הבטחתי לעצמי היום שאני לא דועכת.
רק להגיד שפתאום געגוע מפחיד לזה ואשכרה התקופה שהחיים שלי הסתכמו בעט ומחברת וגפרורים וסיגריה ופשמיכה וזולה וזהו.
זהו זהו זהו.
ורעד לי הלב שקראתי את זה היום ופתאום ניסיתי לא לשפוט והבנתי כמה טוב היה אם גם עלי לא היו מסתכלים בשפיטה.
היום המוזר הזה שהורדתי את החצאית ונשארתי עם המכנס והלכתי כמה צעדים ברחוב וישר החזרתי את החצאית,סתם כי היא יותר מסתירה ומיד אחר כך שעלינו לגג שם ושתינו מימה שנשאר ושוב נשארנו רק עם מכנסיים אבל עם גרביים וחולצות ארוכות..וצרחנו עם אביתר בנאי ועידן עמדי ועוד כל מיני זמרים ופתאום אני בכיתי והיא בכתה והבנתי כמה רחוק אני נמצאת אבל פתאום הגיעה קרבת אלוקים ומה שרציתי זה רק להירדם על הגג הנטוש הזה ולהסתמם עד שיעברו כל הכאבים ובאותו יום כל כך הודתי על זה שלא ישנתי בבית,הפשמיכה שלי הייתה בריח של מעפרת סיגריות והשיער שלי קיבל מידי יפה את הראסטה שהוספתי אליו באותו יום.

וזה לא הראסטה,זה הרבה מעבר.

והבית שהיה תחנת מעבר.

והשתיקות וההתייסרות והחבילת קליק בשבוע.זהו.

ולאן את רוצה להגיע?
לעזאזל.סתם,לאיפה נראה לך?רוצה להגיע למקום טוב ותפסיק לשפוט אותי לפי כמות האוכל שנכנסה אלי בשבוע זה או לפי כמות המילים שהצלחתי להגיד היום.

ואדם שיש לו בעיות בנושא הזה,לא מפתיעים אותו ככה,במיוחד לא ביום הולדת שלו.

•
כמה טוב השם.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת