@להיות בשמחה!!!

[כל המאמר: 20210131034820.pdf]

'מילתא דשטותא' – מי אני???

רבי נתן אומר שצדיקים גדולים ומפורסמים, היו מחזיקים בדחן שישחרר קצת את מידת ה'יראה' שנבעה מדבקותם העצומה בקב"ה, ולפעמים קצת כיבתה את שלהבת השמחה ששורה שבליבם האוהב וכוסף לה' יתברך.

את הצורך ב'מילתא דבדיחותא' הוא מסביר בדרכו היחודית והשנונה:

בית המקדש חרב - והשכינה יציאה לגלות, אין 'יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה'.

כאשר השכינה בגלות - עם ישראל בגלות.

עיקר הגלות של ישראל, היא – העצבות!

אדם עצוב נשלט ע"י ה'סיטרא אחרא' וה'קליפות' ש'מורידות' אותו ל'תהום', ולא נותנות לו לשמוח, ולכן, הוא לא מצליח להגיע לשמחה מלימוד התורה וקיום מצוות, וקל וחומר בחיי היום יום.

מכיוון שהשכינה וישראל בגלות, גם –  השמחה בגלות.

השמחה האמיתית תהיה רק "בשוב ה' את שיבת ציון", רק אז "ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה", ולכן, היום השמחה חייבת להיות מולבשת ב'מילי דעלמא' דהיינו – ב'מילות שטות'.

רק "בשוב ה' את שיבת ציון" תהיה שמחה אמיתית, היום, השמחה שלנו יכולה להגיע, דווקא על ידי – 'מילתא דשטותא'.

רבי נתן מחדד את הענין ואומר, שמי 'שישמח' עצמו במילתא דשטותא עושה תיקון גדול לשכינה, שזה בבחינת "עליית ניצוצי השכינה מהגלות", הוא בעצם מעלה את 'ניצוצי השמחה מהגלות' – ומחזירם לשורשם. 

['ערכה של מילתא דשטותא בחסידות ברסלב']

יש פה כמה מילתא דשטותא לכבודך.... צפיה מהנה!!!!

יש מי שיאיר את עיניי?

(פיהוק)