לכי תרוצי אחריו עם בטן היריונית ותאכילי 2 תינוקות במקביל שאין מי שיעזור. אנחנו מתכננים את ההיריון הבא שאהיה בת 38 ככה אני בת 37 היום. אחריו בעלי כבר יהיה קרוב ל50. אני ממליצה לך לקרוא כתבה על הורים שהפכו למעמד בגיל 50 אחד המטקבקים שם כתב שזה היה סיוט עבורו כי את הבגרויות הוא עשה במקביל סיעוד ההורים.מקווה אצלך בעזרת השם שתהיי בסדר. אני לא יודעת מה לומר לך . תראי את הטוקבק ותתייעצי עם עוד גורמים ותעשי שיקולים. כמה ילדים יש לך היום?
לא יודעת כמה יש לךמאמא36אחרונה
לי יש אחד וגם אם השם ירצה שיהיה לי אחד צריך לומר תודה על מה שיש. מה תגידי על אלו שבכלל לא הצליחו להביא?
ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

מחפשים קהילהאבא פגום

אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.

נשמח מאד להמלצות ☺️

ילגים מפרק א וצוואהיל 000

לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי

שלום  בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים

לנו משותפים

הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא

סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות


אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים

ואני לא יכלתי לעבוד

כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל


מבעל חזק שלא היה חולה  אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום

עובד פיזית קשה כל חייו

לא יכולה לפרט הכל

שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך

ילדיו רצו מידע על כל  דבר

על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו

לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה

מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע

אין לי תו ירודה לא נותנים מידע  גם לאישה

אבל הם בשלהם


עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע

ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד

עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי

אני לא בתחרות


הם יושבים מולי ומחלקים  את הבית

החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם

הם אמרו לא נוציא אותך מהבית


לא בטוב לב,בהתנשאות

פה שתקתי


שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי

כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה


ועבדתי פחות

לא היה לו עזרה משום צד

המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה

ולא באו לבקר פעם אחת

לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם

רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים

 אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי

התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים

קראו לי בשמה של,גרושתו


ולא אמרתי כלום

בעלי גוסס והם אבים איתי מולו

שתקתי

אבל הילדים שלו איתם יד ביד

אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים

אימא שלהם השחקנית הראשית פה

הראתה לי שהיא איתי

ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה

על התערבות בכל נישא


לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור

ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת

אלי

אני איתו בכל הטיפול והם  לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה


בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל  רצתה לדעץ להתערב


 היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו

הוא מת את כלום

רוצים את חלקם לא  מוותרים על כלום


אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות


הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם

ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם

לא הבנתי איך אני הרעה פה

מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב

חיבת עורך דין שיתן לי בטחון

אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי


מצטערת לשמוע על בעלך ועל המורכבותנעמי28אחרונה

תפני לעורך דין.


לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

פרסום הנסחן120

שלום וברכה,

חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.

לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.

הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.

ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.

"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,

כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .

בתפילה  לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.

עבודה סמינריונית על ליקויי למידהEva

שלום רב,

שמי חוה.


 

אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.


 

אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.

אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.  


 

אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.


 

האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?

אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?


 

אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.


 

השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.


 

קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית


 

תודה רבה לכם בכל מקרה.


 

יום טוב ונעים לכולם.

 

עוד הרבה ועוד קצת בבת אחתEvaאחרונה

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!


תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.


תודה רבה. יום טוב.

השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה

אולי יעניין אותך