אני רוצה לנשום.

(די לאכול..בחייאת די כבר..איזו אכילה נהייתה לי.
אני לא מצליחה להפסיק וזה מתיש.
השנאה כבר יחסית סבירה,היא לא כמו שתמיד..אבל עדיין,אני לא מסוגלת.
אני יפה,סבבה.
אבל מה עם הסנטר והרגליים והבטן והידיים והכל בעצם?
המוח צריך להוריד מעצמו קצת מחשבות על הגוף ואז ממילא,הגוף ירגע קצת)

היה לי טוב ורגוע יותר,לקראת סוף השבוע.
גם עכשיו טוב לי.
תודה.

מוצאי שבת זה תמיד היה משהו יותר מסובך

האוכל מוציא אותי מדעתי ומנסה לגרום לי לשקוע למטה.
הבטן הבטן הבטן.בפ.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת