היי אני בחורה מתבגרת
שמאדד מנסה לשפר את השליטה העצמית שלי
וב"ה ברוב התחומים די מצליחה
אבל, לפעמים יש לי התפרצויות זעם בקטע אחר
וחשוב לי לומר שאני בחורה נורמלית
עם הרבה חברות טובות ומורות שמעריכות,
כי איתן אני בת נחמדה ורגועה
( וכן, מרגישה איתם בנוח ולא טיפוס מרצה או משו...)
אבל כשאני חוזרת הביתה פתאום כל דבר קטן מכעיס
ואני יכולה לצרוח כמו משוגעת
ולדבר נורא לא יפה
ההורים שלי באמת מדהימים ואני אוהבת אותם
אבל לאף אחד לא מגיע יחס כמו שאני נותנת
הם הבינו שזה כי משהו רע לי בפנים
ושנה + הייתי בטיפול רגשי ( שזה בהחלט סוד)
בקצרה מסבירה שלא כ"כ שיתפתי פעולה
הייתי באה לעשות איתה אמנות וחוזרת לבית.
כמובן שבקורונה המפגשים הופסקו
ובחסדי השם המצב נהיה יותר טוב
אבל לאחרונה עם השהייה בבית כל היום והעומד הלימודי חזרתי להתנהגות הזו.
אתמול למשל הגיע איזשהו אורח לאבא שלי
והתווכחתי עם אחי בצרחות
ידעתי שהוא שם.
שומע ואבא שלי מתבייש.
ידעתי שצריכה להרגע .
ופשוט לא יכולתי.
הבוקר אבא המדהים שלי בא ואמר שהוא אוהב אותי , אבל חייבת ללמוד לשלוט בעצמי
ולא צריכה לספר איך הקשר עם אחים שלי נפגם מהעניין הזה
ופתאום פוחדת ויודעת שאני חייבת להתבגר!!
ואיך אתחתן ככה?
אגדל ילדים בשפיות?
אז אני מבקשת, בדמעות ובושה ענקית
אם למישהי יש עצות בשבילי
ולא לנשום עמוק או משהו כזה כי אפילו לא מגיעה למצב של מחשבה מה לעשות...
תודה רבה לכן.
שיתפתי פה כי אין כמו התגובות הרגישות כאן, אז בבקשה❤🙏
מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)