כואב לי הראש.מידיי.
ואני רוצה רק לדבר ושיקשיבו לי.ולא אני להם.קשה לי כבר.אני לבד לגמריי.ריק.ריק ככ.
אם אין אצלי אמת,אין אמונה.וזה כואב.כואב לי.
שורף לי.שורף לי הלב מהבלבולים.
אני רוצה.אני רוצה לצעוק.בכל בכוח.לצעוק בלי להפסיק.עד שתיגמר הצעקה.עד שהיא תיגמר.
אני מתגעגעת כל כך.איי.כמה געגוע.כמה.
הכל ריק.הכל ריק בפנים.אני אשכרה כלום.שום דבר.
אךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך.
דיי דיי דיי דיי.
אב הרחמן, אבא יקר
תן לי את הכח לעמוד בניסיון הזה
בבקשה ממך תפקח בי את העיניים
לא אוכל בלעדיך יותר
אבא יקר תעזור לי לראות
שיש בי את האומץ להעז ולעשות
פחדים ועוצמה יכולת פשוטה
לקחת אחריות אני ואתה
כדי לעבור את הגבול הדימיוני שהמצאתי
אני חייב חייב להיות אמיתי
ואם אין אצלי אמת אין אמונה
וזה כואב כואב לי אבא יקר
אבא יקר כשאפתח את עיני
תראה לי שהכל עוד פתוח לפני
שאני עוד בפנים ואתה עוד קיים
שכל יום אוכל להתחיל מחדש
כדי לעבור את הגבול הדמיוני שהמצאתי
אני חייב חייב להיות אמיתי
ואם אין אצלי אמת אין אמונה
וזה כואב כואב לי אבא יקר
אתה לימדת אותי לקרוא לך דווקא מן המיצר
עכשיו אני עומד כאן בוכה לפניך ענני במרחב
לא אמות כי אחיה ואספר מעשי-יה
אני לא מתכוון לוותר לך הפעם אב הרחמן
אבא רחמן אבא יקר תן בי את הכוח לעמוד בנסיון הזה
(רוצה לשיר את השיר הזה בהכי פשטות שיש.אני לא מסוגלת יותר לחיות ככה.אני לא מסוגלת.
לברוח..לברוח הא?
קשה לי ככ.
אני רוצה חיבוק.)
והיא דיברה היום בלי הפסקה.והיה לי קשה כבר להקשיב.ולהראות כאילו הכל בסדר כשהכל לא בסדר.ולשתוק.לשתוק המונים ולהראות שקר.להראות משו אחד ולהרגיש משו אחר,בלי שאני בכלל מבינה מה אני.וגם כשמסבירה לפחות קצת,היא לא מבינה.אומרת שטויות.לא מבינה כלום.ריק ריק ריק.
מותש לי.מותש ככ.אין לי אף אחד.אף אחד.
הבדידות הזאת הורגת.
אין לי כוח יותר.אני חייבת מישי שתישב ליידי עכשיו ושאבכה עליה.אשפוך את הכל.ושלא תשפוט.שתבין.שתרגיש באמת.שתאמר שאני בסדר.כי אני לא מרגישה את זה,אז שהיא לפחות תאמר לי את זה.ותחזק.ותחזיק חזק ולא.שלא אשאר ככה לבד בהכל.וכמה שיהיו איתי באמת,תמיד ארגיש לבד.מין משו כזה..היא כתבה לי פעם שכשלבנאדם עצמו הכל בסדר בפנים,גם מסביב הכל פתאום נהיה בסדר.והיא צודקת.היא צודקת ככ.אני צריכה להקשיב.לתת לאנשים לרפא אותי.להסכים לקבל.לקבל ככה,בלי כלום.בלי תנאי.אותה.